אלגמוס: השניצל שהרג אותי

על הפינה של יד חרוצים 1 בתל אביב יש שלט עצום שאומר "אלגמוס", זה השם של המסעדה.
יש לה סניפים נוספים מסתבר, גם להם יש שלט, אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת, אם מישהו מבין הוא מוזמן לתרגם.

אלגמוס נכנסים לז'אנר של מסעדת פועלים, לא כי יש בה רק פועלים חלילה, הקהל הוא ערבוביה של אנשי הייטק, ביטוח, מוסכים וכל טוב.
הגישה העממית, המחירים הנוחים וההיצע במטבח הוא זה שכופה עליה את הז'אנר.

אלגמוס: שניצל בלאפה

בנוסף לגלגל השווארמה התמידי אפשר למצוא בכל יום חזה עוף ושניצל, לצד מנות מתחלפות בדמות דברים מהפלנצ'ה, מוקפצים, פסטות ושאר תוספות משתנות על בסיס אורז, תפודים שונים וקוריוזים של השף.
מה גם שיש לוח עליו כתובים הספיישלים וגם בדיחה אקטואלית מתחום החדשות.
מקום חביב ולא מחייב, עם שולחנות קטנים בפנים ואזור ישיבה מכובד מאוד בחוץ.

לצערי הפוסט הזה צריך להגמר ברע כי נכון לכתיבת שורות אלו [עריכה: זה היה לפני מספר חודשים, מאז אני כבר לא אוכל בשר זמן מה] אניח אוכל שניצל מזעזע.
הוא היה ענק ומדהים מבחוץ, גדול כמו עוף שלם, פריך ומצופה בכל טוב, אבל בפנים היה לח, חסר טעם ובעיקר דוחה.
אחרי כמה ביסים זרקתי אותו לפח ואכלתי לאפה עלובה של שאריות.

וזהו, ככה זה נגמר.