וונג | VONG | ארוחת ערב | רוטשילד 15, ת"א

לאחר החוויות הקודמות עם מסעדת וונג (משלוח ראשון, שני משלוחים נוספים) הרגשתי כאילו החלטתי החלטה מרה לגבי הגורל של המסעדה הזו ויחסיי עימם.
לא צפיתי שאהיה עם זוגתי בסביבה ושנינו נהיה רעבים - ויתרה מכך, זה יתרחש במוצ"ש וכל המקומות בסביבה עדיין יהיו בשלבי פתיחה או כבר עמוסים מדי.
בטרם נכנסנו אל המקום הזהרתי אותה שהיא עלולה להתאכזב - עם זאת להפתעתי הרבה זה לא קרה, אף אחד לא התאכזב באותו ערב.

סריראצ'ה, קוקטייל וסלט פאפאיה.

התחלנו את הארוחה עם סלט פאפאיה טעים מאוד שהגיע עם פיסות קרקר אורז ששימש גם ככף וגם כאמצעי טבילה.
בכניסה למקום יכולנו לראות כי ניכרה השקעה בעיצוב, וגם רוטב הסריראצ'ה על השולחנות היה סממן להבנה כלשהי בתחום המזון (להזכירכם - בפעם הראשונה שטעמתי את מטבחם של וונג חשבתי שהם נפלאים).
הכל התחיל ממש ממש טוב.

זוגתי הזמינה GREEN GARDEN NOODLES, ואילו אני שלא הייתי כה רעב הלכתי על לחחמניות באו עם בקר מפורק. שנינו נהנינו מאוד מהמנות, מהשירות המוקפד והאיכפתי וגם מהאווירה.
אפילו קבוצת חברים עם שלושה תינוקות שהתיישבו בשולחן לידנו לא הצליחו להעכיר את האווירה (אני לא רוצה לפתוח חזית נגד תנוקות בכלל ותינוקות במסעדות בפרט, אבל בואו נגיד שהיה שם בכי).

בסופו של דבר, וונג הצליחו בארוחה אחת לפצות על סדרה של כשלונות - כך שייתכן והתאוריה שלי לגבי לחץ צהריים וטבחים שונים היא נכונה.
אמליץ אישית לבדוק את נושא המשלוחים בשעות לחץ, הם עלולים להבריח לקוחות חוזרים הרחק מאוכל איכותי מאוד.

תקציר:
מחירים - הגיוניים ודומים לאלו של מקומות אחרים בז'אנר
אווירה - עיצוב מוקפד מאוד, עם הרגשה באוויר, קוקטיילים יחודיים שמוסיפים וטאץ' נחמד מאוד בשירותים
ניקיון - יסודי
אוכל - מענג

וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

בפעם השניה (והשלישית) שהזמנתי מוונג, הנסיבות היו די דומות.
קבוצת חברים, ארוחת צהריים, משלוח לעבודה.

רובנו הזמנו את אותן המנות מכיוון שהיו כה מוצלחות בפעם הראשונה, היו כאלה שרצו לחקור טעמים חדשים ומבטיחים.
לצערי הרב, בפעם השניה והשלישית הארוחות היו מאכזבות מאוד, במיוחד לאחר שבפעם הראשונה נקבעה רמה שרק ירדה וירדה.

בפעמים המדוברות האוכל הגיע מוקפד הרבה פחות.
למשל, במנת הRED GOI שלי - העוף היה נא בעליל, ברמה שבה עדיף להמנע מלאכול.
סועדים אחרים התלוננו על טעמים שונים ממה שהיה בפעמים קודמות, ותלונה נוספת שנצרבה בראשי הייתה כשאנשים טעמו ביניהם מנות וגילו שלכולם היה את אותו הטעם, למרות שהיה מדובר במנות שונות לחלוטין.

בפעם השלישית הזמנתי מנה עם טופו, ופיסות הטופו היו כה קטנות שהן התפוררו לחלוטין ובמקום רכיב עיקרי קיבלתי פירורים לחים.
שתי החוויות המדוברות היו לא נעימות והרגישו כמו בזבוז של זמן וכסף.
להבדיל מהמשלוח הראשון שעשינו, שהיה מושלם - כאן ניכר היה שהשעה שבה עשינו את ההזמנה (שהייתה מוקדמת יותר בפעם השניה והשלישי) היוותה השפעה, אולי הלחץ במטבח, אולי טבחים אחרים - בכל זאת, זה היה כמו משלוח ממקום אחרי לחלוטין.

בעקבות שתי החוויות הנ"ל בחרתי להמנע מהמקום לפרק זמן ממושך יחסית.
כל זאת ישתנה כפי שתוכלו לראות בפוסט הבא.

וונג | VONG | הפעם הראשונה | רוטשילד 15, ת"א

לפני שאכלתי בוונג בעיקר שמעתי עליהם.
בהתחלה קראתי שהם גרועים בטירוף. אחרי זה מישהו אחר אמר שהם בינוניים, אחרי זה ידידה אמרה שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה.
בסופו של דבר נשברתי וביחד עם מספר חברים הזמנו מהם צהריים לעבודה.
אספר בהמשכים על חוויותיי עם וונג, ואנסה לתת מספר עצות בכדי שלא תתאכזבו.

לחמניות ענן מאודה עם בקר מפורק, איולי אסייתי, צ'ילי וכוסברה. 

למנה ראשונה הזמנתי מנה שהיו לי ציפיות רבות ממנה (כריכי בשר מטורף יכולים להיות מדהימים כעושים אותם כהלכה) ועם זאת גם חששתי ממנה בעקבות ביקורת שהשמיצה אותה בצורה חסרת רסן.
הופתעתי לגלות שאכן קיבלתי הצלחה קטנה בצורת לחמניית באו מאודה, עם טעמים מדוייקים ורכיבים מוצלחים שגרמה לי להצטער ברגע שצמד הכריכים נעלם בתוך הפה שלי.

זה הזמן לציין שגם בקונספט המשלוח והעיצוב הכללי הושקעה מחשבה.
מלבד המארזים היפים - האוכל הגיע מוקפד, ויתרה מכך,  באתר של וונג  יש תמונה של כל מנה ומנה, לצד המרכיבים המדוייקים (כדי שלא תופתעו עם דברים שלא הוכזרו - מה שקורה הרבה מאוד במסעדות אחרות) עם אפשרות מובנית בתפריט לסמן איזה רכיבים אתם רוצים להסיר, לצד אפשרויות חלופיות (סוגי בשר \ טופו ועוד).
כאכלן בררן האופציות הללו קסמו לי מאוד, וגרמו לי להרגיש כאילו שעניין ההזמנה תוכנן בקפידה.

למנה העיקרית הזמנתי את איטריות הRED GOI, אשר מתוארות בתפריט כך: אטריות ביצים טרויות,שרימפס, נתחי עוף מושחמים,טופו קראנצ', עגבניות שרי וביצה ברוטב מתקתק - בחריפות מעודנת. מוגש עם רצועות אייסברג דקיקות ולימון.
מנת הנודלס הייתה נהדרת, טעימה, ומעניינת.

המחירים היו דומים למה שמקובל ברוב המסעדות בתחום, המשלוח היה יחסית מהיר והארוחה הייתה מהנה. לא נרשמו שום תלונות.


לקריאת הפוסט הבא: וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

דה באן | חומוס הכרמל | ביר מרקט

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים מהעבודה.

אני אומר את זה די הרבה אבל זה רק נהיה יותר ויותר נכון.

הארוחה היא הזדמנות להתגבש, לדבר עבודה בסביבה נעימה יותר, לקטר ולשחרר לחץ, לאכול טוב ולהתעכב בחוץ קצת יותר ממה שהיית מרשה לעצמך בארוחה לבד.

ומה יותר טוב לגרגרן כמוני מאשר ארוחה? התשובה פשוטה: מספר ארוחות.

חומוס הכרמל, עם טחינה היוה, גרגרים חמים, חריף מדהים וחמוצים קראנצ'יים שמוסיפים למנה

תחנה ראשונה: The Bun.
אם ככה, תשאלו אותי מה הסיבה שהתמונה הראשונה היא דווקא של חומוס הכרמל?
ובכן, אחת מנשות הקבוצה החליטה במפתיע שלא לאכול בדה באן, ויצאה החוצה.
אני הצטרפתי אליה כדי שלא תהיה לבד בעולם.
הלכנו לחומוס הכרמל ואכלנו את החומוסים הטובים בעיר במחיר של עשרה שקלים בלבד למנה. המציאה של הלייף.
השתיה אגב בחמישה שקלים בלבד.

טעימה של בירה מהחבית בביטר מרקט

תחנה שניה: ביר מארקט.
ממש מול חומוס הכרמל עומדת הבאסטה של הבירות, פאב באמצע השוק, שרפרפים בתוך ההמולה, נוזלים כיפיים שירעננו כל רוכש ורוכשת בימים חמים.
שאלתי מה יש בחבית וקיבלתי כוס דגימות קטנה וחמודה (שמופיעה בתמונה).
בסופו של דבר לקחתי לדרך בקבוקים של סיידר תפוחים ורימונים.
סיידר רימונים אחד שתיתי כבר תוך כדי הליכה חזרה לרכב (שעברה דרך דוכני גבינות אותם לא צילמתי).
לביר מרקט יש גם סניף בנמל יפו (בתוך מתחם השוק). העובדים בשני הסניפים נחמדים, הבירות מגוונות ומעניינות וגם המחירים לא רעים כלל.

המפורק של דה באן נוסע באוטו

חלק ג' וחשוב לא פחות: דה באן!
ברוב חוכמתי ביקשתי מאחת הסועדות שנשארה במסעדה שתיקח לי לדרך שני כריכי בקר מפורק כאשר הן תסיימנה לאכול שם.
לטענתה - האחים שי ואייל קיצ'ס התנגדו מחשש לאי עמידותה של המנה במסע אל מחוץ למסעדה אך בסופו של דבר הסכימו ולו רק כי הם מכירים את אהבתי הרבה ליצירה שלהם.
אמנם התגנבו לאוניי שמועות שהיה באותו יום גם פורק בלי אבל בסה"כ זו אשמתי שברחתי בעקבות הקולגה.

המפורק של דה באן על השולחן בעבודה

שמחתי מאוד שהם הסכימו כי הכריכים עמדו בדרך נהדר.
אחד מהם נאכל בערך רבע שעה לאחרן מכן, תוך כדי נסיעה.
הוא היה נהדר והלחמניה עמדה בלחות ובמבחן הזמן. אכלתי וליקקתי את האצבעות.
עולם הבישול הישראלי צריך לעצור את הכל ולחקור את הכריך הזה על רבדיו הרבים.
באמת, אתם חושבים שאתם יודעים מה זה אוכל, אבל מעטים כריכי הבשר המפורק בישראל וזה אחד הטובים אם לא הטוב שבהם.

המפורק של דה באן אומר שלום לאוטובוס דן

הריך השני נאכל חצי שעה מאוחר יותר, הבשר הספיק להתקרר אבל עדיין היה מספיק רק וטעים, הלחמינה לא נס ליחה גם היא. היא לא התפרקה, לא נרטבה מדי, הטעמים והמרקמים נשמרו באופן מצויין.

סוף פסוק:
כיף לצאת לאכול.
מעט פחות כיף עם אנשים בעייתיים.
הכי כיף עם חומוסים וכריכים ובירה גם!

דונקי - Donkey

לפני כמה זמן קראתי תגובה באינטרנט שטענה שלא הייתה פה מסעדה מקסיקנית מעולם.
אני לא יודע עד כמה זה נכון.
המטבח המקסיקני המסורתי עדיין לא ממש הגיע לפה. כדי להחיות אותו בישראל צריך אמהות שמבשלות סירים, רועים שצולים חיות משק, טורטיות עצומות ולחות שמכינים בשיטות מסורתיות (לא מזמינים בחבילות מוכנות מראש) והמון תבלינים מקומיים.
מה שכן יש בישראל הוא הז'אנר המקסיקני כפי שהוא מיוצג בתרבות האמריקאית. תמיד היה פה קצת מזה, אפילו בעשרון האחרון ובתל אביב, תחשבו על המנות המקסיקניות של מייקס פלייס או מסעדת מקסיקנה (בוגרשוב \ בן יהודה), או אפילו רולים כאלה ואחרים שנמכרים במקומות כאלה ואחרים.
עכשיו נפתח משהו כמעט קרוב, עדיין על הסקאלה האמריקאית אבל עם טעמים עשירים יותר והפעם גם עם יד קולינרית טיפה יותר עדינה. דונקי.
מקום שבהחלט שווה לכם להכיר.

שלושה טאקוס, בשר מפורק, שעועית שחורה, צ'דר, רוטב כוסברה וסלסה חריפה לצד נאצ'וס

דונקי, יעני חמור, כמו בורו שהוא כמו בוריטו (חמוריקו!) הינו מוסד קולינרי חדש שנפתח ברחוב החשמונאים.
המקום מגיע עם רפרנסים לא רעים. פז רוטנברג (שף \ שותף באיטלקיה בשוק הפישפשים) נמצא מאחורי הדלפק רוב הזמן. בשותפות איתו תוכלו למצוא את אלון לוי (גם מהאיטלקיה אבל אולי ראיתם אותו גם במרגוזה).
רוטנברג הוא גם מקבל הפנים הרשמי, מחוייך, תזזיתי, ממהר להסביר לכולם על אופי המקום ולתת בריף על המנות הקיימות.
התשוקה הנשפכך ממנו מפעפעת גם בביקורים לייליים, כיאה לאדם שרוצה שהעסק שלו יצליח וכידוע הצלחה מבוססת על לקוחות חוזרים יותר מאשר על הייפ (עדיף לקוחות שיחזרו מאשר גל מבקרים שלא ישובו לעולם).
ועכשיו שוב תמונה ואחריה דיבורים על אוכל.

סיבי בשר מפורק מעל שעועית שחורה, עם צ'דר, סלסה ורוטב כוסברה

טוב, אז בואו נדבר על אוכל.
אם יש משהו שחסר כרגע בנוף התל אביבי הרי זה הוא בשר מפורק.
בשר מפורק וכריכים. זה לא שאין, יש ובזמן האחרון יש אפילו יותר, אבל לא מספיק. זה לא שצומחות כאן כריכיות איכותיות באותה מהירות שאנשים פותחים מסעדות שף, פלאפליות, חומוסיות וכו'.
הכריך שהוא מצד אחד שיא הפשטות ומצד שני מקום לחידושים ורכיבים אינסופיים - אותו מארז פלאי שאפשר לדחוף לתוכו כמעט כל דבר, הוא לא מקבל את היחס הראוי במטבח הישראלי.
על התלונה הראשונה, זו עם הבשר המפורק - עליה דונקי דווקא עונים בקלות, יש להם בקר מפורק, שייטל חזיר מפורק, עוף מפורק (וגם בקר טחון).
מישהו טורח בשבילכם, הבשרים המפורקים מבושלים, עוברים פירוק ומוגשים בצורתם הסיבית והעסיסית.
רק בשביל זה שווה לבוא.

בוריטו עם גבינה מומסת, בשר, אורז עם כוסברה וליים, שעושית שחורה והרבה רוטב חריף

טוב, בואו נתחיל במלאכת ההרכבה:

• יש בוריטו (טורטיה גדולה ועמוסה)
• יש טאקו - כרגע רק טאקו רך, הפריך לא בבית כרגע
• ישנה קאסאדייה - טוסט על בסיס טורטיה
• יש גם קערה בה אפשר להרכיב את כל המנות כמו סלט 

יש גם כמה תוספות, אבל זו לא הנקודה כאן. כאמור יש בקר, חזיר, עוף ובקר טחון. לצמחונים יש גם תערובת בצלים ופלפלים בתור מילוי עיקרי. שני סוגי אורז, שעועית שחורה סלטים וממרחים (רובם עמוסי בצל - היזהרו) ושלושה סוגי סלסה, הראשונה מבוססת כוסברה, השנייה פיקנטית והשלישית חריפה.
כנהוג יש גם גבינה מגוררת אותה אפשר לזרוק על הכל.

שלושה טאקוס מדהימים עם תה קר של אריזונה

גם מקרר המשקאות ראוי לאזכור.
היות ושואפים לאמריקה - נורא מעודד למצוא ד"ר פפר ומספר טעמים של תה קר אריזונה. ישנם משקאות "רגילים", בירות ומספר מיצים מעניינים.
מקרר המשקאות נמצא מתחת לקופה ככה שזה זמן טוב לדון במחירים. המנות העיקריות יעלו לכם בטווח ה38-34, בתוספת שתיה ותוספת חמה \ פריכה אתם יכולים בקלות להגיע לחמישים עד שישים שקלים לארוחה.
האם זה מחיר שאתם יכולים לספוג מדי ארוחת צהריים? האם זה מחיר שהייתם מוכנים לשלם בעבור כריך?
זו כבר שאלה שעליה לחשוב בעצמכם, לבד, בבית.

מנת הטאקוס השווה בעיר, לא שיש הרבה, רק מלהסתכל על התמונה אני כבר זומם ללכת לשם לארוחת ערב

וכעת לסיכום בן שני חלקים:

חלק א - תלונות כלליות על בשרים
כמו שכבר ציינתי, אנשים בישראל מתעצלים כשזה מגיע לבישול ארוך ופירוק של בשר. הרבה יותר קל לטחון וכידוע בשר טחון גם מתבשל מהר יותר. מה גם שבשר טחון הרבה יותר קשה לזהות.
בשר מפורק - על אף הפופולריות שלו בארה"ב היה זר תקופה ארוכה. בתל אביב היו אלה שיגי דיגי זצ"ל שהכניסו לתודעה כריכי שפונדרה ברוטב תמרהינדי לצד המבורגרים ולחמניות עם שניצל. בחוכמתם היו גם מכינים רטבים נוספים ומיוחדים, השם ינקום דמם.
כיום אפשר למצוא כריכי בקר מפורק מצויינים בדה באן, קפה 48, ואפילו בפליישמן דלי, ובעוד מספר מקומות שאליהם טרם יצא לי להגיע. עם זאת, הפשטות והעושר עדיין לא הגיעו לכל מקום, וחבל.
ואיך זה מתחבר לנקודה? הטורטיה היא אמנם אחלה כלי קיבול, אבל רכותו ועסיסיותו של הבשר המפורק פשוט נוזלת מתוך יריעת הבצק הדקיקה, במקום להיספח ולהעשיר את החיים של הסועד.
אני לא מזלזל במנות המצויינות, אבל יש מקום גם לטורטה, סנדוויץ' מהמטבח המקסיקני שנראה בדיוק כמו מה שאני מתאר. הולך נהדר עם כל הרכיבים הקיימים. מן המקום אגב נמסר בתגובה שהם נגד הקונספט.

חלק ב - עתידות
דונקי ממוקמים בפינה בולטת, ועם זאת לא בולטת מספיק.
אם אתם לא יודעים מה לחפש - יש סיכוי שתפספסו.
הם נמצאים ברחוב שהוא סואן ביום וכמעט נטוש אחרי שעות העבודה.
הם מגניבים, עכשויים, טעימים, לא יקרים מעבר לפרופורציה ועם זאת הם לא מפוצצים, אין תור, אין הייפ.
מקומות אחרים שהיו בדיוק באותו חלל נסגרו. הייתה שם מסעדה אסייתית כשרה (שתמיד הייתה מפוצצת בצהריים) שנעלמה לה. במקומה הופיע סניף של סאבווי שעמד בודד ואז נעלם.
אני מאחל לדונקי שלא יפלו לג'ינקס ששורר שם. עם השקעה בסיסית ביחסי ציבור אפשר למנף את המקום יותר.
אני אישית כבר הבאתי לשם לא מעט חברים שיצאו מרוצים מאוד ואף הבטיחו שיחזרו, יש פוטנציאל ורובו גם ממומש.

ועכשיו סיכום אמיתי: יש תמורה למחיר, יש אוכל מצויין, שירות טוב, האוכל נאמן לז'אנר והמקום פתוח בשעות נוחות.
חסרים לי בעיקר בייקון, לחמניה ורוטב ברבקיו. הייתי גם מעלים חלק מהבצל, אבל מצד שני אני גם בעד להכחיד כל הבצל ביקום.
במילים אחרות - מומלץ בטירוף, לכו כבר עכשיו.