דה באן | חומוס הכרמל | ביר מרקט

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים מהעבודה.

אני אומר את זה די הרבה אבל זה רק נהיה יותר ויותר נכון.

הארוחה היא הזדמנות להתגבש, לדבר עבודה בסביבה נעימה יותר, לקטר ולשחרר לחץ, לאכול טוב ולהתעכב בחוץ קצת יותר ממה שהיית מרשה לעצמך בארוחה לבד.

ומה יותר טוב לגרגרן כמוני מאשר ארוחה? התשובה פשוטה: מספר ארוחות.

חומוס הכרמל, עם טחינה היוה, גרגרים חמים, חריף מדהים וחמוצים קראנצ'יים שמוסיפים למנה

תחנה ראשונה: The Bun.
אם ככה, תשאלו אותי מה הסיבה שהתמונה הראשונה היא דווקא של חומוס הכרמל?
ובכן, אחת מנשות הקבוצה החליטה במפתיע שלא לאכול בדה באן, ויצאה החוצה.
אני הצטרפתי אליה כדי שלא תהיה לבד בעולם.
הלכנו לחומוס הכרמל ואכלנו את החומוסים הטובים בעיר במחיר של עשרה שקלים בלבד למנה. המציאה של הלייף.
השתיה אגב בחמישה שקלים בלבד.

טעימה של בירה מהחבית בביטר מרקט

תחנה שניה: ביר מארקט.
ממש מול חומוס הכרמל עומדת הבאסטה של הבירות, פאב באמצע השוק, שרפרפים בתוך ההמולה, נוזלים כיפיים שירעננו כל רוכש ורוכשת בימים חמים.
שאלתי מה יש בחבית וקיבלתי כוס דגימות קטנה וחמודה (שמופיעה בתמונה).
בסופו של דבר לקחתי לדרך בקבוקים של סיידר תפוחים ורימונים.
סיידר רימונים אחד שתיתי כבר תוך כדי הליכה חזרה לרכב (שעברה דרך דוכני גבינות אותם לא צילמתי).
לביר מרקט יש גם סניף בנמל יפו (בתוך מתחם השוק). העובדים בשני הסניפים נחמדים, הבירות מגוונות ומעניינות וגם המחירים לא רעים כלל.

המפורק של דה באן נוסע באוטו

חלק ג' וחשוב לא פחות: דה באן!
ברוב חוכמתי ביקשתי מאחת הסועדות שנשארה במסעדה שתיקח לי לדרך שני כריכי בקר מפורק כאשר הן תסיימנה לאכול שם.
לטענתה - האחים שי ואייל קיצ'ס התנגדו מחשש לאי עמידותה של המנה במסע אל מחוץ למסעדה אך בסופו של דבר הסכימו ולו רק כי הם מכירים את אהבתי הרבה ליצירה שלהם.
אמנם התגנבו לאוניי שמועות שהיה באותו יום גם פורק בלי אבל בסה"כ זו אשמתי שברחתי בעקבות הקולגה.

המפורק של דה באן על השולחן בעבודה

שמחתי מאוד שהם הסכימו כי הכריכים עמדו בדרך נהדר.
אחד מהם נאכל בערך רבע שעה לאחרן מכן, תוך כדי נסיעה.
הוא היה נהדר והלחמניה עמדה בלחות ובמבחן הזמן. אכלתי וליקקתי את האצבעות.
עולם הבישול הישראלי צריך לעצור את הכל ולחקור את הכריך הזה על רבדיו הרבים.
באמת, אתם חושבים שאתם יודעים מה זה אוכל, אבל מעטים כריכי הבשר המפורק בישראל וזה אחד הטובים אם לא הטוב שבהם.

המפורק של דה באן אומר שלום לאוטובוס דן

הריך השני נאכל חצי שעה מאוחר יותר, הבשר הספיק להתקרר אבל עדיין היה מספיק רק וטעים, הלחמינה לא נס ליחה גם היא. היא לא התפרקה, לא נרטבה מדי, הטעמים והמרקמים נשמרו באופן מצויין.

סוף פסוק:
כיף לצאת לאכול.
מעט פחות כיף עם אנשים בעייתיים.
הכי כיף עם חומוסים וכריכים ובירה גם!

סעיד המקורי מעכו סניף תל אביב | חומוס עם חברים

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים בשביל להשתחרר מלחצי העבודה.
כל החברים והחברות במשרד יוצאים לנגב חומוס איכותי, אפילו בת הזוג המקסימה שלי מצטרפת.
באמת, מה אפשר לבקש יותר מזה באמצע של יום מעצבן? אולי רק מיליארד דולר ובריאות לכל המשפחה.

לרוב כשהרבה אנשים יוצאים לאנשהו מתחילים ריבים קטנים לגבי היעד.
לא כולם רוצים לאכול בדיוק באותו המקום, כל אחד מדמיין משהו אחר ובאמצע יש אי הסכמה ומדון.
הפעם כולם רצו חומוס וההחלטה נפלה על חומוס סעיד, ככה שגם מי שמעדיף בשר יוכל לקבל איזו שווארמה או שיפוד או חזה עוף בגריל.

מחלוטה: חומוסף, פול, גרגירים, טחינה, לימון חריף והרבה שמן זית

אני לקחתי מחלוטה, מה שיצא בפועל חומוס פול עם גרגרים, טחינה, רוטב לימון חריף, המון שמן זית ופפריקה ביד נדיבה.
הפול הרותח השלים את החומוס שהיה בטמפרטורת החדר הצוננת, הגרגרים הוסיפו משחק מרקמים לכל ביס והטחינה העשירה הייתה כמו פינוק על כל פיסת פיתה.
הפיתות אגב היו טובות מבעבר, משהו השתפר - אמנם לא חם ורך ומלטף עדיין, אבל פיתות היו טובות מהממוצע.

מסבחה: תערובת חמה של חומוס עם טחינה וגרגרים, מתובלת בחמיצות וחריפות, עם גרגרים, ביצה קשה ועיטור של פטרוזיליה טריה.

האישה הזמינה מסבחה שלא נשמעו עליה תלונות ונראתה מדהים.
אנשים נוספים בשולחן אכלו שיפודים על אורז עם שעושית ועוד מנות חומוס.
כולם היו מרוצים והשמחה הייתה רבה - למרות שהיינו צריכים לחזור למשרד ולעבוד עוד כמה שעות טובות.

לסיכום: אמנם סעיד ידוע בתור ה-חומוס המיתולוגי, בסניף התל אביבי החומוס הוא בסדר, ממוצע כזה, אבל הוא זול, עם שירות חם וכשהוא מגיע מלווה בדברים אחרים (פול, טחינה, גרגרים וכו') הוא משתדרג פלאים. יש גם שווארמה טעימה.
אם אתם בסביבה ומתים מרעב - אין סיבה לא לנסות.


אם בא לכם לראות תמונות ממש ממש יפות מביקור קודם בחומוס סעיד אז יאללה תתפנקו, תקליקו.