מתכון לצלי

פשוט, קל, מהיר - וטעים מאוד.

1. צריכים בשר. סינטה עדיף אבל אם הממון לוחץ אפשר להסתפק בנתחים אחרים
2. מכינים "ציפוי" - מערבבים שמן זית, הרבה שום, קצת חרדל, הרבה גבינת פרמזן ואפשר גם פירורי לחם, אורגנו בנדיבות רבה, מלח ופלפל. - אין כמויות, לפי העין. מנסים. לא טעים - מכינים עוד צלי. (זה יצא טעים אבל, השאלה רק כמה)
3. אם יש על הבשר גוש שומן ענק או משהו דומה כדאי להיפטר ממנו לדעתי
4. מצפים את הבשר בציפוי, אם הוא יצא יבש מידי אפשר להוסיף שמן זית כמובן.
5. מכניסים את הצלי לתנור, חום 180-200 ל7-8 דקות והופכים לצד שני לעוד 7-8 דקות, לאחר מכן מחלישים קצת את החום, 160, ומשאירים עוד 10-15 דקות, או אם ממש לא אוהבים בשר אדום אפשר 20 דקות (להזהר שלא יותר מידי, חבל).
6. מוציאים, נהנים.

לרוב יש שאריות לציפוי - טעים מאוד מאוד לקחת פיטריות, להוציא להן את הרגל ולמלא את הפנימה שלהן בציפוי - זה אפילו טעים יותר מהצלי עצמו. ואני גם אוהב לחתוך בצל לפרוסות דקות ולהעביר אותן קצת דרך הציפוי ולפזר בתבנית - אבל זה צריך להתבשל בנפרד מהצלי כי צריך יותר זמן או חום יותר גבוה כדי להישרף קצת , כמו שצריך.

בהצלחה.

זה טעים כמו שזה נראה ( או: צלי בקר )

אז נפלה ההחלטה, להכין צלי. משימה פשוטה מאוד סה"כ.
הפעם התקמצתי קצת והלכתי על בשר דווקא פחות איכותי, לא דווקא בגלל הכסף אלא יותר כי לא היה לי כוח לנסוע עד לקצב הטוב, אז סגרנו על נתח כתף בקר מיושן , קילו מאתיים, סביבו עיסה של המון שום, חרדל, שמן זית, מלח , פלפל, גבינת פרמזן ופירורי לחם.

בשביל הכיף הוכנו מראש תפוחי אדמה בצד שלאחר מכן גם כן קיבלו טיפול של אותה תערובת, ויחד עם הצלי נכנס לתנור הרבה בצל , ופיטריות ממולאות באותה עיסה אבל עם יותר דגש על גבינה..

את התענוג קשה להעביר במילים. היה כן יכול להיות טוב יותר עם בשר יותר מובחר, אבל עדיין - טעים מאוד, רך, אדום, עסיסי - ותענוג לחיך.

 

כל העסק לפני התנור

תפוחי אדמה לפני שנכנסים לתנור עם עירבוב העיסה הטעימה

האמת זה הצלי הקודם מלפני שבועיים , אבל יצאה לו תמונה טובה לא?

קאפקייק

מה שאני אוהבת בלכתוב על אוכל ובלבקר את מי שהכין אותו, זה שזה גורם לי לבדוק ממה עשויים דברים, איך קוראים למניאק שהכין לי את המנה ובאופן כללי לחקור אוכל, מה שכנראה לא הייתי עושה לולא הייתי צריכה לבקר, כי אני יצור עצלן סה"כ.

אז אני אתחיל בשאלה מפגרת: מה זה קאפקייק?

תשובה: קאפקייק זה בעצם מאפין ששמו עליו "שפליכט" של קרם.

יש כאלה שמתייחסים למאפין ולשפליכט כמקשה אחת, אני מעדיפה שלא. ולמה? ובכן, מנסיוני הדל עם קאפקייקס, הבנתי שהשפליכט הנ"ל הרבה יותר טעים לאחר לילה במקרר. לאו דווקא לילה, זה יכול להיות יום, אבל צריכות לעבור מספר שעות קריטיות על מנת להקנות לאותו שפליכט של קרם, כדי להפוך להיות ממש טעים. טוב, לא באמת קריטיות, סתם רציתי להשמע דרמטית.

לכן כאשר אנוכי מקבלת קאפקייק ליד, אני מעדיפה להפריד בין השפליכט לבין המאפין [כאמור, קאפקייק – שפליכט = מאפין], לאכול את המאפין ורק יום למחרת להתענג על ה...שפליכט.

האמת שאם הייתי כנה וישרה אתכם, אז לא הייתי משתמשת במילה שפליכט, כי על פי מה שאמרתי בתחילת הביקורת, הייתי אמורה לבדוק ממה השפליכט הזה עשוי. ובכן, זה לא שלא בדקתי, אבל אני חושבת שלקרוא לדבר הזה קרם או אפילו ציפוי, יהרוס את חווית הקריאה. על כן, איני שקרנית כלל וכלל לא.

גילוי נאות: הפעם הראשונה שאכלתי קאפקייק, הייתה לפני שבועיים. זה היה בחנות/קונדיטוריה שנקראת "רד וולווט" והיא נמצאת על אבן גבירול. כאמור, אין לי כל כך למה להשוות את החוויה שלי, אבל אותו קאפקייק [שוקולד עם שפליכט של שוקולד] גרם לי לחזור ולקחת עוד אחד. לצערי לא נשארו מהטעמים שרציתי, אז נאלצתי להסתפק במאפין שוקולד עם שפליכט של בננה.

אני לא חובבת בננות גדולה, למעשה עד לא מזמן סירבתי לאכול אותן. יש להן טעם נימוח כזה אבל לא בקטע טוב. גם הצבע והצורה שלהן די מוזרים...למרות שאני אוהבת צהוב אבל קצת יותר חזק [מנסה לחשוב אילו עוד מאכלים צהובים יש...לימון? אשכולית? במבה??]. בכל אופן, נורא עניין אותי לדעת איזה מרקם יש לשפליכט במקור [בפעם הקודמת נגסתי ממנו אחרי שישב לילה במקרר], ות'אמת...התאכזבתי. נוכחתי לגלות שהוא רך ולא ממש מאזן את המתיקות של המאפין עצמו, מה שהופך את כל החוויה למתוקה יתר על המידה. לכן, העדפתי להשאיר אותו לאנשים שמבינים רכות-בננית מהי. המאפין כשלעצמו היה סביר, בתור חובבת של עוגות ומאפי שוקולד העדפתי לאכול אותו בשלמותו, למרות שטעמתי יותר טובים.