מייקס פלייס [Mike's Place] רמת החייל

עוד ביקור במייקס פלייס, הפעם גם אני וגם NISH בשילוב כוחות, וגם זוגתי האהובה בלב.
זה היה לאחר שיצאנו רעבים מהסרט "עלייתו של האביר האפל" (בשפת המקור זה נשמע יותר טוב: The Dark Knight Rises), אבל על החוויה הקולנועית אח"כ, קודם כל אוכל.
הנה תמונה שאמורה לשמן לכם טיפה את העיניים כדי שהטקסט יחליק טוב יותר.

צ'יזי פרייז עם בייקון, אם אתם באמת אוהבים התקפי לב בעתיד שלכם והרגשה אמריקאית על הלשון בהווה.

אני הזמנתי בערך את מה שהזמנתי בפעם הקודמת שנכנסתי אל מייקס פלייס, קערת צ'יפס מוקרמת בגבינה מותכת, עם פיסות בייקון מעל. תענוג לבלוטות הטעם, אם כי באיזשהו שלב אני מוסיף קטשופ \ חרדל \ רוטב BBQ \ מלח, כי זה נהיה טיפונת חדגוני כשמגיעים לאמצע.

NISH הזמין אצבעות גבינה ואצבעות עוף, אבל אני אשאיר לו כאן מקום לספר על זה בהמשך.

גם הוא אגב כבר כתב איזה קצרצר על מייקס פלייס.

האישה שאיתי הזמינה בוריטו עוף וגם לה אשאיר מקום לתיאור החוויה במילותיה שלה.

עם קערת המוות שלי שתיתי סיידר של סוואנה (Savanna) שלא אהבתי בעבר אבל כיום משום מה עכשיו הוא ממש טעים לי. המשקה מכיל 6% אלכוהול, והוא מוגדר כ"יבש", אולי טעמו שמזכיר מעט יין היה הסיבה לכך שהוא לא ממש התאים לי - מאחר ואני מעדיף את מתיקות.

הבקבוק אגב עלה פי שתיים וקצת ממה שהוא עולה על הבר בו אני שותה אותו בדרך כלל.

בנוסף (לפני שאני מגיע לעלייתו של האביר האפל) הייתי רוצה לציין את השירות.

הצוות היה רב והמלצריות הסתובבו כל הזמן בין השולחנות בפנים ובחוץ. עם זאת, היה קשה ליצור קשר עין, לא ניגשו אלינו לוודא שהכל בסדר עם ההזמנות, לא מיהרו לפנות אפילו כשביקשנו חשבון וגם לאף אחד לא היה איכפת שהייתה על השולחן מנה שכמעט ולא נגעו בה.

חוץ מזה היה גם צמד קאברים שהביך אותנו מדי פעם ואחד הברמנים עבר עם כוס וגייס עבורם תשלום מהיושבים בחלל.

ועכשיו לאביר האפל ולקולנוע:

משום מה לא היו טרופיות בקולנוע, זה כבר הביקור השני שלי שבו הבחנתי בכך. ייתכן ומישה עלה על זה שהמחירים של משקה הענבים היה נמוך מדי (ביחס לשאר הדברים).

הסרט עצמו היה ממש טוב, באמת, לא ציפיתי לסרט שירגש אותי כ"כ, ירתק אולם מלא אנשים למסך ויגרום לכל מי שהיה שם להפסיק לדבר מרוב מתח. כריסטופר נולאן הצדק לחלוטין עוד סרט המשך בבימויו ואפילו סלחתי על שינויים קלים בקווי הדמויות הקלאסיים של הדמויות הוותיקות.

אבל הקץ לספויירלים; כולי תקווה שבאטמן יחזור תחת שרביטו, עם הקאסטינג הנוכחי (שגנוב מעט מסרטים אחרים של נולאן), ושזה ימשיך להיות טוב כל כך.

המסע בעקבות הכריך וסוף השבוע הארוך

בסוף השבוע הקודם יצאתי למסע חסר מעצורים.
הכל החל ב28.6.2012, ערב הלילה הלבן. את סיפורי הקשה אגולל בפניכם דרך נקודות מפתח בקולינריה המקומית.
שימו לב ששילבתי לינקים במקומות שהיו עליהם סיקורים קודמים - סתם אם תרצו להתרשם.

• דבוש: בצהרי יום חמישי ידידתי מהעבודה התקשרה ושאלה אם אני רוצה שהיא תביא לי מנה מדבוש. להצעות כאלה לא מסרבים ולכן לא סירבתי. לא הייתה לי שום דרך לדעת שיקח לה שעה וחצי לחזור למשרד, והשווארמה תהיה יחסית קרירה. למזלי היה יום קיץ חם כך שטמפ' הסביבה לא ציננה את הלאפה יותר מדי. כמובן שהתלוננתי בכל זאת, אבל אכלתי ונהניתי מכל ביס. דבוש יודעים מה הם עושים וכך נעלמה לה לאפה עם צ'יפס, סלט, טחינה ועמבה. (קרליבך 1)

זה די קשה לצלם לאפה שווארמה בקטע מוצלח

• המעורב: בערב יום חמישי הלכנו לראות חבר שהופיע ברחוב רוטשילד. החבר אוהב צדק חברתי וגם אנחנו, אבל אהבתו לצדק לא הפריעה לו לפרוט על מיתרי האהבה ביחד עם זמרת מוכשרת. מה שכן הפריע לו היו מוחים שמצאו לנכון לריב איתו כאילו הוא החבר הכי טוב של חולדאי. לאחר סיבובים, זיעה וביקור בכמה מסיבות - הגענו למעורב. למרות שכבר היה לילה - השווארמה עדיין ישבה לי היטב בבטן אז לא הזמנתי אוכל. במקום זה שתיתי מיץ גת. המעורב כשמו מתהדר במנות חלקי פנים שאני לא נמנה על חובביהן. החבר עם הגיטרה לקח מנה צמחונית בהתאם לצמחוניותו (כריך קציצת קמח חומוס גביה וירקות), בת הזוג לקחה מנת בשר טחון בפיתה שמכינים אותה על האש בעוד הבשר נצלה דרך הפיתה. המשכתי לשתות מיץ גת והפעם לצידו ערק. אחרי שראיתי את כולם אוכלים הזמנתי צ'יפס עליו העמסתי חרדל, קטשופ ועמבה. אומרים שגת מוריד את התאבון ועושה אותך ערני - בשלב הזה לא האמנתי עדיין לאף מילה. (אלנבי 97)

• רובן: הגענו אחרי שלוש וחצי (AM) בדרך הביתה. למעשה חלפנו על פניהם אבל אז הבנתי שבטח אגיע הביתה ואצטער אז חזרנו ואספנו לי כריך. חולקו שוטים קטנטנים של ערק כדי לחגוג את הלילה הלבן ואת יום ההולדת השלישי של רובן. את הכריך לקחתי הביתה. הלילה עדיין לא נגמר. את הכריך הכנסתי לפה לראשונה לקראת חמש. הסתבר שבאמת יש לתאבון שלי קטע מוזר, הוא בא מדי פעם, לקחתי ביס וישר אחריו הוא נעלם, ואז הופיע שוב ואז שוב נעלם. הכריך היה נהדר אגב. אחרי שש הצלחתי להכנס למיטה והתעוררתי בקפיצות של חצי שעה ושעה, ערני לחלוטין, בכל פעם פשוט מתיישב במיטה כאילו לא אשן עוד לעולם. (יהודה הלוי 112, פינת קרליבך)

• דה באן: שישי, עשר בבוקר, אני כבר מדבר עם הבולס על ללכת לאכול משהו. הערנות המטורפת גרמה לי להשתוקק לפעילות חריגה. הוחלט על סיבוב בעקבות כריכיות, כידוע סנדוויצ'ים אפשר לאכול ברצף כשיש הפרשי זמן נדיבים מספיק ובהנחה שיש מזג אוויר נוח ואווירה נעימה בבטן. נפגשנו בכיכר מגן דוד, ליד מירי אלוני. דה באן הייתה התחנה הראשונה - לקחנו את המנה המפורקת, בשר בקר בבישול ארוך, מפורק לסיבים, ברוטב מתוק, בלחמניית באו, שתי לחמניות סה"כ. הלחמניות מעט לחות מטבען, הבשר מלא מיצים ורוטב. אני אהבתי מאוד, הבולס אהב טיפה פחות, אמר שחסרים לו ירקות בפנים. (הלל הזקן 18)

• הסנדוויץ': הדרמנו על נחלת בנימין ונכנסנו אל המקום החדש הזה, עדיין בהרצה. זולתנו ומלבד הצוות היו ארבעה אנשים ועם זאת לא ממש קיבלנו יחס. אחרי בחינה של התפריט הוחלט להמשיך הלאה. משהו באווירה לא היה מזמין, התיאורים של המנות לא הלהיבו והתמונות שראיתי מבעוד מועד לא היו מטריפות במיוחד. בדיעבד אני מצטער כי מאז ראיתי תמונות מוצלחות יותר. אולי בפעם הבאה.  (נחלת בנימין 59)

• יהלומה: הביסטרו \ מזנון של יהלומה לוי זוכה לסיקור נרחב ואוהד מאוד. ציניקנים יאמרו שאולי היא משכה בחוטים מהעבר (תפקידים בכירים בתקשורת) אך די לראות שאחרי גל היח"צ הגיע גם גל של תגובות חמות מאנשים כמוני כמוכם. האינדיקציה הכי טובה לאיכות היא התפוסה - המקום היה עמוס לחלוטין עד גלישה למדרכה הקטנה. הבולס ואני לא מצאנו ולו כיסא פנוי אחרי הליכה מתישה על נחלת בנימין, סיבוב באזור המסעדות הפרסיות וקצת זיעה בעיניים. התפריט כ"כ מבטיח שאנחנו עוד נחזור. (זבולון 5)

• בוטיק נקניק: מאוכזבים מהעובדה ששתי התחנות האחרונות לא הניבו פרי - הגענו למקום שהוא בחציו פשרה. מצד אחד נמאס להסתובב בשמש, מצד שני אני כבר סיקרתי את המקום בעבר ולאו דווקא בהתלהבות. למרות המדפים העשירים ברטבים מיובאים וצנצנות נאות, ההיצע לכריכים הוא דווקא מהפשוטים שבפשוטים. אם הייתם הולכים לסופר וקונים את המוצרים הטריים ביותר אך גם הבסיסיים ביותר לכריך כנראה שהייתם מקבלים את מה שאנחנו קיבלנו. אחרי ג'בטה עם קורנביף, שני סוגי חרדל וחסה בשבילי וג'בטה עם קבנוס בצלים, עגבניה וממרחים לבנים בשביל הבולס - יצאנו שוב לשמש, לחפש את הדבר הבא. (לוינסקי 50)

זה כריך הקורנביף שלי

כריך הקבנוס של הבולס

• אוגנדה: הייתי בטוח שהדבר הנכון לעשות הוא להעמיס בורקסים וגבינות ומיני מזונות בשוק וללכת הביתה אבל ההרפתקנות של הגת חשבה אחרת. הוחלט ללכת לאוגנדה כדי להרוות את צמאוננו החדש במעט סיידר קר מהחבית. הליכה לא ארוכה מהשוק לסמטה של הרצל \ דרך יפו, ועם זאת בשמש הכל מרגיש אינסופי. כשהגענו גילינו שעדיין סגור. אכזבה מרה. (סמטת בית הבד 5)

• קארדו: הקארדו הוא התחנה ההגיונית ביותר למי שנמצא על דרך יפו ומחפש סיידר קר. על הפינה של שדרות ירושלים ודרך יפו, מול המזרקה של תאטרון גשר, עם מבט על הרחוב וצוות חביב שמככב בבר היין שהוא גם קפה וגם ביסטרו. אחרי פיינט או שניים הצטרפו אלינו יוני, אישתו אסתי ובנם התינוק המקסים אלי שהוא גם חמוד וגם מתוק (ואני לא אוהב תינוקות). כך ישבנו ולגמנו כוס אחרי כוס, עד שנהיה טיפה פחות חם ולקחנו מוניות איש איש לביתו (חוץ מיוני שגר ממש קרוב).  בקארדו יש גם אוכל אבל לנו כבר לא היה מקום. (שדרות ירושלים 3)

למקרה שלא הבנתם: יוני הוא מימין ואלי התינוק משמאל (חמוד חמוד, אל תעשו עליו עין)

• בנדיקט: שבת בבוקר. אני שוב מתעורר בקפיצה, אבל הפעם אחרי שינה אמיתית. נורא מתחשק לי בנדיקט ותוך שעה אנחנו כבר שם, בהרכב של שני זוגות. ענבר אכלה אגז בנדיקט עם בייקון, אני אכלתי את הפילדלפיה סטייל (בנדיקט על בריוש עם אספרגוס ופיסות סינטה (שהפעם היו דקות ופחותות מהרגיל). שאול ופלג חולקים פריטטה (אומלט בנוסח ספרדי עם בצל, תפו"א, פלפל אדום, שום ועשבי תיבול עם/בלי שמנת חמוצה) ואחרי חולקים פרנץ' טוסט. בשלב מסויים כולם כבר הפסיקו לנשום אבל אני עדיין נאבקתי באוכל שלי. הייתי בעיצומו של ניגוב החלמון של שלושת הביצים (הוספתי ביצה נוספת לשתיים שמגיעות עם המנה) והמתנתי בקוצר רוח ללחמים נוספים. היה בהחלט טעים מאוד. החל מחצי שעה לאחר הארוחה וכ48 שעות אחריה סבלתי מכאבי בטן נוראיים. לשאר הסועדים שלום. (שדרות רוטשילד 29)

לחם בריוש, פרוסות סינטה, אספרגוס, ביצים עלומות, כמות חזירית של רוטב הולנדייז

כאבי הבטן של הסעיף האחרון קטעו את רצף התזונה שלי.

מאוחר יותר באותו היום היינו בביקור אצל אמא שלי וטעמתי תפוחי אדמה סגולים שהיא קנתה בשוק האיכרים. היה להם טעם מפתיע של תפוחי אדמה אפויים עם מלח גס. מפתיע כ"כ שזה היה דומה לכל תפוח אדמה אחר, אולי מעט רך יותר.

היו גם פוקאצ'ות עם דברים, הייתי כבר רעב אבל הבטן עדיין הציקה אז רק טעמתי - משום מה גם בחרו לעטר אותן בעירית, עוד סיבה לא לאכול יותר מדי.

ככה נראה תפוח אדמה סגול, למקרה שלא ידעתם

• מקדונלדס: יום ראשון, אחר הצהריים מאוחרים, יושב בבית כי לא הלכתי לעבודה. אני כבר מאמין שאני מרגיש יותר טוב. משכנע את ענבר לקנות לי ארוחת צ'יקן סלקט בדרך הביתה. טורף אותה כאילו לא אכלתי מהבוקר (מה שנכון). הורמונים, אמוניה, חומרים משמרים, צבעים טעם וריח, דורדנות תאגידית, סבל של חיות, כל אלה מרגישים פתאום טוב על הלשון. המוח הוא דבר מוזר מאוד. (מנחם בגין 123)

ארוחת צ'יקן סלקט מוגדלת, עם רוטב צ'ילי מתוק

החבר הצמחוני שהופיע ברוטשילד כיכב בתצלומים של הארץ בזכות המפגינים שהתנפלו עליו.

החברים שישבו איתנו בבנדיקט הם צמחוניים גם כן.

ויתרתי על תמונות מחלק מהמקומות שאתם כבר מכירים בעל פה (רובן למשל) ולא מכל המקומות היו תמונות.

זה היה סוף שבוע ארוך שהרגיש מתגמל אף על פי הכאבים, עלילות הגת, הכמויות הנדיבות של הערק שנמזג ובעיקר בזכות הרפתקאות ואוכל טעים. אוכל כמובן הוא לא הכל בחיים, אבל הוא טעים.

קארדו | סיידר מבית ווסטונס (Westons)

הכל התחיל כשהלכתי בצהרי יום שישי עם החבר שאול (וזוגתו פלג באמת שתחיה בכבוד) לקארדו, מקום חביב בתחילת שדרות ירושלים ביפו, בית קפה שהוא סוג של בר יינות וקצת מסעדה וטיפה ביסטרו.
פלג ושאול אכלו פנקייקים וקרואסונים עם גבינות עיזים ופרושוטו.
אני ידעתי בדיוק בשביל מה אני מגיע.

קארדו הגישו בעבר את אחת הבירות האהובות עליי, ליפמנס (Liefmans), בירה בלגית עם בסיס פירותי, בתסיסה במיכלים פתוחים (התסיסה מתרחשת מאורגניזמים העפים באוויר), מתוקה וטעימה להפליא. יש להם כמה סוגים, רובם מבוססי דובדבנים או פירות יער או שילוב שלהם.

באיזשהו שלב לקראת החורף - החבית הוחלפה, לא זוכר למה בדיוק, אם אינני טועה זה היה סוג אחר, כהה יותר, פחות מתוק אבל עדיין לא רע בכלל.

ביום השישי הזה, שהיה קיצי, בו אני והחבר שאול וזוגתו פלג באנו, התבשרתי שהוחלף שוב המלאי. כעת היה סיידר. בהתחלה מיררתי, אבל מהר מאוד אמרתי יאללה.
מה רבה הייתה שמחתי כשגיליתי שמדובר בסיידר ווסטונס אותו לראשונה טעמתי בפאב אירי בפראג ומאז גם שתיתי די הרבה משיכר האגסים שלהם (אפשר למצוא בחינאווי).
הסיידר היה צונן, עם מעט קרח בכוס הפיינט (זו ההגשה המומלצת לליפמנס), תענוג ביום שמש.

עברו מאז כשבועיים ואני צמא מאוד לסיידר שלי (מדובר בסוג הפחות יבש ופחות חמצמץ, 4.5%) , פשוט, קליל ומענג.
מי בא?