הרשו לי להתחיל בתמונה:
 |
| שימו לב שהכדור הוא בגודל של צ'יפס והפיתה היא כמו שני כדורים והכל קרוע |
המקום הצנוע במנחם בגין (פינת שדרות יהודית) ידע מקומות יפים יותר.
פעם, כשרק התוודעתי לקיומו, לפני כשש שנים, לא קראו לו ככה. מאז הוא נסגר, נפתח, שינה בעלויות ועבר היפוכים.
כשרק הכרתי אותו חששתי לאכול שם כי הגלגל היה קטן מדי, המקום נראה מפוקפק מדי, והכל נראה מוזר.
בשנתיים האחרונות גיליתי שהמקום לא רע כמו שזכרתי אותו, הגלגל נראה והריח טוב, ואפילו היו אנשים אחרים שישבו כשבאתי לבקר. חלק מהם היו לקוחות קבועים בהתחשב בעובדה שמתפעלי המקום הכירו אותם בשמם \ ידעו מה ה"רגיל" שלהם.
בגלגול שאני מכיר וזוכר אכן קוראים לזה השווארמיה בר בשר, וזה לא רע. אפשר לאכול את זה, זו הייתה אלטרנטיבה ראויה לדברים אחרים, והשווארמה שלהם הייתה יותר טובה מהשווארמה שיש בסעיד המקורי מעכו [בית קלקא, מנחם בגין 120], והרבה יותר טובה מזו שיש בישראל-איט (מסעדת הפועלים של התחנה הישראלית), וכשיש שלוש שווארמות ברחוב אחד במרחק של כמה צעדים אחת מהשניה, ורק אחת מהן בינונית עד טובה - אולי זה אומר שזה לא אזור לשאוורמות.
אגב, במורד הרחוב, במסגר פינת בן אביגדור יש את שווארמה אעוני (המקורי מיפו), והם לפעמים טובים ולפעמים בא לך להקיא בזמן שאתה משלשל.
 |
| התמונה אפילו לא מתקרבת ללהעביר עד כמה רע הם נראו |
הנקודה העיקרית של הפוסט היא שכנראה התחלפו הבעלים של השווארמיה, או לפחות הצוות המתפעל.
הפרצופים היו אחרים, השווארמה הייתה שונה, ההכנה הייתה קלוקלת, הסלטים היו יבשים או רטובים מדי או פשוט לא טריים.
זה הגיע למצב שבו הזמנתי פלאפל, קיבלתי פיתה קרועה, יבשה, עם 3-4 כדורים יבשים וקרים, עם ממש מעט צ'יפס שגם היה די קר.
החמוצים שלקחתי נראו כ"כ רע שלא נגעתי בהם, והחצילים נראו כ"כ רע שחששתי לחיי ונמנעתי מהם.
הטחינה הייתה לא רעה, אבל היא לא פיצתה על מנה קטנה בטירוף, בפיתה קרועה, כשהכל מגיע לא טרי.
הסלטים מאחורי הזכוכית בדלפק גם נראו עייפים מדי.
אז בקיצור, אנחנו יושבים שם, ואני הזמנתי את הפלאפל שכבר התלוננתי עליו וראיתם תמונה שלו למעלה. ולא היה לי טעים, וברקע הייתה טלויזיה עם איזה סרט של צ'בי צ'ייס, עם אחד הילדים מ"שפץ ביתך", ועם נורם מצ'ירס (חופשי על הבר?), והיו גם כתוביות בעברית וגם דיבוב לרוסית. אבל סבבה, זו לא הנקודה.
הנקודה היא שידידתי י' שאכלה איתי, היא באה בשביל השווארמה. והיא הזמינה לאפה נדיבה (שלא ידעו לקפל \ לגלגל כמו שצריך), ושמו לה חריף רק במקום אחד, והכל נשפך לה כל הזמן, והיא אמרה שהשווארמה לא טעימה, והיא לא נראתה לי טעימה עוד כשהייתה על הגלגל. והיא הייתה ורודה ובהירה מדי, ואחרי שפרסו לה את החלק שלה היא נראתה לא משהו עוד יותר, ומישהו נכנס ושאל למה היא נראית ככה ואמרו לו שזה בגלל שזה נקבה.
 |
| וגם החומוס של השווארמה היה חמצמץ |
בקיצור, נפילה. נפילה נוראית. פעם היה סביר, אפשר היה לבוא וזה אומנם לא היה דבוש (שהם הטובים באזור המסגר), אבל זה היה מספיק טוב כדי לחזור שוב.
הפלאפל של דוד (שד' יהודית), שהפכו בנתיים להיות "הפינה של דוד" מכינים שווארמה הרבה יותר טובה (אבל גם להם יש ימים רעים). נשאר רק לבכות על ימים עברו, ולקוות שצמד הברנשים שיושבים שם ילמדו להכין, לחמם ולהגיש אוכל, או שאולי החבר'ה הקודמים יחזרו.
אחרית דבר:
בסופו של דבר אני אשם. אני הייתי אמור לדעת שאם בא לי פלאפל אני חייב ללכת לג'ינה. זה נקי, השירות מצויין, האוכל טרי וטעים, ויש תחלופה כ"כ גבוהה ששום כדור לא יושב שם יותר מכמה דקות. למרות שאם ממש מתעצלים אפשר לעצור גם אצל דוד, זה לא רע.
נ.ב.
יש גם את פלאפל ארבע הטעמים בפגישה בין המסגר למנחם בגין, אבל אף פעם לא אכלתי שם.
