חומוס אבו מרון | מנחם בגין 48

הכל התחיל בציפיה ארוכה.

החבר'ה שבאו לפתוח את חומוסיית אבו מרון (שבחיפה נחשבת למיתולוגית) כאן בתל אביב נתקלו בקשיים.

במשך כמה ימים אפילו אפשר היה לראות אותם יושבים מבואסים בסניף וממתינים לרשיונות כלשהם.

הייתי יוצא להפסקות סיגריה ושואל אותם מתי פותחים והתשובה הייתה שוואללה ממש עוד מעט.

אחרי זה היה השלב של האזהרות.

ביום הראשון שלהם מלא אנשים חזרו וסיפרו סיפורי אכזבה מרים. הפיתות קרות, החומוס מבאס, כל מיני עלילות.

אבל אני בתור אכלן ותיק יודע שלא סומכים על טעמים של אחרים וגם שלכל מקום מגיעה תקופת הרצה, עד שמוצאים את כל הטעמים הנכונים, שהשירות מתיישב כמו שצריך, שעובדי המטבח מתרגלים וכו'.

בסוף היה השלב של הטעימות.

בהתחלה היה סביר, לא נפילה ולא סוף העולם. אחרי יום יומיים עוד טעימה ופתאום הכל משתפר.

בין לבין נקודת האור הייתה הפול. הפול אצל אבו מרון התל אביביים תמיד מנצח ובגדול.

מעל זה, בנוסף, מנת צ'יפס הבית, המפורסמת מחיפה, צ'יפס שמנים ויפים בטיגון כפול, עם קצת חריפות ושום לימון, הרבה פטרוזיליה מעל והבזק של סומאק, רק הריח שלו יכול להרוג, והטעם הוא זה שמביא את הגופה לגן עדן.

יצא שאני אוכל שם לפחות פעם בשבוע, הרמה מספיק גבוה כדי לא להרחיק לכת עד המתחרים (אפילו שיש רבים וטובים).

בגדול, אחלה חומוסיה, לאוהבי היציקה האוורירית עם כמויות השמן הנדיבות, בטמפרטורת החדר כשהחימום מגיע מהגרגירים והפול. רטבי הבית (פלפל ירוק חריף ושום לימון - כאשר הדגש הוא בעיקר על השום) משדרגים כל דבר ללא היכר, אפילו אם תרימו אבן מהרצפה היא תהיה טעימה ברמות.

הפיתות שלא כמו שציינו החברים המלעיזים - תמיד טריות ורכות, לפעמים גם עושים להן מכת חום קטנה (שניה או שתיים) לפני ההגשה, בשבל הפינוק.

אבל חלאס עם הדיבורים, בואו תראו איזה תמונות צילמתי מאז הפתיחה ועד היום.

אתם עוד תלקקו את המסך.

כתובת: מנחם בגין 48, תל אביב.

תמחור: עממי

ניקיון: יסודי, מצוחצח ומבריק

שירות: מחוייך, מפנק, זוכרים לקוחות חוזרים

תפריט: בסיסי, מנות חומוסיה קלאסיות

ג'אפה ג'וס | Jaffa Juice

אם אתם בשוק של נמל יפו - אל תהססו לאתר את דוכן המיצים ג'אפה ג'וס.

מיצים סחוטים טריים ומקוררים.

אין מה להכביר במילים, עשרה שקלים לכוס, אתם תחזרו לקנות עוד.

בתמונה: אני קונה לימונענע ומיץ רימונים.

ג'אפה ג'וס: לימוננענע ומיץ רימון

בקיצור:
מחיר: מציאה
טעם: גן עדן
עיצוב: קרח מרוסק ודוכן מתכת מבריק
שירות: מכל הלב
ניקיון: מצוחצח

סעיד המקורי מעכו סניף תל אביב | חומוס עם חברים

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים בשביל להשתחרר מלחצי העבודה.
כל החברים והחברות במשרד יוצאים לנגב חומוס איכותי, אפילו בת הזוג המקסימה שלי מצטרפת.
באמת, מה אפשר לבקש יותר מזה באמצע של יום מעצבן? אולי רק מיליארד דולר ובריאות לכל המשפחה.

לרוב כשהרבה אנשים יוצאים לאנשהו מתחילים ריבים קטנים לגבי היעד.
לא כולם רוצים לאכול בדיוק באותו המקום, כל אחד מדמיין משהו אחר ובאמצע יש אי הסכמה ומדון.
הפעם כולם רצו חומוס וההחלטה נפלה על חומוס סעיד, ככה שגם מי שמעדיף בשר יוכל לקבל איזו שווארמה או שיפוד או חזה עוף בגריל.

מחלוטה: חומוסף, פול, גרגירים, טחינה, לימון חריף והרבה שמן זית

אני לקחתי מחלוטה, מה שיצא בפועל חומוס פול עם גרגרים, טחינה, רוטב לימון חריף, המון שמן זית ופפריקה ביד נדיבה.
הפול הרותח השלים את החומוס שהיה בטמפרטורת החדר הצוננת, הגרגרים הוסיפו משחק מרקמים לכל ביס והטחינה העשירה הייתה כמו פינוק על כל פיסת פיתה.
הפיתות אגב היו טובות מבעבר, משהו השתפר - אמנם לא חם ורך ומלטף עדיין, אבל פיתות היו טובות מהממוצע.

מסבחה: תערובת חמה של חומוס עם טחינה וגרגרים, מתובלת בחמיצות וחריפות, עם גרגרים, ביצה קשה ועיטור של פטרוזיליה טריה.

האישה הזמינה מסבחה שלא נשמעו עליה תלונות ונראתה מדהים.
אנשים נוספים בשולחן אכלו שיפודים על אורז עם שעושית ועוד מנות חומוס.
כולם היו מרוצים והשמחה הייתה רבה - למרות שהיינו צריכים לחזור למשרד ולעבוד עוד כמה שעות טובות.

לסיכום: אמנם סעיד ידוע בתור ה-חומוס המיתולוגי, בסניף התל אביבי החומוס הוא בסדר, ממוצע כזה, אבל הוא זול, עם שירות חם וכשהוא מגיע מלווה בדברים אחרים (פול, טחינה, גרגרים וכו') הוא משתדרג פלאים. יש גם שווארמה טעימה.
אם אתם בסביבה ומתים מרעב - אין סיבה לא לנסות.


אם בא לכם לראות תמונות ממש ממש יפות מביקור קודם בחומוס סעיד אז יאללה תתפנקו, תקליקו.

בית הפנקייק המקורי הרצליה

ברכות ואיחולים לכולכן\ם, מי יודע אם יצא לנו לדבר לפני כניסת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה.

לקראת ערב ראש השנה החלטתי שזה זמן מצויין לפוסט קצר ומתוק.
המיקום: בית הפנקייק המקורי, הרצליה.
הזמן: צהרי שבת קיצית, לפני מספר שבועות.

פנקייקים עם רוטב חלבה חם, שברי מקופלת וקצת סירופ שוקולד בצד.

בדיוק סיימנו ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת ופתאום בדרך הביתה התחשק משהו מתוק.
ההחלטה הייתה מהירה - עברנו את תל אביב והמשכנו לכיוון גלילות, משם אל בית הפנקייק.
מוסד מוכר, ידוע, מספק את הסחורה כבר כמה עשורים. הרבה יותר קל מלהתחיל להתעסק עם פנקייק בבית וכמובן שעדיף על לקנות בקבוקי סירופ שוקולד ומייפל שישארו במקרר לנצח (הרי כולנו מגיעים לגיל שבו עובר החשק לשתות סירופ ישר מהבקבוק).

כמו שבוודאי ראיתם בתמונה, הרעבה לנישנושים הזמינה לעצמה פנקייקים עם רוטב חלבה, עליהם שיכנעו אותה לפזר מקופלת - מה שהתברר כטעות כי הטעם של המקופלת החוויר מול החלבה וסירופ השוקולד המרוכז.
היא סיימה פנקייק וקצת, ואני שלא באמת רציתי גיליתי כמה קשה לסרב אחרי טעימה אחת.

San Pellegrino - Aranciata

כדי להתרענן הזמנתי לעצמי בקבוקון של גזוז תפוזים מהסדרה החדשה של סאן פלגרינו.
היה בהחלט מרענן, ובעיקר טעים.
ביציאה מבית הפנקייק הלכתי לחנות בתחנת הדלק הסמוכה וקניתי במחיר "מוזל" את הטעם הנוסף, הלימונטה.
אני לא זוכר איזה מהטעמים אהבתי יותר, שניהם היו מצויינים אם כי אחד מתוק יותר והשני מעט מריר, בקטע טוב.
בסדרה אגב יש עוד ארבעה טעמים, למיטב ידיעתי רק השניים הללו הגיעו לישראל.
הסדרה אמורה להגיע בפחיות שונות, מארזים וכו', אבל בואו נגיד תודה שלפחות קיבלנו משהו.
אגב, שני הטעמים מכילים מעט ציפה.

San Pellegrino - Limonata

וזהו בערך, משם הלכנו להסתובב קצת ואז לנוח בבית.
שיהיה לכולם תפוח בדבש, נתראה בקרוב, לא?
שנה טובה!