טאג'ין | ארוחת צהריים של בררנים

טאג'ין, או כמו שהם קוראים לעצמם "טאג'ין מאכלי עמים" מציבים בקדמת החלל סירים עצומים ומהבילים עם נזידים, רטבים, ירקות בנוזלים, עופות, תוספות וממולאים למיניהם. חגיגה לאוהבי הקציצה וצלחת העמוסה בכל טוב.

לאדם כמוני שלרוב לא סגור על עצמו - הכי כיף לבוא ולדעת שיש תמיד דברים בסיסיים (אני אוכל אוכל של ארוחות ילדים למעשה) כמו אורז, מגוון סוגים של תפוחי אדמה, כל מיני ירקות מאודים או אפויים, חזה עוף על שלל צורותיו.
הנחמה שבמזון בסיסי יחסית.

הנה ארוחת צהריים שלי מהשבוע:

עוף בתיבול הודי, תפוח אדמה אפוי, צ'יפס, אורז

למעשה כבר דיברתי על טאג'ין בעבר. הנה פוסט אחד על טאג'ין, והנה אחד אחר על טאג'ין.
זה אומנם לא גורמה, אבל כל אחד למצוא פה איזה פינוק טעים.

אגב, עכשיו גם יש להם בר סלטים חדש, אני עוד לא ניסיתי אבל אומרים שזה לא רע בכלל.

טאג'ין מאכלי עמים

בשבוע שעבר פרסמתי בעמוד הפייסבוק שלנו את התמונה מטה ושאלתי את הגולשים את זה נראה להם מוכר.
התגובות העוקצניות לא איחרו לבוא כי מסתבר שאנשים לא תמיד מבינים צלחת שיש בה הכל מהכל, למרות שהכל מהכל זו אחלה דרך לאכול מלא דברים בטעמים שונים ולדאוג שלא יהיה משעמם בפה.
אז בתשובה לשאלה, מדובר בטאג'ין מאכלי עמים, מקום חביב ומרווח שנמצא לקראת סופו של רחוב המסגר ומתמחה האבסת אנשים ע"י תבשילים אינספור.

ספגטי, אורז לבן, צ'יפס, חזה עוף בגריל, שניצל.

תהליך ההזמנה פשוט מאוד, ניגשים אל ויטרינה ארוכה ובוחרים מהסירים, המגשים, הקונטיינרים והפאיילות.
הנוהג הוא מנה בשרית ולצידה 2-3 תוספות. בפועל זה תלוי במי שמגיש לכם ועד כמה הוא נדיב \ חדש והססן. תמיד אפשר לבקש עוד וגם לקבל.
בדלפק צדדי יש סלט, כרוב שהוא יותר מתוק ממוחמץ לייט (כמו בחומוס אסף) וטחינה, אותם אפשר לקחת בצלוחיות עד שימאס. המקרר נמצא למעשה מאחורי הדלפק אבל בשנה האחרונה אף אחד כבר לא טורח להביא לך שתיה ומעדיפים שתיגש ותיקח לבד.
מועד התשלום הוא לפי העדפת הלקוח ומבוסס על שיטת הכבוד.
עלות הארוחה שלי הייתה ארבעים ש"ח לצלחת הזו + בקבוק קולה של חצי ליטר.

התמונה הזו הייתה אמורה להראות את הסלטים אבל לא הצלחתי לסובב אותה על הצד.

הארוחה הספציפית הזו הייתה מצויינת למרות שהיא הייתה סוג של ארוחת ילדים עם רכיבים בטוחים.
שניצל, חזה עוף בגריל, צ'יפס, ספגטי בסיסי, אורז לבן, אלה הם דברים שקשה לטעות איתם, אפילו בכמויות גדולות - תשאלו כל טבח צבאי.
מכל הפעמים שאכלתי במקום זו הייתה הפעם השניה שנגעתי בספגטי שלהם כי לרוב הם מעמיסים בו בצל. הפעם הוא היה יבש בצורה משעשע, הרוטב היה ספוג ודבוק לאטריות שהיו בחלקן אחלה ובחלקן כמעט קריספיות.
אמנם זה לא מעשה שף איטלקי, אבל יצא טעים. על זה אני לא מתווכח אבל כרגיל, טעם וריח.
בביקורים אחרים שלי אני הולך גם אפשרויות מהסירים השונים, תבשילים, ירקות, קוסקוס, תמיד יש משהו.

גברתי על האתגר.

גזר דין:

קל לי לשפוט את טאג'ין לטובה ולרעה כי אני מכיר את המקום כבר זמן רב, כך שכל מה שאני אומר מבוסס על הרבה יותר מביקור אחד וכידוע ביקורים רבים הם אחלה אינדיקציה.

המטבח בטאג'ין מוציא המון אוכל, גם בכמות וגם במגוון.

הנ"ל ניכר לפעמים באיכות האוכל, אבל המגוון בהחלט מפצה ובכל ביקור אפשר למצוא סיר או שניים או שלושה שיש בהם משהו לאכול גם לבררנים כמוני.

השירות תמיד חביב ומחוייך, כאמור יש גם תוספות אם צריך.

התמחור הוא סטנדרטי, המנות גדולות ונכון שמדובר באוכל ביתי במקרה הטוב ומסעדת פועלים במקרה הרע אבל הרווח כאן הוא במבחר ובכמות.

מתחריהם באזור נעים בין מחירים גבוהים יותר לאכול פחות טוב ברובו או במקרה ספציפי מזון ברמת בישול והקפדה רבה יותר אך עם לקות קשה בטעם.

לסיכום עוד יותר קצר: מומלץ.

סניף רק בשר ראשון לציון - טעות משפחתית.

תשאלו אותי למה אין לפוסט הזה תמונות, ובכן זה בגלל שלא היה אמור להיות פוסט.
זו הייתה ארוחה משפחתית למשפחה המצומצמת, סה"כ יצאנו החוצה כדי לאכול, לדבר וסתם לבלות זמן איכות ביחד אבל בחוץ.
הסיבה שיש פוסט היא כי העניין נגמר בהרגשה מעורבת.

יש שיגידו (אפילו מעל עמודי "הארץ") שהלקוח הקולינרי בישראל הוא מפונק מדי, דורש יותר מדי, מחזיר מנות, צועק על מלצרים, יומרני ביחס למה שהוא רוצה לשלם או להבנתו הכללית. אולי זה נכון במקרים מסוימים, אבל הייתי רוצה להאמין שאני הוגן למדי, יודע לפרגן, נותן הנחות ובעיקר אדם פשוט עם לב זהב.

ההוכחה לכך שאני סלחן ורחום היא שהלכנו מלכתחילה לסניף אחרי הביקורת הקודמת על רק בשר.

אני אבנה רשימה כדי שלא אתחיל להתפזר, יותר קל לי לעבוד לפי נושאים מסודרים, ככה גם אוכל לראות מה בדיוק ציינתי ומה לא:

• המיקום יחסית נוח, אמנם בחלק הטיפה מבאס של אזור התעשיה הישן של ראשון לציון, ככה שאם תבואו בסוף השבוע ייתכן ותישארו בלי חניה ותתקשו לעבור עקב בליינים, אבל באמצע השבוע מדובר באזור נוח, ליד חניון גדול, יש אפילו תחבורה ציבורית וטאבון \ שאוורמה ליד, למקרה שאתם עדיין רעבים או לא רוצים לבוא רעבים לגמרי.
• העיצוב טיפה חלש. צד אחד מכוסה לוחות עץ, צד אחר במשהו שנראה כמו אבנים (לא נגעתי אז אני לא יכול להבטיח שום דבר). מעל החלל היו קורות עץ, טאץ' נחמד, אבל מעל קורות העץ היו תקרה אקוסטית ופלורוסנטים - זכר ממשהו שהיה שם קודם, עם מראה של משרד מהעבר.
• הזמנו מקום מראש, ואפילו התקשרו אלינו לוודא שהכל בסדר כשאיחרנו טיפה. כשהגענו למסעדה גילינו שיש תפוסה של כארבעה שולחנות בלבד, ככה שהרגשתי טיפה מרומה. זה לא שגזלנו להם מקומות. מה שכן, השיחה הייתה מנומסת, הגישה חיובית, ובתור בעל עסק אני רואה איך זה דווקא עושה משה טוב ללקוח ומראה על איכפתיות או לפחות על ניסיון להזכיר לך לבוא לבזבז כסף.
• שיטת הזמנת הבשר היא כמו בשאר סניפי רק בשר, ישנה ויטרינה מקוררת ואדם הפורס לך את הנתחים ושוקל אותם בעודך מסתכל על גושי בשר או על המחירון ומנסה להבין מה בא לך. אנחנו ידענו מה אנחנו רוצים. חתיכות הבשר לא היו בסדר מופתי ולא היו סקסיות במיוחד - עד כמה שבשר מקורר יכול להיות מזמין. האיש בדלפק היה סוג של חביב, אם כי היו שני אירועים בשיחה איתו שהיו לא נעימים, אבל אעדיף שלא לציינם, מחמת אי הנעימות.
• חזרנו לשולחננו ומיהרתי להזמין את מה שזכרתי שכולם אוהבים, אבל היו כאלה שהעדיפו לבחון את התפריט שוב ושוב אז המלצר הלך בנתיים, וכשהוא חזר הוא לא זכר מה ביקשתי בהתחלה.
• כשכולנו הזמנו יחד ביקשנו שהמנות יצאו באופן רנדומלי, ז"א ע"פ מה שמוכן קודם. זה לא קרה, כי ע"פ ההיגיון לא הינו אמורים להגיע למצב בו אנחנו ממתינים רבע שעה לשתיה שלנו או למנת לחם ומטבלים. כל הנ"ל כמובן הגיעו יחד עם מנות ראשונות אחרות, מה שאומר שהמנות לא יצאו ברגע שהיו מוכנות, אלא כולן יחד. חשבון פשוט.
• הבשר עצמו היה סביר, אבל כשאני אומר סביר הכוונה היא לא ל"שלום שלום היה בסדר בואו נחזור שוב כי זה בסך הכל משתלם" אלא סביר בקטע של "במחיר כזה הייתי מצפה למשהו טעים יותר, פחות יבש וטיפה יותר מוקפד" או אפילו "מה, אני מכין סטייקים טובים יותר על המנגל בטיילת".
• המנות הראשונות התעלו על הבשר.
• לקינוח חלקנו פרפה חלבה, מנה ממש ממש טובה, באמת, קינוח אדיר.
• החשבון עלה על 500 ש"ח, אבל מכיוון שיש לי כרטיס חברות קיבלתי 20% על הבשרים.
• רק הבוקר הבנתי שהייתי צריך לשלם באשראי כי כרטיס ויזה כ.א.ל נותן הנחה נוספת ברק בשר והייתי צריך לחשוב על זה מראש כצרכן נבון וברגע האמת בתור אדם שלא רוצה לתת יותר מדי כסף לעסק מאכזב על ארוחה בינונית מאוד.
• אגב, לא היה אסאדו, מה שביאס אותי מאוד כי אני אוהב מאוד את גוש השומן הנוזל הזה עם העצמות הגדולות שלו. לא היה אפילו את הרוטב של האסאדו, ואמרו לי לחזור מחר (ז"א היום, ז"א לפסטיבל הבשר) כי שם הם דווקא יככבו.
• היה סוג אחד של קבב, אבל לא היו הקציצות שענבר חיפשה. ניסו לשכנע אותה שאין שום קציצות ותמיד ובכל הסניפים יש רק את הקבב המדובר. זו כמובן טעות כי תוכלו אפילו לראות אותן בפוסט הקודם, זה שיש אליו לינק למעלה, ואם יש תמונה סימן שאנחנו לא שקרנים שבודים קציצות ממוחינו הקודח.

הייתי רוצה להאמין שהכל חלק מהקנוניוה הראשונית, הרי ידוע שהטובות שברשתות נוטות לא לספק את הסחורה כשהן פותחות סניף בראשון לציון. 

כדי לחזק את הטענה הזו אוסיף כי כשהם במיטבם - רק בשר סניף סלמה מגישים אוכל הרבה יותר טעים ונעים.

זה סיפור נורא יפה וארוך, ואני מבין אם לא תקראו אותו או אפילו תשללו אותי כי הלכתי למקום שכבר קיללתי בליבי (סניף אחר אמנם), אבל באמת שבראשון אין הרבה אפשרויות יותר טובות. אל גאוצ'ו הם גנבים כשרים. קאזה דו ברזיל כבר איכזבו בעבר ולא באמת רציתי להתאכזב שוב. ישנם מקומות נוספים עליהם שמעתי דווקא טובות אבל משום מה רציתי לנסות את רק בשר של ראשון לציון, גררתי את המשפחה ושילמתי על זה.

תהיו לי בריאים ותיזהרו מעקיצות.

פסטיבל הבשר של רק בשר (סלמה)

הדחף הראשוני שלי אחרי חוויית אמש הוא פשוט לקלל. אני לא אעשה זאת כדי לא לזלזל בכובד הראש של הבלוג הזה, ברצינות בה אנחנו סופרים כל מילה ומתארים כל ביס.
אין ספק, זו הייתה חוויה רעה מאוד, כזו שלא מגיע לשום לקוח לחוות.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שאני ושאר כותבי הבלוג אכלנו ברק בשר, למעשה זו הייתה הפעם השמינית או התשיעית שלנו בפסטיבל, וגם היינו במקום בתור סועדים רגילים ביום רגיל - לא פעם.
החוויות לפעמים היו טובות מאוד, לפעמים פחות חיוביות, אבל בכישלון בסדר הגודל של אמש עוד לא נתקלנו.
הכתבה הזו הולכת להיות ארוכה, ואני אנסה לתאר את כל מהלך הערב, ככה שלא תפספסו שום שלב באסון האישי שחווינו.
אם מישהו מקוראי הכתבה נעלב, אנא ראו את העמוד שלנו "לציבור הנפגעים".

למי שלא מכיר, פסטיבל הבשר של רשת מסעדות רק בשר הוא אירוע של "אכול כפי יכולתך" במחיר של 160ש"ח (הנחה של עשרים ש"ח לחברי מועדון), בו המלצרים יוצאים בסבבים עם מגשים עמוסי בשר, והסועדים יושבים וצוהלים לצלילי מוזיקה הבוקעת ממערכת הבידור הנעימה. החלל של המסעדה מרווח, גבוה ונעים (קשתות פנימיות של אבן עתיקה, כמו ביפו), המוזיקה לא רעה, ויש שמחה באוויר.

יש מנות ראשונות בדמות צ'ילי עם שעועית, קרפצ'יו (לעיתים מוחלף בנתח כבוש), לחם, סלט, וצ'יפס על השולחן. כל אלה מתמלאים לפי בקשה וגם ללא בקשה לפעמים. ניתן לשתות יין ובירה באופן חופשי, וגם תפוזים \ אשכוליות \ מים.
הבשר שבא לבקר בשולחן הוא נתחי סינטה, אנטריקוט, קציצות, צ'וריסו, פיקאניה (או פיקיניה, תלוי את מי אתם שואלים) ואסאדו.
בסיום הארוחה יש שלושה סוגי קינוחים.

מנהל הסניף שמח נורא והכריז בגאון שהמסעדה שאמורה להכיל עד 80 סועדים מכילה 110. זה היה הסבב הראשון מבין שניים, אליו הגענו בשש וחצי. ההיגיון הבריא בצירוף לחשבון פשוט אומר ששלושים סועדים נוספו על אותה כמות האוכל, והמזון הגיע בהתאם, בלחץ.
המחסור הוא משהו שהורגש מאוד במהלך השהות שלנו, אפילו אמרנו זאת למנהל הסניף, והוא התבדח, אמר שיגיד "להם" להביא לנו אוכל; וכמובן שהחלק הזכור לכולנו מהערב היה החלק בו הוא נגע לי בבטן כדי להתבדח על רמת השובע שלי.
אני התבדחתי בחזרה על הטרדה מינית, והוא התרחק במהרה. לא ציינתי זאת עד כה, המנהל היה מבושם מיין ושמח מהפרנסה הטובה. זה לא חשוב מה הסיבות, העיקר שמישהו שמח.

אני לא יודע מה היה החלק הגרוע יותר בביקור.
אולי זו הייתה העובדה שבמשך ארבעים דקות איש לא ניגש אלינו, וכשניגשו זה היה כדי לקחת מהר משהו מהשולחן - ואגב לא להחזיר. באיזשהו שלב נעלמו הקנקנים ולא הוחלפו בחדשים, נעמו כלי הצ'יפס ולא חזרו, ואפילו שכל אחד מאיתנו ביקש קרפצ'יו כמה וכמה פעמים - ראינו אותו רק פעם אחת, בצלחת קטנה המיועדת לכמה וכמה סועדים.
זאת לא להגיד שלא ראינו מלבד קרפצ'יו אחד מתחילת הערב, רק שבמהלכו פשוט הפסיקו להתייחס לבקשות שלנו.
לא כך זכרנו את הביקורים האחרים שלנו שהיו הרבה יותר נהנתניים ומשביעים.

אולי החלק הרע בסעודה היה דווקא היחס של המלצרים שלפעמים פשוט חלפו על פנינו, בין אם זה היה עם האוכל או סתם בידיים ריקות, שלא רק שלא התייחסו, התעלמו ולא הביאו את אשר ביקשנו, אלא גם התחצפו בשלבים שונים, הרימו עלינו את הקול, והפגינו גם יחס וגם דיבור מזלזלים.
לא ייתכן ששני מלצרים שונים יצעקו על סועדים במסעדה על העובדה שהם מלינים על מחסור בשירות.
לא ייתכן גם שכשמעירים למלצר שקבוצה זהה לשלנו קיבלה ארבעה קינוחים ואילו אנחנו קיבלנו רק אחד - המלצר ינזוף בנו שאנחנו כנראה לא מכירים את הקונספט של הארוחה, שאנחנו אשמים שלא הלכנו לשולחן של אלו שקיבלו הרבה וחלקנו את הקינוח שלהם עמם.
הטיפ אגב היה בהתאם.

הכשלונות הקטנים של הערב היו גם האסאדו, שהרוטב שלו הוחלף במשהו דומה (אבל לא באמת קרוב בטעם), שמנוני עד גועל. נתחי האסאדו עצמם היו רטובים ושומניים מדי (אפילו ביחס לאסאדו רגיל שהוא שומני די והותר), השומן לא קיבל את הזיגוג הראוי, והבשר היה עשוי במידה הלא נכונה.
לא ראינו כלי של קטשופ כל הערב, למרות שביקשנו, הרי צריך לטבול את הצ'יפס במשהו, ורוטב האסאדו היה פשוט שמן אדמדם ולא המחית הפיקנטית שמגיעה בד"כ.
מהנתחים הבודדים שהגיעו לשולחן בזמן הסעודה היו כמה שלא היו מוכנים כלל, אפילו לא בקטע של בלו רר, אלא פשוט לא מוכנים. היו גם כמה גושים לא לעיסים, ונתח סינטה אחד שזכור במיוחד בגלל שירקתי אותו מהפה. הנתח המדובר היה כנראה מקולקל, כי לשום נתח בשר, לא משנה איך מכינים אותו - לא אמור להיות טעם רע כ"כ.

על הצד הטוב, היו הרבה נתחים טובים, היו המון אנשים שנהנו, ובשלב מאוחר מאוד - אחרי המלצרים הלא נעימים ואחרי ששוחחנו פעמיים עם מנהל המקום - התחילו להביא לנו את הבשרים האחרונים - אלה שאמורים לוודא שאתה הולך משם מהר. עוד צד רע אגב - בגלל כמות האנשים הגדולה מהרגיל - הובאו מבחוץ כיסאות נוספים ועל הדרך הם כולם השתפשפו בסועדים היושבים, כי להזהר זה כנראה קשה מדי.

קורה שיש למסעדה ימים רעים, וזה היה יום רע מאוד.
אני מוכן לקבל כשל אחד, שניים, שלושה, אבל זה היה רצף של טעויות קשות שהשאירו אותנו לא מרוצים, רעבים (רוב הערב) וכעוסים. אחרי שהיינו ברצף כמעט ברוב פסטיבלי הבשר מאז שהקונספט נוסד - הרגשנו שאולי הגיע הזמן לעבור למקום אחר, או לתת להם כמה חודשים להרגע.
לטובתם, רצוי שיסננו את המלצרים שלהם טוב יותר. הצוות הותיק יותר תיפקד נהדר תחת הלחץ, הם היו טובים בדיוק כמו בפעם הראשונה שלנו בפסטיבל, אדיבים וחייכנים (עם עייפות בעיניים), ממהרים לרצות.
המלצר הוא לא העבד שלי, הוא אדם שאני מגיע אל מקום עבודתו, ואני אכבד אותו בתנאי שיכבד אותי כלקוח. זה משהו שחלק מהצוות כנראה לא הבין עדיין.

יצאנו מהמקום והלכנו לשבת בקפה \ פאב באזור.
אני שתיתי בקלות חצי ליטר בירה, דבר שלא הייתי מסוגל לעשות אם הייתי אוכל כפי יכולתי. האמת היא שלא התקרבתי ליכולת שלי, או אפילו לרמת השובע (או שביעות הרצון) איתה יצאתי בפעמים אחרות מהפסטיבל, אפילו בפעמים ה"רעות".
כל הנ"ל הוא לא ע"מ לקטול אלא כדי לעזור לשפר את החוויה של מי שיבוא בתקופה שאני אדיר את רגלי מהמקום הזה.
אני מקווה שמישהו יקרא את הטקסט ויעביר אותו הלאה מתוך הבנה ששירות גרוע וסיפוק של חוויה גרועה לצרכן עלולה להגמר בחרושת שמועות על איכות המוצר, ושעדיף להשקיע עוד טיפה מאמץ ומחשבה ואפילו תדרוך לצוות כדי לא להגיע למצב בו קבוצת אנשים עוזבת מקום עם תחושה לא נעימה בעליל.

נ.ב.
נתתי לאנשים נוספים שהיו איתי באירוע לקרוא את הביקורת שלי. הרגיעו אותי, ייעצו לי לסנן חלק מהדברים, ומהרושם המשולב של כולנו העלנו את הגרסא הכי אמיתית של אמש, שהיא אמיתית לכל המשתתפים ולא רק כפי שנשארה ברשמיו של אחד מהם.

נ.ב.ב.
כפי שניתן לראות בתמונות - הבולס קיבל לקראת הסוף ערימה של קציצות מהאחרונות שנותרו לסבב שלנו, זה אחרי שהוא ביקש אותן כמה פעמים מכמה מלצרים ובסוף מלצרית אחת מקסימה החליטה לפנק ואפילו חזרה כמה פעמים לוודא שהוא הצליח לסיים הכל.

עצוב בפה ובלב

צלחת האוכל ריקה, צלחת האשפה מפוצצת

עצוב בצלחת

ערימות של דברים לא אכילים

הסכו"ם הבודד ממתין לאוכל

עצמות ושאר דברים לא לעיסים

קציצות חשוכות

ערימות בוהקות של קציצות פושרות

סחלה של בשר

אנשים מתוסכלים אוכלים קינוח

בירה פירותית בקפה קארדו