‏הצגת רשומות עם תוויות הפלאפל של דוד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הפלאפל של דוד. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 27 במרץ 2013

הודעה עצובה לציבור חובבי הפלאפל | אוכלים בחג


הפלאפל של דוד (סניף שדרות יהודית) יהיה סגור בחול המועד 2013 מכיוון שהם החליטו לצאת לחופש.
אפילו שהפצרתי בהם וסיפרתי כמה טעים היה בשנה שעברה (כשהם מכרו פאלפל בטורטיה) הם עדיין העדיפו לנוח קצת.

אני לא יכול להאשים אותם, אבל עדיין תוהה מה נשאר לאכול.

בצד השני של הכביש יש את קפה רוטשילד שמציעים גם השנה תפריט רגיל כאילו שום דבר לא קרה.

לדעתי ארוחת הצהריים של היום תתרחש דווקא בדונקי, שפתוחים כרגיל אבל מחזיקים גם טורטיות מקמח תירס - בשביל אלו שחייבים שהחזיר שלהם יהיה עטוף במשהו כשר לפסח.

כל אחד עושה את ההחלטות שלו בחיים.
שיהיה לכם חג שמח וטעים.
ביוש!

יום שלישי, 5 במרץ 2013

הפלאפל של דוד - גריל ישראלי | כשבעל הבית אוהב לפנק

זה פוסט קצר אך משמעותי.

כשאני יוצא לאכול צהריים - חשוב לי שהאוכל יהיה טעים, יגישו לי אותו מהר, הוא יהיה מתומחר בסכום הגיוני ושהשירות לא יגרום לי לסבל מיותר.

בפלאפל של דוד (שדרות יהודית 13, תל אביב  - כשר) יש את כל הדברים האלה, מה שגורם לי ללכת אליהם במיוחד, לפעמים אפילו להזיע קצת תוך כדי.
אבל יש להם אפילו משהו טוב יותר, יש להם את אלמנט הפינוק, מלווה בצחוקים מהלב שזה עוד משהו שרק מוסיף.

בגט שניצל, טחינה, עמבה, סלט, חצילים, כרוב


אני יודע שזה עושה רושם של פרסומת, אבל אף אחד לא שילם לי כדי שאכתוב את המילים האלה.
מה שהם כן עשו זה לשמור על רמה טובה של אוכל, מחירים שפויים, חיבה ללקוח ושירות עם חיוך.
עם החיבור של כל הנ"ל - לא רק אני מהלל את שמם בתור מקום ששווה ללכת בשבילו כמה דקות טובות.

לגבי האוכל:
תראו את התמונה למעלה, יש בה בגט טרי, עם שניצל שהכינו בדיוק כמו שביקשתי (ביקשתי שרוף והראו לי אותו כל כמה זמן בשביל לוודא שזה טוב). הסלטים והחמוצים החופשיים (כיד המלך), גם טריים וגם טעימים.
אני לא מאמין אפילו כמה פעמים יצא לי לכתוב עליהם תשבוחות (תוכלו לראות למטה, אני אכין רשימה).
בכל מקרה, בגט טרי, שניצל קריספי, סלט שבדיוק הכינו, טחינה, עמבה, כרוב לבן, באמת שיש שם כל טוב.
הבגט מפוצץ עד אפס מקום עוד לפני שאתה נזכר שאתה רוצה צ'יפס.
ואז אתה אומר "איזה באסה לא נשאר מקום לצ'יפס, ואתה מקבל שק של צ'יפס לקחת ,עם כמה פלאפלים בפנים בשביל הפינוק.


פלאפל, צ'יפס
צ'יפס ופלאפל פינוק חינם

בתמונה למעלה: צ'יס מתנה כי אוהבים לפנק.
וזה לא רק הפינוקים, זה הבדיחות כשממתינים או מזמינים, העובדה שיש לכולם או שמות חיבה או שאשכרה מכירים אנשים לפי השם שלהם ויודעים מה הם רוצים.
זה מקום שכיף לבוא אליו.
המקום גם עובר שיפוצים וחידושים. בכמה שנים האחרונות הם הפכו מהפלאפל של דוד (בתוך פתח בקיר) לפינה של דוד, לפלאפל של דוד גריל ישראלי עם שלל שינויים בתפריט (שווארמה, שיפודים, גריל בשרים, סלטים מרעננים משתנים מדי יום) אתמול אפילו הם הגישו לימונים כבושים, תמיד יש משהו חדש וטעים.

אבל למה לדבר, פשוט תבואו לטעום.
ואם אתם לא יכולים, קחו תקראו עוד:
הפלאפל של דוד בתמונות שיפילו אותכם מהרגליים
הפלאפל של דוד כשר לפסח
מלא תמונות של שניצל בבגט
בלי תמונות אבל עם תשבוחות

יום שבת, 5 בינואר 2013

אחד קצר: הפלאפל של דוד

לפעמים ארוחת צהריים היא רק ארוחת צהריים, אבל יש מקרים כאלה של ארוחה פשוטה שחייבים לצלם.
למראית עין בסך הכל עוד מנת פלאפל מהפלאפל של דוד, אבל איזו מנה, עזבו את הטעם המשגע, תראו את היופי!
כדורי פלאפל, סלט, חצילים מטוגנים, כרוב לבן, טחינה, עמבה וסלסה עדינה.
עם צלוחית של צ'יפס וצלוחית של חמוצים קראנצ'יים - ללקק את האצבעות.
באמת, מנה כזאת קשה לאכול מרוב שהיא יפה.
תראו אותה, דוגמנית!


פיתה פלאפל עם חצילים מטוגנים, סלט, טחינה, עמבה, כרוב, סלסה, חמוצים, צ'יפס.
פיתה פלאפל עם חצילים מטוגנים, סלט, טחינה, עמבה, כרוב, סלסה, חמוצים, צ'יפס.


הפלאפל של דוד (זה שבשדרות יהודית) הוא אחד המקומות האלה שאפשר להמליץ עליו לאחרים בעיניים עצומות.
כתבתי עליהם כבר אינספור פעמים (אני הצלחתי למצוא בבלוג חמישה איזכורים, אולי תמצאו יותר), והם אף פעם לא איכזבו. תמיד טעים, תמיד במחיר סביר, יחס טוב, אנשים עוד יותר טובים.
אם נגיד אתם עובדים באזור עזריאלי אז שווה לכם ללכת לבדוק, אבל קחו בחשבון שיש המון אנשים שלפעמים משתגעים ונעמדים בתור עצום. המקום קטן ומדי פעם נוצר עומס לא הגיוני.
העומס אגב הוא סימן טוב, זה אומר שכולם רוצים לאכול שם.

יאללה לכו תאכלו משהו, אבל אם בא לכם תמשיכו לקרוא עוד בבלוג, אני לא יהיה זה שיגיד לכם לא.
שבוע טוב!


נ.ב.
אזכורים קודמים לפלאפל של דוד:

יום שני, 30 באפריל 2012

שניצל דוד - אותו הדבר אבל טוב

רבות דובר פה הפלאפל של דוד, הפינה של דוד, המקום של דוד וכו', הנה, את הלינקים שהרגע הזכרתי אני מצאתי תוך פחות מעשר שניות.
הסיבה שאני מגיע כ"כ הרבה למקום הזה היא די פשוטה - איכות (וגם מיקום).
על איכות כידוע משלמים, אבל כאן המחירים סבירים, אפילו נמוכים ממקומות אחרים בסביבה, והאיכות עולה על המתחרים בתחום (גם ברחוב, גם בשכונה וגם בסביבה הקרובה).

הפעם אכלתי שניצל בבגט, בחירה די פשוטה.
היו לנו כמה רגעים פנויים אז במקום לרוץ חזרה למשרד התיישבנו לנו על השדרה (הפינה של דוד מציעה שולחנות נקיים לשבת בהם ולהנות כשיש מזג אוויר נאה וגם גגון למזג פחות נאה).
אמנם אין כאן מה להרחיב ולהפריז אבל כשדברים עשויים במידה הנכונה, מוגשים באהבה ומגיעים לפה בעודם טריים - זה בהחלט מדבר בעד עצמו.

להלן סט של תמונות שנראות ברובן אותו הדבר (אח"כ דברי סיכום), למעט שינויי זווית, תאורה, והצטרפותו של סועד נוסף:

שניצל בבגט
קצת פלאש והתמונה של השניצל מקבלת גוון אחר

בגט שניצל
תאורת שמש טבעית, בגט בפריכות מדוייקת שלא פוגעת בחיך, צ'יפס עסיסי

ארוחת שניצל וצ'יפס
כשרואים אנשים מעמיסים סלטים וחמוצים ואז חוזרים לתוספת אפשר להבין שזה טעים (או שהם ממש רעבים)

ארוחת צהריים בפינה של דוד
ארוחה לשני אנשים שלא הצליחו לסיים - ברקע רואים גלגל של זוג מבוגר ומאוד מעצבן שהגיע למקום

הפלאפל של דוד
הדבר הכי רע שאפשר להגיד על הבגט או הארוחה כולה הוא שהקטשופ לא היה הכי טוב בעולם

אוכל עממי
תמיד כיף ללכת למקומות ששמים לך צ'יפס בצד, לדרך, במנה ועוד אם תבקש, משני ציד המגש

בגט שניצל
החמוצים בחומץ שיש בפינה של דוד הם ממש אחלה


דברי סיכום:
אחלה בגט ואחלה סלטים, ואחלה טחינה ואחלה עמבה ואחלה צ'יפס ושניצל בן זונה והכל טרי והכל עסיסי ומשביע ולא עולה יותר מדי והמחיר של השתיה אחיד ככה שאם אתה צמא אז אפשר לקחת בקבוק של חצי ליטר במקום פחית ולשלם את אותו המחיר.
ארוחות צהריים טעימות ופונקציונליות הן השיא, את הגימיקים נשמור לערב.

יום שלישי, 17 באפריל 2012

דוד כשר לפסח | פלאפל בטורטייה

 הסודוך היה מלא אנשים, סיילנס היה מלא בלחמניות כשרות לפסח, החומוס של נדים וג'וני היה סגור, היה יחסית חם ואני הייתי אדם חלש. כל הדרכים כיוונו לפלאפל של דוד, כי לא התחשק לי לחפש אכזבות אצל האחים אעוני המקוריים מיפו.
הגעתי לתחנה האחרונה בסיבוב האוכל האינסופי רק כדי לגלות תור ארוך כמו הגלות + יציאת מצרים.

היה כ"כ כשר שכולם צעקו שיש משגיח מהרבנו במטבח, במיוחד על מי שהעז לבקש פיתה רגילה.
הטורטיות זרמו כמו מים.
עליי לא יעבדו, אני יודע איך נראית טורטייה, הייתי קונה אותן בטונות, בדונמים, כמו אסטרונאוט מקסיקני שלא מתכוון לחזור בעשור הקרוב.  עליי לא יעבדו!
זו לא הייתה לאפה כשרה לפסח, אף אחד לא אוהב להגיד את המילים הלה (למעט קאבאבא ודבוש שפתוחים וכשרים לחלוטין ובשמחה ובגאווה, וגם אעוני מנסים לספק את המקומיים ומביאים מאפים כשרים).

פלאפל טורטייה
הכוכבת האמיתית של פסח
לאפה כשרה לפסח זה לאו דווקא רע, אפשר להנות מזה, זו בסה"כ טורטיה עבה גם כן, רק שזו, הטורטיה שבתמונה הייתה דקה ומקסימה וזרמה מצויין עם הפלאפל ושאר הסלטים.
באותה נשימה גם גיליתי שעמבה זה לא כשר לפסח, אם אתם יודעים למה אז יאללה בכבוד, ספרו לנו.
כשאמרתי עמבה האיש החביב (שפינק אותי בשק של צ'יפס) אמר לי "ששששש, מה זה, מה יש לך, זה לא כשר לפסח, אל תגיד דברים כאלה, יש לי פה משגיח במטבח).
חיים טובים, איש נחמד דווקא.


צ'יפס הבית
צ'יפס בשקית
מלפפון חמוץ בחומץ
חמוצים בחומץ חמוץ

סה"כ היה אחלה וטעים ומשביע ברמה הנכונה, ללא עמבה אבל ברוך השם הכל הסתדר בשלום.
משהו מוזר התחש עם הטחינה, היא הייתה מעושנת מאוד, כאילו יש בה איזה רכיב סודי מהמנגל, היה טעים, אין מה להתלונן. היה טוב וטוב שהיה.
אתם גם נראים לי אנשים טובים, אכלתם כבר משהו?

יום שני, 20 בפברואר 2012

10 תובנות על החיים בלאפה


  1. לפעמים עדיף שהלאפה תהיה פחות מלאה. גם לאפה שנראית ריקה היא עדיין משביעה בסופו של דבר ועדיף לסיים ולהרגיש מנצח מאשר להתקע עם גוש ספוגי - מה שמוביל לסעיף הבא.
  2. כשהלאפה מפוצצת בסלטים זה טוב. זה פחות טוב כעבור זמן מה, כשהירקות מתחילים להגיר מים ולטפטף עם סימני טחינה ועמבה דרך הנייר ועל מה שקורה למטה (שולחן, נעליים, בגדים וכו').
  3. לרוב משתלם יותר לקחת לאפה מאשר פיתה, ואם לא ממש רעבים אפשר פשוט לחצות אותה (כמו שמקובל במנות טורטיה או כריכים) וכך שני אנשים נהנים במחיר של אחד. עצה חסכונית משהו, אבל בטווח הרחוק חיסכון בכסף משאיר מזומנים לדברים אחרים וחשובים יותר או פחות.
  4. אם אפשר לקחת צ'יפס בצד - אל תהססו.
  5. תמיד כיף לקחת סלטים וחמוצים בין אם זה בקערית או בשקית. גם טעים וגם משביע!
  6. תמיד עדיף לעשות מחקר של שניה ולראות מה מצב המזון באותו רגע. עדיף לחכות דקה ולראות מה הלקוח לפניכם מקבל מאשר להתקע עם עמבה סמיכה מדי (בכמות גדולה זה יכול להיות רצחני וגם להשאר על הידיים והפנים לפחות יום שלם), לראות אם יוצאים מהשמן מוצרים חדשים, אם יש סיכוי טוב יותר לשווארמה שרופה או מוכנה בדיוק למידת העשיה האהובה עליכם, לראות מה נראה טרי יותר, אולי בכלל בא לכם בגט פריך, קחו שניה לחשוב. יש ימים שבהם עדיפה לאפה עם פלאפל על שווארמה בפיתה.
  7. קולה זה תמיד כיף, אבל משקה ענבים קר זה פשוט להיט. כשמגוונים אפשר ללכת על דברים בטעמים של הדרים (לא באמת יש לזה טעם של תפוז או לימון - במיוחד למוגזים).
  8. כשלוקחים חמוצים בשקית (קופסאות קטנות יותר נוחות - אבל נכנס בהן פחות) הדרך הכי טובה לסגור (כדי למנוע נזקי מים) היא לתפוס מהפינות ולסובב באוויר את השקית סביב עצמה, ואז לקשור. זה פשוט עובד.
  9. מפיות זה חשוב. שבו במקום שיש בו מפיות, וקחו איתכם כמה לדרך אם אתם הולכים לאנשהו.
  10. קשה לדעת באילו שעות לבוא באוכל רחוב. ממש מוקדם אפשר לקבל הכל טרי, אבל לא תמיד רעבים. קצת לפני הלחץ של הצהריים אפשר לקבל מנות טובות ויפות, לפני שמתחילים להתקמצן ולפחד שייגמר, וגם לפני שהלחץ מתחיל ויקח נצח לקבל משהו או לקבל משהו חם וטרי אבל ספוג שמן. בצהריים כאמור לחוץ ושמנוני, אבל טרי טרי. כל פעם נגמר וכל פעם מוציאים חדש. אחרי הלחץ גם אפשר לקבל בנדיבות וברוגע, אבל לא מאוחר מדי כדי שלא תאכלו שאריות. מהבחינה הזאת עדיפים מקומות שעובדים עד שעות מאוחרות - ככה אפשר לבוא לגלגל השווארמה השני. בפלאפל כל הזמן יוצאים כדורים חדשים, אז העולם הוא עגול.
רשימה זו נוצרה בזמן ארוחת הצהריים. אכלתי פלאפל בלאפה כי לא רציתי בשר, כי רציתי הרבה, כי זה זול וטעים.
לפני שהחלטתי על הפלאפל ביקרתי במקום של תבשילים ביתיים בסגנון בריא עם שיק של שף צעיר - לצערי היו בעיקר קציצות היום ולא ממש התחשק לי לשלם 42ש"ח על חמגשית צמחונית של אורז + אפונה + סלט חביב + לחם + טחינה.

טיפ מקצועי: אל תשכחו להתלוצץ עם האנשים שמכינים לכם את הלאפה. הם עובדים קשה ואתם לא הלקוח הראשון שלהם. מה גם שחיוך מביא חיוך ויחס גורר יחס. גם תקבלו קארמה טובה, גם יצ'פרו אותכם וגם תמשיכו את היום בחיוך.

יום חמישי, 26 בינואר 2012

חומוס הקוסם והרפתקאות אחרות

אני כותב שורות אלה בעודי מפוצץ עד אפס מקום.
מפוצץ מאוכל, בצורה כזו שקשה לי לנשום, ובעיקר בא לי לשכב על הצד ולישון כמה שעות - אפשרות לא הגיונית מכיוון שאני בעבודה.
אני ממולא כמו אווז שדחפו לתוכו ברווז שדחפו לתוכו עוף שדחפו לתוכו עופיון. ככה אני מרגיש.

בבטן יש לי חזה עוף בגריל, קוסקוס עם ירקות, אורז לבן, תפוחי אדמה (שנאפו, אבל מרגישים עליהם שהם בושלו קודם עם משהו שמרגיש כמו ציר עוף), כרוב חוחמץ מתוק וצלוחית של טחינה.
מעל הכל מזגתי חצי ליטר של קולה זירו. ככה אני מתגלגל.

אתמול בצהריים שוב ביקרתי בפינה של דוד, הפעם הסתפקתי במנת פלאפל בפיתה (עם קצת חצילים, כרוב, צ'יפס, ועוד צלחת גדולה של צ'יפס בצד שהם שמו לנו על השולחן בחינם ובשמחה). בנוסף כמובן אחזתי בבקבוק חצי ליטר של קולה זירו.  בפעם הקודמת שהלכתי לשם ראינו בחזור את פיטר רוט. הפעם בדרך הלוך ידידי נמרוד דרך על צואת כלבים וכל הדרך ניסה להוריד אותה מהנעל בשיטות שונות.

פלאפל בפיתה, צ'יפס וידו של נמרוד המביעה חוסר שביעות רצון מזה שאני מצלם אותו


ועכשיו לעיקר חדשות החומוס:
ניסיתי סוף סוף את החומוס של הקוסם. זה נכון, הקוסם היה קודם כל פלאפל, ואז השווארמה שלהם התהוותה, והיא נהייתה עם הזמן מצויינת. פתאום נהיה גם חומוס, אבל תמיד נמנעתי ממנו פשוט בגלל שיש בסמיכות את אבו-דאבי, ולמה ליפול להימורים ואכזבות כשאתה יכול לאכול את המנה הבטוחה והמצויינת הנ"ל?

שאול ואני נפגשנו באזור קינג ג'ורג' \ בוגרשווב, רעבים ורטובים (אני הלכתי בגשם). אני זרקתי שמות של חומוסיות ופלאפליות ושאול אמר שבקפה סוס עץ (שינקין 20) יש עכשיו קטע כזה שכל המנות העיקריות עולות 30ש"ח בלבד, כנראה בגלל השיפוצים ברחוב.
אמרתי שסבבה וצריך לבודק, במיוחד כי הוא אמר שהמקום מספק את הסחורה.
הצפיפות הרגילה של שינקין הופכת לאפילו פחות נעימה בזכות הגדרות והחפירות, והתפריט של סוס עץ עושה גם רושם לא נעים. ממבט חטוף בתיאורי המנות הסקתי במהרה שאולי הייתי אוכל במקום אם הייתי רעב בצהריים ולא הייתה לי אפשרות אחרת. התיאורים היו סטנדרטיים למנות סטנדרטיות. פסטה, שניצל וכל הדברים הרגילים האחרים.
אני לא יכול לספר על האוכל כי החלטנו ללכת אחרי דקות ארוכות של חוסר החלטיות ממעל השולחן הדביק.
יכול להיות שההפסד היה כולו שלי.

אני לא זוכר מה הייתה ההחלטה המקורית שלנו.
בהתחלה סתם חזרנו לכיוון שממנו באנו, ואז כשהגענו לצומת פיצה שירוקו \ הבורקס של אמא - שאול אמר שיש פלאפל שאני חייב לנסות את פלאפל טשרניחובסקי (מסתבר שקוראים לזה בכלל פלאפל בנין). עלינו דרך החניון שהיה פעם קולנוע, נשמנו קצת ביוב וגילינו שהפלאפל סגור.

שקלנו ללכת למלא מקומות אחרים ובסוף איכשהו החלטנו ללכת לכיוון אבו-דאבי, בעוד אני שוקל בראש איפה אפשר לעצור בדרך. בדרך שוב טיפטף קצת, והרמתי חילזון שהתקדם לכביש וזרקתי אותו (ממש בעדינות) לתוך שיח בגן מאיר.
ליד הסנטר ראינו את חברה של שאול, פלג, והיא אמרה שהיא הולכת להוציא כלבים.

כשהגענו לחומוס אבו דאבי המהולל (סתם, נו, יש כאלה שממש שונאים אותו) גילינו שהוא מפוצץ בהיפים והיפסטרים. זה היה צפוי, למרות שלפעמים דווקא יש מקום לשבת, במיוחד בשעות הערב. לא ברור למה ההיפים ישבו בחוץ בגשם בקבוצה כזו גדולה, אולי הם רצו להתקלח על הדרך, או סתם היה איזה מפגש פורום היפים תפוז.

כמו שכבר הבנתם לפי הכותרת, ההחלטה הסופית הייתה ללכת לקוסם. זה היה קרוב, יש לו את כל אבות המזון (שווארמה, פלאפל, חצילים, חומוס וכו', וכבר באמת שלא היה לנו כוח ללכת).
שאול הזמין חומוס פול, ואני הזמנתי חומוס גרגרים. הוא לקח בירה שחורה ואני לקחתי כוס רימונדה (רימונים+לימונדה, יש גם משקה תמרהינדי).

טוב חומוס טוב ממשהו אחר טוב


החומוס של הקוסם נראה מקצועי לחלוטין. אני לא בטוח מה זה אומר באמת אז אני אפרט את כל הרשמים שלי מהמנה ומהארוחה בכלל:

  • לחומוס יש טעם דומיננטי של שמן זית וטחינה, באותה מידה זה יכול היה להיות חומוס קנוי שעורבב לכבודנו.
  • החומוס כמעט טעים, אבל הטעם שונה ממנות חומוס "רגילות". זה לא הסוג היציקתי, זה לא הסוג הדליל שמתנגב בקלות ומרקמו כמו קרם, זה משהו באמצע. לא רע, אבל אבל גם לא נרשמה התלהבות.
  • ענפי הפטרוזיליה העצומים קצת הפריעו, נדרש מאמץ כדי להוציא אותם החוצה ואיש איש לטעמו (לזרוק או לבלוס).
  • הגרגרים היו מהזן הגדול (ממש גדול), והם לא היו נימוחים אלא מעט קשיחים.
  • הגיעו שתי פיתות (לשני סועדים), היה צורך ללכת לקחת עוד.
  • המנה הייתה משביעה והכמות הייתה יפה. גם ההגשה הייתה יפה, הצלחת בהחלט נראתה טוב.
  • בצירוף הלימונדה, כדורי הפלאפל שנמסרו לידינו בתור ועם המנות, הסלטים (וחציל אחד ענקי שהיה גדול מדי בכדי לאכול ביד) אפשר להרגיש שיצאת מרווח.
  • הצד שלי בארוחה עלה 31ש"ח וכלל מנת חומוס גרגרים וכוס רימונדה.
  • זו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשתי בשירותים של המקום (אחרי מה שמרגיש כמו אינספור ביקורים), והופתעתי לטובה מהניקיון.
אנשים רבים (בהם גם אני) סולדים ממקומות המתיימרים להכין את כל מגוון המנות. פלאפל הקוסם שהפך לשווארמה הקוסם פלוס פלאפל היה הפתעה מוצלחת מאוד כשגיליתי שהם טעימים מאוד ושומרים על רמה אחידה וטעם מצויין. החומוס אומנם פוגע ברקורד ההצלחות של הקוסם, אבל כבר טעמתי גרועים ממנו (שוב, זה לא הופך אותו לטוב).
אם אתם קופצים לבקר - תאכלו פלאפל או שווארמה (או סביח עם החצילים המצויינים של הקוסם), אבל אם ממש בא לכם חומוס - תוודאו קודם שכל המקומות האחרים סגורים בפניכם.

יום שני, 23 בינואר 2012

הפלאפל של דוד

אלוקים הרחום יודע שלא אכלתי צהריים בעבודה מאז ש-י' לקתה במחלת הנשיקה.
האמת היא שאכלתי מאז פעם אחת בחומוס אסף, אבל זה לא נחשב לצורך הסיפור.
הסיפור הולך ככה: מאז שהיא חולה אני תקוע בעיקר עם כמה סוגי אנשים; הסוג שלא אוכל בחוץ, הסוג שאני לא רוצה לאכול איתו בחוץ, והסוג העצלן, זה שלא רוצה לצאת או לא רוצה לצאת בגשם, או לא רוצה לצאת כי הוא מתעצל.

הפינה של דוד
זה השם החדש של הפלאפל של דוד. בחודשים האחרונים הם שיפצו, הרחיבו, הגדילו, הוסיפו ואפילו קישטו בפופ ארט עם תמונות של בעל המקום, אם אני לא טועה קוראים לו דוד.
כבר כתבתי עליהם בעבר, אבל היום אכלתי שם צהריים (ולא צילמתי כי וואללה זה מקום עממי והייתי רעב ולא היה בפין) ולכן אני אכתוב עליהם שוב.

הכל היה מהיר, טעים, טרי, זול יחסית, השווארמה הייתה אחלה (אפילו שלא רציתי שווארמה אבל היא נראתה והריחה ממש טוב והחלטתי לשבור מילה), הסלטים מתמלאים מחדש תוך דקות, הצ'יפס יוצא כל רגע מהצ'יפסר, הפלאפלים מחולקים לעומדים במקום, יש חמוצים ממש טעימים כיד המלך (לצד סלטים שלא עניינו אותי), הצ'יפס מחולק בנדיבות ואפשר לקחת מנת צ'יפס בצד בחינם ואז עוד לחזור ולבקש עוד.
יש גם את החתיכות של הפיתות השרופות עם הזעתר וזה עומד על הדלפק וממתין לכם.

היה סבבה, באמת, נהנתי, גם כי סוף סוף יצאתי החוצה עם אנשים אחרי הרבה זמן של לשבת במשרד בצהריים ולהתבאס על החיים, וגם כי היה לי טעים וכיף בפה. הפנים קצת מריחות כמו עמבה עדיין, אבל חוץ מזה כולם בריאים.

יום שני, 9 בינואר 2012

השווארמיה בר בשר

הרשו לי להתחיל בתמונה:
שימו לב שהכדור הוא בגודל של צ'יפס והפיתה היא כמו שני כדורים והכל קרוע
המקום הצנוע במנחם בגין (פינת שדרות יהודית) ידע מקומות יפים יותר.
פעם, כשרק התוודעתי לקיומו, לפני כשש שנים, לא קראו לו ככה. מאז הוא נסגר, נפתח, שינה בעלויות ועבר היפוכים.
כשרק הכרתי אותו חששתי לאכול שם כי הגלגל היה קטן מדי, המקום נראה מפוקפק מדי, והכל נראה מוזר.

בשנתיים האחרונות גיליתי שהמקום לא רע כמו שזכרתי אותו, הגלגל נראה והריח טוב, ואפילו היו אנשים אחרים שישבו כשבאתי לבקר. חלק מהם היו לקוחות קבועים בהתחשב בעובדה שמתפעלי המקום הכירו אותם בשמם \ ידעו מה ה"רגיל" שלהם.

בגלגול שאני מכיר וזוכר אכן קוראים לזה השווארמיה בר בשר, וזה לא רע. אפשר לאכול את זה, זו הייתה אלטרנטיבה ראויה לדברים אחרים, והשווארמה שלהם הייתה יותר טובה מהשווארמה שיש בסעיד המקורי מעכו [בית קלקא, מנחם בגין 120], והרבה יותר טובה מזו שיש בישראל-איט (מסעדת הפועלים של התחנה הישראלית), וכשיש שלוש שווארמות ברחוב אחד במרחק של כמה צעדים אחת מהשניה, ורק אחת מהן בינונית עד טובה - אולי זה אומר שזה לא אזור לשאוורמות.
אגב, במורד הרחוב, במסגר פינת בן אביגדור יש את שווארמה אעוני (המקורי מיפו), והם לפעמים טובים ולפעמים בא לך להקיא בזמן שאתה משלשל.

התמונה אפילו לא מתקרבת ללהעביר עד כמה רע הם נראו

הנקודה העיקרית של הפוסט היא שכנראה התחלפו הבעלים של השווארמיה, או לפחות הצוות המתפעל.
הפרצופים היו אחרים, השווארמה הייתה שונה, ההכנה הייתה קלוקלת, הסלטים היו יבשים או רטובים מדי או פשוט לא טריים.
זה הגיע למצב שבו הזמנתי פלאפל, קיבלתי פיתה קרועה, יבשה, עם 3-4 כדורים יבשים וקרים, עם ממש מעט צ'יפס שגם היה די קר.
החמוצים שלקחתי נראו כ"כ רע שלא נגעתי בהם, והחצילים נראו כ"כ רע שחששתי לחיי ונמנעתי מהם.
הטחינה הייתה לא רעה, אבל היא לא פיצתה על מנה קטנה בטירוף, בפיתה קרועה, כשהכל מגיע לא טרי.
הסלטים מאחורי הזכוכית בדלפק גם נראו עייפים מדי.

אז בקיצור, אנחנו יושבים שם, ואני הזמנתי את הפלאפל שכבר התלוננתי עליו וראיתם תמונה שלו למעלה. ולא היה לי טעים, וברקע הייתה טלויזיה עם איזה סרט של צ'בי צ'ייס, עם אחד הילדים מ"שפץ ביתך", ועם נורם מצ'ירס (חופשי על הבר?), והיו גם כתוביות בעברית וגם דיבוב לרוסית. אבל סבבה, זו לא הנקודה.
הנקודה היא שידידתי י' שאכלה איתי, היא באה בשביל השווארמה. והיא הזמינה לאפה נדיבה (שלא ידעו לקפל \ לגלגל כמו שצריך), ושמו לה חריף רק במקום אחד, והכל נשפך לה כל הזמן, והיא אמרה שהשווארמה לא טעימה, והיא לא נראתה לי טעימה עוד כשהייתה על הגלגל. והיא הייתה ורודה ובהירה מדי, ואחרי שפרסו לה את החלק שלה היא נראתה לא משהו עוד יותר, ומישהו נכנס ושאל למה היא נראית ככה ואמרו לו שזה בגלל שזה נקבה.

וגם החומוס של השווארמה היה חמצמץ

בקיצור, נפילה. נפילה נוראית. פעם היה סביר, אפשר היה לבוא וזה אומנם לא היה דבוש (שהם הטובים באזור המסגר), אבל זה היה מספיק טוב כדי לחזור שוב.
הפלאפל של דוד (שד' יהודית), שהפכו בנתיים להיות "הפינה של דוד" מכינים שווארמה הרבה יותר טובה (אבל גם להם יש ימים רעים). נשאר רק לבכות על ימים עברו, ולקוות שצמד הברנשים שיושבים שם ילמדו להכין, לחמם ולהגיש אוכל, או שאולי החבר'ה הקודמים יחזרו.

אחרית דבר:
בסופו של דבר אני אשם. אני הייתי אמור לדעת שאם בא לי פלאפל אני חייב ללכת לג'ינה. זה נקי, השירות מצויין, האוכל טרי וטעים, ויש תחלופה כ"כ גבוהה ששום כדור לא יושב שם יותר מכמה דקות. למרות שאם ממש מתעצלים אפשר לעצור גם אצל דוד, זה לא רע.

נ.ב.
יש גם את פלאפל ארבע הטעמים בפגישה בין המסגר למנחם בגין, אבל אף פעם לא אכלתי שם.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג