חומוס יונס בשבת

הדחף הראשוני של הבולס ושלי היה ללכת אבו אדהם קרליבך.

כשהגענו לשם (אחרי סיבובים במזג האוויר הנעים יחסית) ראינו תור מחוץ למקום.

לי אישית יש סלידה מלעמוד בתור בשביל מזון, במיוחד בשבת בצהריים המוקדמים, במיוחד כשיש עוד חומוסיות באזור.

בדרך ליונס גילינו שחומוס הבימה נסגר מבלי שטעמנו אותו.

כבר סיפרתי על חומוס יונס ואפשר לתמצת את כל הסיפורים האלה לשש נקודות:

1. במיטבו הוא פשוט מצויין.
2. יש לו עליות וירידות.
3. משום מה זמן ההמתנה שם ארוך, אפילו כשאין לקוחות רבים.
4. הוא פתוח בשעות הנכונות - שבתות, ערבים וכו'.
5. פלאפל ממש טוב.
6. לאחרונה המנות נהיו קטנות מהרגיל.

קערה יפה של חומוס יונס, מעוטרת בסומאק

העלילה הפעם התרכזה בעיקר סביב השירות האיטי (נצח עד שהתייחסו אלינו במסעדה ריקה, אינסוף זמן עד שבכלל שמו לב שאחנו מנופפים עם הידיים כי בא לנו חשבון).
חוץ מזה מדובר היה בשבת של מוצאי פסח (כמה שעות לפני המימונה) ואישה שהגיעה עם המשפחה שלה לאכול חומוס בעזרת פיתות עשתה רעש רב ודרשה לדעת אם יש פירורי לחם בתוך הפלאפל, כי היא שומרת מצוות.
אנחנו חייכנו ובלסנו.

איש אחד הגיע, התיישב, חיכה, התבאס והלך, כזה היה השירות באותו יום, אם כי מתובל בחיוכים ובבדיחות.
סה"כ גם שבענו וגם נהנינו באוויר הצלול של אבן גבירול.
את השתיה שביקשנו לא קיבלנו [בסוף הבאנו אותה בעצמנו].

פלאפל ירוק מצופה בשומשום, מוגש עם טחינה סמיכה