קופי בר הוא מוסד שלא צריך להציג למרבית האנשים.
מדובר במקום שעומד על תילו כבר 20 שנה, ושייך לאותה משפחה של הברסרי באבן גבירול, שהוא אפילו עוד יותר מפורסם. החלטנו לנצל את הפרידה מחבר צוות יקר בעבודה, ולדגום את עסקית הצהרים שלהם.
העסקית במקום מוצעת בקונספט של ראשונה+עיקרית במחיר העיקרית.
החלטתי לבחור למנה הראשונה קרפצ'יו פילה בקר, ולעיקרית מנת צלע חזיר בגריל.
חיש קל מרגע ההזמנה, הונחו על שולחננו קערות לחם הבית בתוספת חמאה.
הלחם היה פריך וטעים אם כי הייתי מצפה ממקום כזה שיפנק בעוד דברים ליד הלחם חוץ מחמאה, כמו שום קונפי, ממרח עגבניות מיובשות או אפילו סתם צלוחית מלח גס.
ביקשנו מהמלצר שמן זית וחומץ בלסמי לצורך יצירת צלחת "דיפ".
כאן קרה דבר שלטעמי לא מקובל במסעדות שמכבדות את עצמן - המלצר לא הלך ישר למטבח למלא את מבוקשנו אלא המשיך לשולחן אחר לקחת מהם הזמנות. התוצאה של מעשה זה לא הייתה מפתיעה - החומץ והשמן לא הגיעו, אלא לאחר מספר דקות, כשביקשנו שוב, הפעם ממלצר אחר.
בחלוף כעשרים דקות הוגשו לנו המנות הראשונות.
קיבלתי צלחת עם 3 פיסות קרפצ'יו קטנות, ועליהן הר של עלי רוקט. אני אהיה נדיב אם אומר שמשקל הבשר במנה היה 20 גרם. סיימתי את סיפור הבשר במנה הראשונה בביס אחד. באמת שניסיתי לטעום ולהנות גם מעלי הרוקט, אבל זה פשוט לא בשבילי. למרבה המזל בעקבות העיכוב בהבאת השמן\חומץ שהיה קודם, הונחה על שולחננו עוד צלחת לחם שחיסלתי בינתיים עד בוא המנה העיקרית שנראתה כך :
מנת צלע החזיר הייתה עסיסית ועשויה במידה, ושחתה ברוטב החרדל שהכיל שמנת והציף את הצלחת.
עם זאת לא הייתי מגדיר את המנה הזו טובה מאוד, אלא רק טובה. חומר הגלם הבשרי הזה הוא לא כזה שמדבר בעד עצמו כמו אנטריקוט, אלא כזה שצריך להוסיף ולשבח אותו, ואולי אפשר היה להיות כאן יותר יצירתיים. כנ"ל גם לגבי הפירה. הוא היה טוב, אבל לא חלומי כמו במסעדות ברמה באמת גבוהה (רפאל לדוגמא)
הסתכלתי על האנשים מסביב שנראו מרוצים מהבחירות שלהם מלבד אחת, אשר ראגו הטלה שהזמינה היה מלוח במידה שלא יכלה לאכול אותו. המנה שלה הוחלפה ללא בעיה, למנה של כבדים, ממנה כבר הייתה מרוצה.
בסך הכל התענוג עלה לי אישית כ75 שקלים לא כולל שירות.
ניתן לסכם את הארוחה כמוצלחת הרבה יותר מארוחת הצהרים הסטנדרטית שלנו בחדר האוכל בעבודה, אבל גם ככזו שתישכח במהרה. באיזור יש מספר עסקיות, לא יקרות הרבה יותר (כמו טאיזו) שמבטיחות ריגושים, ונראה לי שננסה אותן בפעם הבאה.
אגב, אם אתם באים לעסקית כדאי לבוא לבוא בשעת צהרים מוקדמת (סביבות 12) כי כשיצאנו בסביבות 1 כבר התקשינו לפלס דרך החוצה, עקב המספר הרב של האנשים שצבא על המקום, וחיכה בתור בכניסה.
מדובר במקום שעומד על תילו כבר 20 שנה, ושייך לאותה משפחה של הברסרי באבן גבירול, שהוא אפילו עוד יותר מפורסם. החלטנו לנצל את הפרידה מחבר צוות יקר בעבודה, ולדגום את עסקית הצהרים שלהם.
העסקית במקום מוצעת בקונספט של ראשונה+עיקרית במחיר העיקרית.
החלטתי לבחור למנה הראשונה קרפצ'יו פילה בקר, ולעיקרית מנת צלע חזיר בגריל.
חיש קל מרגע ההזמנה, הונחו על שולחננו קערות לחם הבית בתוספת חמאה.
הלחם היה פריך וטעים אם כי הייתי מצפה ממקום כזה שיפנק בעוד דברים ליד הלחם חוץ מחמאה, כמו שום קונפי, ממרח עגבניות מיובשות או אפילו סתם צלוחית מלח גס.
ביקשנו מהמלצר שמן זית וחומץ בלסמי לצורך יצירת צלחת "דיפ".
כאן קרה דבר שלטעמי לא מקובל במסעדות שמכבדות את עצמן - המלצר לא הלך ישר למטבח למלא את מבוקשנו אלא המשיך לשולחן אחר לקחת מהם הזמנות. התוצאה של מעשה זה לא הייתה מפתיעה - החומץ והשמן לא הגיעו, אלא לאחר מספר דקות, כשביקשנו שוב, הפעם ממלצר אחר.
בחלוף כעשרים דקות הוגשו לנו המנות הראשונות.
קיבלתי צלחת עם 3 פיסות קרפצ'יו קטנות, ועליהן הר של עלי רוקט. אני אהיה נדיב אם אומר שמשקל הבשר במנה היה 20 גרם. סיימתי את סיפור הבשר במנה הראשונה בביס אחד. באמת שניסיתי לטעום ולהנות גם מעלי הרוקט, אבל זה פשוט לא בשבילי. למרבה המזל בעקבות העיכוב בהבאת השמן\חומץ שהיה קודם, הונחה על שולחננו עוד צלחת לחם שחיסלתי בינתיים עד בוא המנה העיקרית שנראתה כך :
 |
| צלע חזיר בגריל ברוטב חרדל ופירה תפוחי אדמה |
מנת צלע החזיר הייתה עסיסית ועשויה במידה, ושחתה ברוטב החרדל שהכיל שמנת והציף את הצלחת.
עם זאת לא הייתי מגדיר את המנה הזו טובה מאוד, אלא רק טובה. חומר הגלם הבשרי הזה הוא לא כזה שמדבר בעד עצמו כמו אנטריקוט, אלא כזה שצריך להוסיף ולשבח אותו, ואולי אפשר היה להיות כאן יותר יצירתיים. כנ"ל גם לגבי הפירה. הוא היה טוב, אבל לא חלומי כמו במסעדות ברמה באמת גבוהה (רפאל לדוגמא)
הסתכלתי על האנשים מסביב שנראו מרוצים מהבחירות שלהם מלבד אחת, אשר ראגו הטלה שהזמינה היה מלוח במידה שלא יכלה לאכול אותו. המנה שלה הוחלפה ללא בעיה, למנה של כבדים, ממנה כבר הייתה מרוצה.
בסך הכל התענוג עלה לי אישית כ75 שקלים לא כולל שירות.
ניתן לסכם את הארוחה כמוצלחת הרבה יותר מארוחת הצהרים הסטנדרטית שלנו בחדר האוכל בעבודה, אבל גם ככזו שתישכח במהרה. באיזור יש מספר עסקיות, לא יקרות הרבה יותר (כמו טאיזו) שמבטיחות ריגושים, ונראה לי שננסה אותן בפעם הבאה.
אגב, אם אתם באים לעסקית כדאי לבוא לבוא בשעת צהרים מוקדמת (סביבות 12) כי כשיצאנו בסביבות 1 כבר התקשינו לפלס דרך החוצה, עקב המספר הרב של האנשים שצבא על המקום, וחיכה בתור בכניסה.
