‏הצגת רשומות עם תוויות יד חרוצים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יד חרוצים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 27 באוקטובר 2016

חומוס בהדונס יד חרוצים | טעים לי

ועכשיו: פתוח גם ביום שישי!
אם בא לכם לנגב באזור שאין בו הרבה אופציות ניגוב ביום שישי - מצאתם אחת טובה אש.
אמנם זה הסניף היחסית נוזלי של בהדונס, אבל למרות הדלילות של העיסה, מדובר כנראה באחד הבהדונסים היותר טעימים שאכלתי.

לברכה ושבת שלום.


יום ראשון, 16 במרץ 2014

אלגמוס, אחרון לבנתיים

לקינוח בסדרת האלגמוס הארוכה הזו, המנה הקלאסית אותה אני אוכל לפחות פעמיים בשבוע.
לאפה, עם טחינה, סלט, צ'יפס, חצילים קלויים בתחמיץ אסייתי, נגיעה של עמבה וקצת חמוצים בצד.
כנראה המנה הכי משתלמת באזור בעלות כוללת של 15 ש"ח.

זה לא שיק, זו לא קלאסה, זה בטוח לא דיאטטי, אבל משביע בטירוף, מחזיק עד הערב ובעיקר טעים ברמות.




תפודים ונהנים: אלגמוס

בוודאי שמתם לב שמדובר ברצף של פוסטים על אלגמוס.
לא מדובר חלילה בקידום ממומן אלא באסופה של פוסטים מהמקום אשר לא פורסמו בעבר ולצורך הכרונולוגיה בחרתי לפרסם אותם אחד אחרי השני.

הארוחה שעליה נדבר הורכבה מסלט אסייתי עם טחינה, חצילים קלויים ברוטב חמוץ מתוק, צ'יפס, תפוחי אדמה קטנים ושובבים שנאפו להם בתערובת פפריקה מעושנת ומעט חמוצים בצד.
רציתי גם עמבה אבל היו על הבקבוק שיערות ואבק אז נאלצתי לוותר.




הגוונים האדומים הם תאורה שעברה מהשמש היוקדת דרך הגגון האדום וישר לתוך הצלחת שלי.
האוכל היה טעים בצורה בה רק אוכל בסיסי מאוד יכול להיות, דברים פשוטים שטעמם אהוב.
אמנם נורא קל לטעות גם עם טחינות, צ'יפסים, תפוחי אדמה ועיסות חציל, אבל כל אחד מהם היה במיטבו, אולי מלבד החמוצים.
נהניתי מאוד, אפילו שהאנשים שישבו סביבי בלסו שווארמה כאילו אין מחר.

אלגמוס: חמגשית מהחלומות

זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי חמגשית גדולה כל כך.
שאלתי אותה לשמה אך היא מילאה את פיה סלט עם טחינה, צ'יפס, בטטה אפויה וירקות מוקפצים.

ניסיתי להכניס את תכולתה אל פי אך הסתבר שבתוך הירקות המוקפצים היה בצל רב מספור אותו נאלצתי לדלות ידנית.

זו הייתה חוויה בלתי נשכחת בעלות של 25 שקלים.
הבטטה הייתה מופלאה.

סלט עם טחינה, צ'יפס, ירקות מוקפצים, בטטה בתנור.
סלט עם טחינה, צ'יפס, ירקות מוקפצים, בטטה בתנור.

באופן מפתיע בסיום החמגשית הייתי עדיין רעב בצורה קיצונית.
ייתכן וזה נבע מהעובדה שאני רגיל לאכול ארוחות צהריים בלחם שהרי ידוע שערימות של בצק נוטות למלא את נפח הכיבה טוב יותר מעלים של סלט בבדידותם.
הלקח נלמד ומאז אותה פעם לא אכלתי שוב מתוך חמגשית.

אלגמוס: השניצל שהרג אותי

על הפינה של יד חרוצים 1 בתל אביב יש שלט עצום שאומר "אלגמוס", זה השם של המסעדה.
יש לה סניפים נוספים מסתבר, גם להם יש שלט, אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת, אם מישהו מבין הוא מוזמן לתרגם.

אלגמוס נכנסים לז'אנר של מסעדת פועלים, לא כי יש בה רק פועלים חלילה, הקהל הוא ערבוביה של אנשי הייטק, ביטוח, מוסכים וכל טוב.
הגישה העממית, המחירים הנוחים וההיצע במטבח הוא זה שכופה עליה את הז'אנר.


אלגמוס: שניצל בלאפה
אלגמוס: שניצל בלאפה

בנוסף לגלגל השווארמה התמידי אפשר למצוא בכל יום חזה עוף ושניצל, לצד מנות מתחלפות בדמות דברים מהפלנצ'ה, מוקפצים, פסטות ושאר תוספות משתנות על בסיס אורז, תפודים שונים וקוריוזים של השף.
מה גם שיש לוח עליו כתובים הספיישלים וגם בדיחה אקטואלית מתחום החדשות.
מקום חביב ולא מחייב, עם שולחנות קטנים בפנים ואזור ישיבה מכובד מאוד בחוץ.

לצערי הפוסט הזה צריך להגמר ברע כי נכון לכתיבת שורות אלו [עריכה: זה היה לפני מספר חודשים, מאז אני כבר לא אוכל בשר זמן מה] אניח אוכל שניצל מזעזע.
הוא היה ענק ומדהים מבחוץ, גדול כמו עוף שלם, פריך ומצופה בכל טוב, אבל בפנים היה לח, חסר טעם ובעיקר דוחה.
אחרי כמה ביסים זרקתי אותו לפח ואכלתי לאפה עלובה של שאריות.

וזהו, ככה זה נגמר.

יום רביעי, 12 במרץ 2014

Roy | בוטיק שוקולד ומתוקים

היה איזה יום שמשי שאכלתי חומוס איפשהו כהרגלי בארוחות צהריים, ולאחר המנה התחשק לי מתוק על הלשון.
הדחף היה כה חזק עד שלא יכולתי להתגבר.
באומץ רב נכנסתי אל החנות ביד חרוצים 15, תל אביב, והתחלתי להעמיס.
בחרתי מארז גדול יחסית ובתוכו הכנסתי קצת מהכל.
על הנייר הבחירות שלי היו מצויינות עם מגוון טעמים שלא היה מבייש שיך סעודי הנופש בצרפת.
עם זאת, החיים לא היו מארז של בונבוניירה ובהחלט שלא פיקניק בירקון.

בונבוניירת שוקולד מבית רוי
החיים הם לא מארז של בונבוניירה

מכיוון שאני אדם אימפולסיבי, קודם יריתי ורק אח"כ שאלתי שאלות.
בהגיעני אל הקופה גיליתי שהמארז התמים שבתמונה יעלה לי כ80ש"ח, מחיר לא עממי במיוחד בעבור שלוש עשר פיסות דבר מתיקה.
עם זאת, בתור אדם נחוש שרצה שוקולד עם הבטחה של איכות - שלפתי את הארנק ופיזרתי שטרות כאילו הייתי יורש של שושלת הילטון שלא מצליח לתפוס את השוקולטייר הפרטי בטלפון.
ההבטחות היו מתוקות והדרך הייתה סלולה ביהלומים ולימוזינות.

פרלינים ובונבוניירות של רוי
אתה כן יודע מה תקבל, אבל לא בטוח שתאהב את הטעם

עת התיישבתי במשרד, גיליתי שהשוקולדים לא מדהימים כמו שהתצוגה, המלל והתמחור מבטיחים.
הם לא רעים, הם בהחלט לא גרועים, אבל הם לא שיא העידון והתחכום.
היו כאלה טובים, היו סבירים, היו כאלה שהצטערתי שלקחתי.
בסה"כ הערך לכסף היה נמוך ואם לנסח את זה בצורה פשוטה יותר - יצאתי מופסד.

אני לא אומר לכם לא ללכת לנסות, אולי יש שם משהו שיקלע לטעם שלכם, רק ממליץ לטעום קודם כמה בודדים לפני שמתחילים להעמיס.

יום שלישי, 4 במרץ 2014

בריא בא יד חרוצים: מדווחים מהשטח

מאז שסיקרתי את בריא-בא (אשר ביחד חרוצים) השתנו דבר או שניים.
הדבר העיקרי שהשתנה היה המהפך שהסניף עשה בתחום הכשרות.
מכיוון שעכשיו המקום כשר בשרי - כל הפסטות שהם מגישים הינן נטולות גבינה.
אם בעבר הייתי אוכל פסטה בינונית ומציל אותה ע"י הרים של פרמז'ן - הרי שכיום אני אוכל פסטה בינונית וזהו.
מכיוון שאני כרגע נמנע מאכילת בשר, כריך הרוסטביף שלהם אשר תיארתי בעבר כבר איננו אפשרות בעבורי, ולכן ההגעה אל המקום תלויה אך ורק בברצון העז של הסועדים שאיתי ואינה נעשית מבחירה חופשית.


פסטה פנה מלנזנה - בריא בא יד חרוצים
פסטה פנה מלנזנה - בריא בא יד חרוצים

יום שישי, 28 בפברואר 2014

קופי בר

קופי בר הוא מוסד שלא צריך להציג למרבית האנשים.
מדובר במקום שעומד על תילו כבר 20 שנה, ושייך לאותה משפחה של הברסרי באבן גבירול, שהוא אפילו עוד יותר מפורסם. החלטנו לנצל את הפרידה מחבר צוות יקר בעבודה, ולדגום את עסקית הצהרים שלהם.
העסקית במקום מוצעת בקונספט של ראשונה+עיקרית במחיר העיקרית.
החלטתי לבחור למנה הראשונה קרפצ'יו פילה בקר, ולעיקרית מנת צלע חזיר בגריל.

חיש קל מרגע ההזמנה, הונחו על שולחננו קערות לחם הבית בתוספת חמאה.
הלחם היה פריך וטעים אם כי הייתי מצפה ממקום כזה שיפנק בעוד דברים ליד הלחם חוץ מחמאה, כמו שום קונפי, ממרח עגבניות מיובשות או אפילו סתם צלוחית מלח גס.
ביקשנו מהמלצר שמן זית וחומץ בלסמי לצורך יצירת צלחת "דיפ".
כאן קרה דבר שלטעמי לא מקובל במסעדות שמכבדות את עצמן - המלצר לא הלך ישר למטבח למלא את מבוקשנו אלא המשיך לשולחן אחר לקחת מהם הזמנות. התוצאה של מעשה זה לא הייתה מפתיעה - החומץ והשמן לא הגיעו, אלא לאחר מספר דקות, כשביקשנו שוב, הפעם ממלצר אחר.

בחלוף כעשרים דקות הוגשו לנו המנות הראשונות.
קיבלתי צלחת עם 3 פיסות קרפצ'יו קטנות, ועליהן הר של עלי רוקט. אני אהיה נדיב אם אומר שמשקל הבשר במנה היה 20 גרם. סיימתי את סיפור הבשר במנה הראשונה בביס אחד. באמת שניסיתי לטעום ולהנות גם מעלי הרוקט, אבל זה פשוט לא בשבילי. למרבה המזל בעקבות העיכוב בהבאת השמן\חומץ שהיה קודם, הונחה על שולחננו עוד צלחת לחם שחיסלתי בינתיים עד בוא המנה העיקרית שנראתה כך :

צלע חזיר בגריל ברוטב חרדל ופירה תפוחי אדמה

מנת צלע החזיר הייתה עסיסית ועשויה במידה, ושחתה ברוטב החרדל שהכיל שמנת והציף את הצלחת.
עם זאת לא הייתי מגדיר את המנה הזו טובה מאוד, אלא רק טובה. חומר הגלם הבשרי הזה הוא לא כזה שמדבר בעד עצמו כמו אנטריקוט, אלא כזה שצריך להוסיף ולשבח אותו, ואולי אפשר היה להיות כאן יותר יצירתיים. כנ"ל גם לגבי הפירה. הוא היה טוב, אבל לא חלומי כמו במסעדות ברמה באמת גבוהה (רפאל לדוגמא)

הסתכלתי על האנשים מסביב שנראו מרוצים מהבחירות שלהם מלבד אחת, אשר ראגו הטלה שהזמינה היה מלוח במידה שלא יכלה לאכול אותו. המנה שלה הוחלפה ללא בעיה, למנה של כבדים, ממנה כבר הייתה מרוצה.

בסך הכל התענוג עלה לי אישית כ75 שקלים לא כולל שירות.
ניתן לסכם את הארוחה כמוצלחת הרבה יותר מארוחת הצהרים הסטנדרטית שלנו בחדר האוכל בעבודה, אבל גם ככזו שתישכח במהרה. באיזור יש מספר עסקיות, לא יקרות הרבה יותר (כמו טאיזו) שמבטיחות ריגושים, ונראה לי שננסה אותן בפעם הבאה.

אגב, אם אתם באים לעסקית כדאי לבוא לבוא בשעת צהרים מוקדמת (סביבות 12) כי כשיצאנו בסביבות 1 כבר התקשינו לפלס דרך החוצה, עקב המספר הרב של האנשים שצבא על המקום, וחיכה בתור בכניסה.


יום רביעי, 8 בינואר 2014

פלאפל בריבוע | יד חרוצים 15, תל אביב

למרות שמדובר ברשת בפריסה ארצית (תשעה סניפים) - לא רבים מכירים את פלאפל בריבוע ואת מה שיש להם להציע.
לסניף בו ביקרתי מספר פעמים (שנמצא כאמור ברחוב יד חרוצים בתל אביב, סמוך לרחוב המסגר) אין מוניטין בסביבה, אין באז או הייפ מיוחדים, למעשה אף אחד לא ממש יודע שהם מגישים משהו מלבד פלאפל.
זה לא לגמרי נכון, ידידה שלי כן ידעה כי היא ראתה פלאייר שלהם במשרד, אבל כאן בערך זה נגמר.
תראו בינתיים את החמוצים, אחרי זה נמשיך לספר עוד.


חמוצים: מלפפונים, זיתים


אז כמו שאמרתי, בפלאפל בריבוע יש פלאפל, זה סוג של ברור מאליו.
מה שלא ברור מאליו - ולמעשה כרגע זה הגימיק העיקרי שלהם הוא השוואלה. ברור שלא שמעתם על זה, וגם אם כן, אסביר בשביל מי שלא מכיר. שוואלה היא שווארמה טבעונית, מבוססת על סייטן (חלבון חיטה), תיבול ועוד.
טרם ניסיתי, אבל זה בתוכנית.
בנתיים הנה, תראו תמונות של פלאפל.


כדורי פלאפל בריבוע


ועכשיו לגולת הכותרת: חומוס.
מי שקורא בבלוג יודע שחומוס הוא חלק בלתי נפרד מהתזונה שלי, אבל יסוד של ממש.
כשראיתי שיש בפלאפל בריבוע חומוס - הייתי חייב לעצמי לנסות אותו.
בכל סניף יש אפשרויות מעט שונות. בסניף של יד חרוצים יש אפילו חומוס עם חציל (אפשר לראות בתמונה למטה), תענוג אמיתי.
את החומוס הספציפי שבתמונה (כאמור אכלתי שם כבר לא פעם לאחרונה) הרכבתי כדי לקבל טעימה מכל דבר.
חומוס, פול, גרגירים, טחינה, חצילים מעל.
בסה"כ עמוס, אבל כל חלק מוסיף טעם ומרקם משלו, היה תענוג אמיתי.
למצוא חומוס טעים בפלאפליה הוא לא דבר של מה בכך.
גזר דין: ממליץ בחום.


חומוס פול,גרגירים,טחינה,חצילים,פטרוזיליה,שמן זית,פפריקה


ישיבה: בר, כסאות, יש גם אזור ישיבה חיצוני.
עיצוב: לא רע בכלל, מודרני וחביב.
ניקיון: מוקפד.
שירות: מעט מבולבל, לפעמים איטי, אבל עם כוונות טובות מאוד. מי שממהר רצוי שישב בפנים ולא בחוץ.
אוכל: טרי, טעים, כמויות משביעות, מפתיע באיכות החומוס, מצויין באזור הפלאפל (למי שאוהב את הכדורים שלו קריספיים אך מאוד רכים מבפנים), צריך עדיין לנסות את השוואלה ושאר המנות.
תמחור: המחירים אמנם מעט גבוהים בשביל צלחת חומוס, אבל אפשר להתנחם בתוספת הפלאפל שמגיעה עם המנה.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג