האוכל בסרגוס לא רע.
זו לא חוויה קולינרית שמפילה מהרגליים, למעשה יש הרגשה שמישהו לקח מנות ממש יפות שהוא ראה במקומות אחרים וניסה להכין אותן ביד פחות מיומנת ועם חומרי גלם זולים יותר.
עם זאת, מדובר במסעדה פופולרית המלאה לעייפה כמעט בכל שעות היממה, אז כל הכבוד להם.
הגענו לארוחת צהריים, ישבנו בחוץ כי לא היה מקום בפנים.
ביקשנו לוודא מול האחמ"ש והמלצרית שלנו שלא ישכחו שאנחנו קיימים - רחוק מהעין, רחוק מהלב וכו'.
התיישבנו והתחלנו במשחקי הרעב.
היה לנו די והותר זמן להביט בתפריטים כי אחרי הכל היינו בחוץ ולקח נצח עד שמשהו קרה.
לצורך הפוסט הזה אתעלם ממה שאחלו האחרים, אבל רק אזכיר מראש שהיה אדם שהזמין המבורגר ללא מנה ראשונה, והוא קיבל אותו רק אחרי ששאר הסועדים סיימו לאכול, תוך כדי שיוצאות לו העיניים מרוב קנאה.
אמנם הכרובית שלמעלה נראית יפה, וגם בסופו של דבר היא הייתה מנה ראשונה סבירה בשביל פטיו בביסטרו צרפתי אשר פונה לאזור תעשיה, אבל אני חייב להלין על הפרטים הקטנים. רוטב הקיסר היה יותר מיונז דליל מאשר חגיגה של טעמי אנשובי, ואילו גילוחי הגבינה היו לא מהצד הטרי שלה, וגם עם טעם של פעם - או ליותר דיוק עם טעם של גבינות שמוצאים בסופרמרקט בינוני.
מנת הפיש אנד צ'יפס שלי הגיעה בנפרד, דהיינו הדג בצלחת והצ'יפס במתקנים האלה שרשת וולפניינטס (אותה הבעלות) כ"כ אוהבת. הקונספט אומנם הגיוני - לתת לסועד לעשות מה שבא לו בצלחת, אם כי מראה של צלחת די ריקה עם מספר חתיכות דג ופיסת לימון מעט צרמה לי.
אני חייב לציין שהמנה הזו הייתה מצויינת, למרות שאני לא מעריץ גדול של סוג הצ'יפס שלהם.
ארוחת הצהריים לקחה זמן ארוך בצורה בלתי רגילה, מה שקצת הרס את הקונספט של לצאת מהעבודה לאכול משהו ולחזור. בנוסף, המלצרית שלנו נעלמה בשלב כלשהו ובמקומה קיבלנו בחור שכל הזמן מעד וכמעט הפיל עלינו דברים.
תמחור: מעט יקר לארוחת צהריים עסקית (69 ו-79 אם אינני טועה)
ערך לכסף - בינוני אם כי לא גרוע, צריך לדעת מתי לבוא ואיפה לשבת
מזון - יש מקום לשיפור אם כי הרעיונות באמת טובים וגם על פי הצלחות של כל המנות שהגיעו היה אפשר לראות שמישהו במטבח יודע מה הוא עושה
שירות - אדיב אך איטי ומפוזר מאוד
אווירה - בפנים אפלולי וחביב אם כי רועש, בחוץ זו אופציה בעיקר למעשנים או לאנשים שלא היה להם מזל
זו לא חוויה קולינרית שמפילה מהרגליים, למעשה יש הרגשה שמישהו לקח מנות ממש יפות שהוא ראה במקומות אחרים וניסה להכין אותן ביד פחות מיומנת ועם חומרי גלם זולים יותר.
עם זאת, מדובר במסעדה פופולרית המלאה לעייפה כמעט בכל שעות היממה, אז כל הכבוד להם.
הגענו לארוחת צהריים, ישבנו בחוץ כי לא היה מקום בפנים.
ביקשנו לוודא מול האחמ"ש והמלצרית שלנו שלא ישכחו שאנחנו קיימים - רחוק מהעין, רחוק מהלב וכו'.
התיישבנו והתחלנו במשחקי הרעב.
היה לנו די והותר זמן להביט בתפריטים כי אחרי הכל היינו בחוץ ולקח נצח עד שמשהו קרה.
לצורך הפוסט הזה אתעלם ממה שאחלו האחרים, אבל רק אזכיר מראש שהיה אדם שהזמין המבורגר ללא מנה ראשונה, והוא קיבל אותו רק אחרי ששאר הסועדים סיימו לאכול, תוך כדי שיוצאות לו העיניים מרוב קנאה.
 |
| כרובית מטוגנת עם גילוחי פרמזן ורוטב קיסר |
אמנם הכרובית שלמעלה נראית יפה, וגם בסופו של דבר היא הייתה מנה ראשונה סבירה בשביל פטיו בביסטרו צרפתי אשר פונה לאזור תעשיה, אבל אני חייב להלין על הפרטים הקטנים. רוטב הקיסר היה יותר מיונז דליל מאשר חגיגה של טעמי אנשובי, ואילו גילוחי הגבינה היו לא מהצד הטרי שלה, וגם עם טעם של פעם - או ליותר דיוק עם טעם של גבינות שמוצאים בסופרמרקט בינוני.
 |
| פיש אנד צ'יפס |
מנת הפיש אנד צ'יפס שלי הגיעה בנפרד, דהיינו הדג בצלחת והצ'יפס במתקנים האלה שרשת וולפניינטס (אותה הבעלות) כ"כ אוהבת. הקונספט אומנם הגיוני - לתת לסועד לעשות מה שבא לו בצלחת, אם כי מראה של צלחת די ריקה עם מספר חתיכות דג ופיסת לימון מעט צרמה לי.
אני חייב לציין שהמנה הזו הייתה מצויינת, למרות שאני לא מעריץ גדול של סוג הצ'יפס שלהם.
ארוחת הצהריים לקחה זמן ארוך בצורה בלתי רגילה, מה שקצת הרס את הקונספט של לצאת מהעבודה לאכול משהו ולחזור. בנוסף, המלצרית שלנו נעלמה בשלב כלשהו ובמקומה קיבלנו בחור שכל הזמן מעד וכמעט הפיל עלינו דברים.
תמחור: מעט יקר לארוחת צהריים עסקית (69 ו-79 אם אינני טועה)
ערך לכסף - בינוני אם כי לא גרוע, צריך לדעת מתי לבוא ואיפה לשבת
מזון - יש מקום לשיפור אם כי הרעיונות באמת טובים וגם על פי הצלחות של כל המנות שהגיעו היה אפשר לראות שמישהו במטבח יודע מה הוא עושה
שירות - אדיב אך איטי ומפוזר מאוד
אווירה - בפנים אפלולי וחביב אם כי רועש, בחוץ זו אופציה בעיקר למעשנים או לאנשים שלא היה להם מזל
