אתם כותבים: תל יצחק קיטשן אנד גארדן

והפעם בפינת "אתם כותבים", הגולש יחיאל גולל בפנינו את עלילות משפחתו במסעדת תל יצחק קיטשן & גארדן הממוקמת בנוחות בצמוד לתחנת דלק.

יחד עם ביקורת המסעדות הנוקבת שהוא שלח הגיעה גם הבקשה לא לשנות שום דבר, בכדי ש"אחרים לא יסבלו כמו שאנחנו סבלנו".

מסעדת תל יצחק היא מקום מתעתע. ראשית מכיוון שהיא נסתרת לעין.

מגיעים אל תחנת דלק, מגלים שחניון המסעדה, חניון התחנה, חניון המשתלה הצמודה ועוד אזורים נבחרים באזור תפוסים לחלוטין, ואז אחרי חניה בחולות והליכה קצרה חזרה מגלים מסעדה נאה מאוד למראה.

למעשה, אם רמת ההשקעה הויזואלית הייתה תואמת את רמת האוכל, היה מדובר בחוויה מרגשת לכל הדיעות.

הגינה רחבת הידיים, הצמחיה, המבנה עצמו, הטון העיצובי כאילו הגיע מערוץ החיים הטובים; מודרני כאן, רך שם, נגיעות שהגיעו מיד של אמן, ההשקעה ניכרת.

מעל הכל מרחפות באופן מעט צורם ורק טיפה חזק מדי - גרסאות כיסוי בסגנון בוסה-נובה ללהיטי נייטיז. בגינה בהפסקת הסיגריה ניתן היה לשמוע אנשים מתלוננים לגבי הווליום ומבקשים לעבור רחוק מהרמקולים.

הרשו לי לציין שוב: אם אתם רוצים לערוך ארוחה משפחתית שמכבדת את מבוגרי המשפחה, תורידו אותם בחניון לפני שאתם הולכים לחפש חניה. תבקשו גם לשבת בפינה יחסית שקטה, תבקשו מראש בעת ההזמנה או ההושבה.

ועכשו ברשותכם נעבור לתחום המזון.

אשמח להזהיר כבר על ההתחלה שאוכל הוא לא העיקר פה. תל יצחק מנסה להעביר חוויה, ונראה שהרבה משפחות מקומיות באות לקנות אותה. אולי בגלל שהיא נעימה לעין ואולי בגלל מחסור באלטרנטיבות באזור. גם השירות הוא לא העיקר, שילוב מרהיב של בוסר נעורים עם התנהלות לא נעימה כגון התעלמות מכוונת, הסטת מבט וריצה לכיוון ההפוך, צעקות מהצד השני של השולחן וניסיונות נואשים לאפסייל של מוצרים זניחים: תנסו לספור כמה פעמים מציעים לכם פוקאצ'ה. נרשמה גם חוסר יכולת בסיסית כגון לתקשר עם השולחן, המטבח והמציאות כשמנה של אחד הסועדים מגיעה אחרי זמן המתנה כה רב ששאר הסועדים עומדים לסיים לחלוטין.

ואם כבר באוכל עסקינן, דוגמה טובה לחוסר הרצון להשקיע מעט היא מנה ראשונה במקום שמתגאה בטאבון שלו אבל מצליח להוציא אנטיפסטי אנמי ועצוב עם הרגשה כללית של טוסטר אובן. אותו אנטיפסטי מתגאה לכאורה בגבינת קצ'וטה של יעקבס, שמגיעה מחוממת מעט ובעיקר מונחת על הצלחת בחוסר חן וללא תקשורת עם שאר הרכיבים. למעשה אין באנטיפסטי שום דבר שמחבר את הפיסות, לא תיבול, לא טעם של צלייה, לא הרגשה של טריות או יד אחידה (על כך יעיד הקישוא הרטוב), שתי פיסות בטטה ברמות עשייה שונות. מסעדת שף שמוציאה מנה כ"כ סתמית ואפילו לא טורחת לצלחת או לקשט - כאילו לא ניסתה כלל.

פיספוס נוסף בראשונות נרשם בפולנטה שע"פ התפריט מגיעה עם פרמז'ן, שמן כמהין, פטריות ואספרגוס.

אז נכון, היו פטריות ואספרגוס, פיסות קטנות, בודדות ועצובות מאוד. וגם הפולנטה שהייתה דווקא טעימה מאוד - הייתה מרוחה בצניעות על קערית הכלי (והייתה מאוד קרמית לכיוון המדוללת). לא היה מה לדבר על שמן כמהין, אפילו לא מהז'אנר התעשייתי, לא הייתה שום נוכחות או ארומה, כנ"ל לגבי הפרמז'ן, היו שבבים, אבל בעיקר נטולי טעם וריח.

גם כאן היה ניכר, בדיוק כמו עם האנטיפסטי - שהשף לא בבית.

אם לנסות להתבדח כדי לא להרגיש מרומים לחלוטין, היה גם דג בעלות של למעלה ממאה ש"ח שהיה מהסוג שגורדון רמזי מגיע לתת לו אגרוף זועם בשביל האפקט מול המצלמה. למרבה הצער הדג היה כ"כ יבש שגורדון עלול היה לפגוע בעצמו.

עוד הלצה שנרשמה מכיוון המטבח הייתה פיצה שהגבינה, הרוטב והטופינגז שלה היו במרכז בלבד, מה שיצר בפועל לחם עגול וגדול עם טיפה פיצה באמצע. אני חוזר: חצי מהמשולש היה בצק, ורק לקראת השפיץ התחילו הגבינה והרוטב.

מכיוון מנות הילדים נרשמה תלונה של ילד שצד אחד של השניצל שלו היה עבה בצורה מפחידה מהצד השני והוא נאלץ לאכול מסביב כי האזור העבה לא היה במיטבו.

נרשם גם קוקטייל שכמות הקרח הגרוס בו האפילה על הטעמים, ואף ע"פ שהאלכוהול עדייון היה מורגש, שאר הרכיבים והטעמים בתפריט נעלמו.

שלא לשלול לחלוטין, נראה שחלק מהסועדים נהנו, יותר ופחות, וגם בשולחנות אחרים לא כולם התלוננו כמונו (למרות שדווקא בטיולי הסיגריה החוצה נשמעו תלונות נוספות). על הצד החיובי אפילו יש למסעדה מגלשה לילדים בחלל הגינה.

אולי היא מושלמת לאנשים שרוצים לשלם הרבה על אוכל גבולי ורק לשלוח את הילדים לאיזו פינה לשחק.

לרגע אפילו הרגשתי רע מרוב שליליות וארסיות, חשבתי שאולי קמתי על רגל שמאל או הגעתי ביום רע במיוחד, אבל לאחר הצצה בתגובות, כתבות, ביקורות ואפילו בתגובות בדף הפייסבוק גיליתי שאני לא לבד, רבים שרים את אותו שיר עצוב.

אפשר לומר מבלי להתבלבל שמסעדת תל יצחק קיטשן אנד גארדן היא התגלמות שקר החן והבל היופי. התמונות בגלריה ובכתבות היח"צ יפות הרבה יותר מהמציאות, והמציאות עצמה פחות טעימה בפה מאשר בעיניים. תשומת הלב שהושקעה במסעדה עצמה חסרה מאוד מהאוכל שאותו היא מגישה ביומרה מסויימת. חשוב לציין שלא מדובר ביומרה קולינרית, כזו הייתה דווקא מבורכת מאוד, אבל לא תמצאו כאן עיטורים מורכבים, רטבים מתחכמים, חידושים או ניסיונות נועזים לטובה או לרעה. 

אם המקום הזה היה מועתק בשלמותו אל אזור המרכז הוא היה נקטל ונסגר, או הופך לחצר אירועים אם כי גם באלו הדרישות התל אביביות המוגזמות לערך בתמורה למחיר, עמידה בסטנדרטים וטעם סביר איכשהו מעלות את הרף עם הזמן.

אולי הקהל של המסעדה הזו שבוי מפאת ההיצע המועט יחסית באזור, או כי מבאס לנסוע רחוק יותר ולחפש חניה (לא שיש כאן חניה חלילה).

בסופו של יום הטייטל שלהם לא משקר, המסעדה אכן נמצאת בתל יצחק, ובאמת יש להם קיטשן ויש להם גארדן. כל השאר זה כנראה סיפור שסיפרתם לעצמכם.