הויטרינה - המבורגר ליגה

הויטרינה היא מקום קטן, הנמצא בבירת האוכל המהיר של ישראל ברח' אבן גבירול בת"א.

אין לה יחסי ציבור כמו ההמבורגריות של הבלאק או המוזס, אבל אני מניח שכל מי שגר באיזור, ומכיר קצת את סצינת האוכל, כבר אכל שם ורץ לספר לחבר'ה.

הויטרינה מציעה מגוון מצומצם של דברים בתפריט - תופעה מבורכת בייחוד לאור מה שרואים במרבית מקומותינו שמנסים לקלוע לכל הטעמים, ובסוף לא קולעים באמת לאף טעם. הויטרינה החליטה להתמקצע בנקניקיות, המבורגר, וצ'יפס.

הגעתי לשם אחרי שהסתפרתי בשעת ערב, והתמזל מזלי לתפוס מקום על הבר. בד"כ בשעות ערב תצטרכו לחכות בתור, כי המקום קטן, ההייפ סביבו גדל כל הזמן, ובאופן כללי הוא מזכיר אווירה תוססת של ניו יורק (אפילו המלצרים דיברו באנגלית בעת ביקורי)

למרות מגוון הנקניקיות הרחב המוצג בויטרינה בכניסה, החלטתי לדבוק במנה שאהבתי בעבר - המבורגר וצ'יפס.

רוב הביקורות הטובות שמסתובבות באינטרנט לגבי המקום מדברות על הצ'יפס המיוחד.

מדובר בצ'יפס "חצי חצי" - חצי תפוח אדמה וחצי בטטה, שמתובל קלות בפטרוזיליה וגרידת לימון.

הצ'יפס מלווה בקטשופ סלק מקורי. הצ'יפס היה טעים מאוד, אם כי לא אלוהי כפי שזכרתי מהביקור הראשון שלי במקום - אולי כי כבר התרגלתי לטוב. מנת ההמבורגר הייתה לא פחות ממעולה וגם היא יוצאת דופן.

לשם הכנת ההמבורגר נראה שמשתמשים במקום בבשר לא סטנדרטי - נראה לי מתחום הבקר הנמוך, מכניסים שומן במידה הנכונה, מוסיפים גבינת רוקפור, ומקבלים המבורגר שמחסלים במהירות שיא, ומלקקים את האצבעות.

הזכרתי את תוספת הרוקפור - היא לא מיועדת לכל אחד.

יש הרבה שיגידו שהיא חריפה מידי ומשתלטת על ההמבורגר - לי כחובב נלהב של הגבינה זה התאים.

עסקית המבורגר עם גבינה + צ'יפס ושתיה עולה 60 שקל - מחיר שווה לכל נפש להמבורגר וצ'יפס טעימים ומקוריים.

קופי בר

קופי בר הוא מוסד שלא צריך להציג למרבית האנשים.
מדובר במקום שעומד על תילו כבר 20 שנה, ושייך לאותה משפחה של הברסרי באבן גבירול, שהוא אפילו עוד יותר מפורסם. החלטנו לנצל את הפרידה מחבר צוות יקר בעבודה, ולדגום את עסקית הצהרים שלהם.
העסקית במקום מוצעת בקונספט של ראשונה+עיקרית במחיר העיקרית.
החלטתי לבחור למנה הראשונה קרפצ'יו פילה בקר, ולעיקרית מנת צלע חזיר בגריל.

חיש קל מרגע ההזמנה, הונחו על שולחננו קערות לחם הבית בתוספת חמאה.
הלחם היה פריך וטעים אם כי הייתי מצפה ממקום כזה שיפנק בעוד דברים ליד הלחם חוץ מחמאה, כמו שום קונפי, ממרח עגבניות מיובשות או אפילו סתם צלוחית מלח גס.
ביקשנו מהמלצר שמן זית וחומץ בלסמי לצורך יצירת צלחת "דיפ".
כאן קרה דבר שלטעמי לא מקובל במסעדות שמכבדות את עצמן - המלצר לא הלך ישר למטבח למלא את מבוקשנו אלא המשיך לשולחן אחר לקחת מהם הזמנות. התוצאה של מעשה זה לא הייתה מפתיעה - החומץ והשמן לא הגיעו, אלא לאחר מספר דקות, כשביקשנו שוב, הפעם ממלצר אחר.

בחלוף כעשרים דקות הוגשו לנו המנות הראשונות.
קיבלתי צלחת עם 3 פיסות קרפצ'יו קטנות, ועליהן הר של עלי רוקט. אני אהיה נדיב אם אומר שמשקל הבשר במנה היה 20 גרם. סיימתי את סיפור הבשר במנה הראשונה בביס אחד. באמת שניסיתי לטעום ולהנות גם מעלי הרוקט, אבל זה פשוט לא בשבילי. למרבה המזל בעקבות העיכוב בהבאת השמן\חומץ שהיה קודם, הונחה על שולחננו עוד צלחת לחם שחיסלתי בינתיים עד בוא המנה העיקרית שנראתה כך :

צלע חזיר בגריל ברוטב חרדל ופירה תפוחי אדמה

מנת צלע החזיר הייתה עסיסית ועשויה במידה, ושחתה ברוטב החרדל שהכיל שמנת והציף את הצלחת.
עם זאת לא הייתי מגדיר את המנה הזו טובה מאוד, אלא רק טובה. חומר הגלם הבשרי הזה הוא לא כזה שמדבר בעד עצמו כמו אנטריקוט, אלא כזה שצריך להוסיף ולשבח אותו, ואולי אפשר היה להיות כאן יותר יצירתיים. כנ"ל גם לגבי הפירה. הוא היה טוב, אבל לא חלומי כמו במסעדות ברמה באמת גבוהה (רפאל לדוגמא)

הסתכלתי על האנשים מסביב שנראו מרוצים מהבחירות שלהם מלבד אחת, אשר ראגו הטלה שהזמינה היה מלוח במידה שלא יכלה לאכול אותו. המנה שלה הוחלפה ללא בעיה, למנה של כבדים, ממנה כבר הייתה מרוצה.

בסך הכל התענוג עלה לי אישית כ75 שקלים לא כולל שירות.
ניתן לסכם את הארוחה כמוצלחת הרבה יותר מארוחת הצהרים הסטנדרטית שלנו בחדר האוכל בעבודה, אבל גם ככזו שתישכח במהרה. באיזור יש מספר עסקיות, לא יקרות הרבה יותר (כמו טאיזו) שמבטיחות ריגושים, ונראה לי שננסה אותן בפעם הבאה.

אגב, אם אתם באים לעסקית כדאי לבוא לבוא בשעת צהרים מוקדמת (סביבות 12) כי כשיצאנו בסביבות 1 כבר התקשינו לפלס דרך החוצה, עקב המספר הרב של האנשים שצבא על המקום, וחיכה בתור בכניסה.

פאוזי פול - טוב שבאת הביתה

כבר ממש הרבה זמן, הרבה יותר מדי, שלא באנו לאכול ארוחת בוקר אצל פאוזי פול ברחוב אברבנאל.

ובאמת שאין סיבה לא לבוא, אפילו לבוא במיוחד.
החומוס טעים, הפול טעים, המסבחה טעימה, היחס חם ואישי, המקום תמיד נעים ויש בו בדיוק את הכמות הנכונה של אנשים כדי לא להעיק.
יש אפילו שולחן שאנחנו מאוד אוהבים שאיכשהו תמיד פנוי כשבאים.

באנו לבראנץ' ביום שישי אחרי סידורים, אכלנו עד הגרגיר האחרון.
תענוג גדול.

מנה משולשת של פאוזי פול

תקציר:
מחירים - נמוכים יחסית, פחותים ממה שחומוסים אחרים התחילו לגבות לאחרונה
אווירה - צריף קטן ומפנק
ניקיון - לאכול מהרצפה
אוכל - טעם ששווה לבוא בשבילו במיוחד

עובדים חזק בשביל הכבוד: קפה מונטיפיורי

קוראים אהובים,
אני רוצה לחלוק איתכם אימייל שהגיע לפני כשבועיים אל תיבת הדואר שלנו.
אשמח אם תקראו אותו בטרם תראו את ההתייחסות שלי אליו במספר נקודות חיוביות עד מאוד.

ניר היקר, קודם כל תודה לך שקראת את הפוסט.
אני רוצה גם לפרגן לך על זה שאתה טורח לחפש את העסק שלך באינטרנט ולראות את תגובות הקהל.
יתרה מזאת, חשוב לי שתדע שזה מחמם את ליבי כאשר בעל עסק בוחר לנסות לתקן נזק שנוצר - להבדיל מלמשל להשאיר טוקבקים מתלהמים (או עשרים כאלה - יש אנשים שנורא אוהבים לעשות את זה בבלוג שלנו אחרי ביקורת שהיא פחות ממושלמת).

אני ושאר כותבי הבלוג יותר מנשמח לבוא לסעוד ואנחנו נעשה את זה מכספנו ובהחבא כי אנחנו לא באים כדי להתפרע על התפריט שלך אלא כי אנחנו מכבדים בתי עסק קטנים ומקומיים, וגם כי אנחנו עושים הכל כדי להיות אמינים ולא משוחדים.

תודה שכתבת, תודה על ההצעה, ותודה לך על שאתה באמת ובתמים מנסה לשפר את העסק שלך.
ראינו אותך מסתובב השבוע בשכונת מונטיפיורי, מחלק את הפלאיירים שלך ומדבר עם אנשים וחשוב לנו שתדע שאנחנו מכבדים את פועלך מאוד, במיוחד בתור אדם שעשה מיתוג מחדש [ואפילו מוצלח] לבית קפה שנסגר בבעבר בצורה סדרתית.
ישר כח.

ולציבור הקוראים, אם אתם רוצים לאכול במקום בו לבעלים אכפת מכם ומהרושם שיש לכם על בית העסק שלו - תנסו את קפה מונטיפיורי, שדרות יהודית 21, תל אביב.
ובגלל שאנחנו בקטע של צרכנות נבונה: הנה קופון לארוחה במקום.
הנה גם התפריט, שיהיה לכם נוח.

חדשות טובות מבית סאלם בומביי

לכל מי שהיה עצוב על כך שהמסעדה ההודית האהובה עלינו סגורה בימי שישי - יש לנו חדשות מצויינות!

מעכשיו ניתן למצוא דוכן של סאלם בומביי בשוק האוכל שבמתחם התחנה, בימי שישי, בין השעות 10:00-15:00

הולך להיות תענוג.

סלאם בומביי | אחד בלב אחד ביד

מטרת הפוסט הזה היא בעיקר להזכיר לעצמי עד כמה אני אוהב לאכול בסלאם בומביי.
אני אוהב לאכול שם, אבל גם לא איכפת לי לקחת את האוכל שלהם הביתה \ לעבודה בחמגשית.
המזון אמנם מאבד את הצורה והיופי, אבל הטעם נשאר בדיוק אותו הדבר, ואולי אף טעים יותר כי זה נותן אפשרות לטעמים להספג אחד בשני.
למטה תוכלו לראות שתי תמונות של אוכל מדהים.
אתם בוודאי תוכלו לנחש מה נאכל במקום ומה הגיע בחמגשית.

עוף, בקר, כרובית בקוקוס, חצילים, קישואים, ירקות חריפים, אורז ועדשים מעל.

עדשים ירוקות, אורז, כרובית בקוקוס, ירקות חריפים ושני סוגי עוף.

רביבה וסיליה | לקנח בגיל ססובר

אחרי סיבוב נעים של בוקר יום שישי התחשק לנו קינוח.
החלטנו ללכת אל רביבה וסיליה כדי לחפש מנה שאנחנו מאוד אוהבים (אכתוב עליה בהרחבה בפעם אחרת) וגילינו שהיא אזלה.
במקומה לקחנו מקרונים, ואת קינוח אגוזי הלוז הנראה בצלחת.
אסכם בכך שהמקרונים היו הרבה יותר טובים.
פינת האור בביקור הזה הייתה גיבור הנעורים גיל ססובר אשר ישב בשולחן סמוך.
אמנם כאן בבלוג אנחנו לא עוסקים ברכילות וחדשות סלבס, אבל גיל ססובר בהחלט שווה איזכור, מה גם שהוא נראה צעיר ורענן כאילו לא עברו עשרים שנים מאז הקומדי סטור.

מקרונים מדהימיםפ וצ'יקמוק עם אגוזי לוז.

תפוח אדמה אפוי | טעויות שעושים בעזריאלי

אין לי מושג איך קוראים למקום שאכלתי בו, לא בטוח שאפילו היה לו שם בולט כלשהו.
הדבר היחידי שבלט בו היו תמונות של תפוחי אדמה אפויים עם תוספות שונות.
עברתי ליד הדוכן הזה עשרות אם לא רבבות פעמים, תמיד רציתי אבל איכשהו זה לא הסתדר.
הוא נמצא באזור המסעדות בקומה הנמוכה יותר, צמוד לבורגר ראנץ', על פניו יש בו רק דוכן של רכיבים לסלטים \ תוספות לטוסט, אבל התמונות של תפוחי האדמה אומרות אחרת.
ביום חמישי האחרון פשוט נשברתי.

תפו"א אפוי, גבנ"צ, שעועית אדומה חריפה, פסטו.

ההתחלה לא הייתה מבטיחה במיוחד.
ניגשתי אל הדוכן והבחורה שעבדה בו עשתה פרצוף שאמר שהיה שילוב בין "מה אתה עושה פה?" לבין "מה אתה רוצה ממני?!". שאלתי אותה למה היא מופתעת שניגשתי לקנות מהם אוכל, אבל היא הייתה בהלם כללי ולא תקשרה יותר מדי.
הגיע בחור אחר והחליף אותה, ועד שהאוכל שלי היה מוכן - שניהם פחות או יותר נמנעו מליצור איתי קשר עין.

המקום מצויין במין תנור עם להבה גלויה (או אשליה של להבה) ממנו שולפים את התפודים. לאחר שנשלפו שניים גדולים, הם נלקחו לעמדת התוספות ופוזרה מעליהם גבינה צהובה.
לאחר מכן הבחור הלך למטבח וחזר עם הר של שעועית אדומה מעל הכל.
במבט לאחור - הרוטב של השעועית די הזכיר את השימור המתקרא שעועית אדומה חריפה, אבל השעועית הייתה יחסית קשה, מה שהעיד על בישול לא שלם, להבדיל מזו בשימור שמגיעה רכה.
מה גם ששועית זול יותר להכין לבד בכמויות מסחריות מאשר לרכוש בשימורים, אבל יכול להיות שמבחינה לוגיסטית יש חישובים אחרים.

למרות שתפוחי האדמה היו צלויים באופן מושלם מבחוץ - הם היו קצת קשים מבפנים.
הכמות הייתה רבה ולא התקרבתי ללסיים הכל.
הטעמים בסופו של דבר נהיו משעמים, הוספתי פסטו למרות שזה לא הגיע עם המנה, רק כדי לגוון.
שעועית, גבינה בכמות מזערית ותפוח אדמה שאינו מושלם - ארוחה שאיש לא צריך לסבול חמגשית עצומה ממנה.