יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

זילבר דלי בשוק נמל יפו

אני מבטיח כבר המון זמן אבל פשוט לא מקיים.
שאלו אותי (חברים, אנשים מהעבודה, אנשים בעמוד בפייסבוק וגם בפרופיל בפייסבוק) לגבי התמונות ההורסות של הכריכים שהעלתי לאחרונה, כולם שאלו ואמרתי שבקרוב אפרסם על זה משהו כדי לחסוך אלף סיפורים שנשמעים אותו הדבר. אמרתי ולכן אקיים.
הנה, זה מגיע, תכינו את עצמכם.


כריך רוסטביף, סנדוויץ' קורנביף, חמוצים, סודה
מימין יש חצי כריך רוסטביף עסיסי וחם, משמאל יש חצי סנדוויץ' קורנביף, בצד יש כוס סודה וחמוצים מצויינים, מעל יש כלי של רוטב חלפניו נהדר



המקום המדובר הינו סנדוויצ'יה ומעדניה המתמחה בנקניקים ובשרים מעובדים, עם קשר ישיר לנקניקי זילבר מחיפה.
על הנייר כבר מדובר בהתחלה טובה, וזה עוד לפני שראיתם את המראות, הרחתם את הריחות וקראתם לעומק.

אני לא אשקר אם אומר שזילבר מתברגים בקלות לרשימת הכריכים המובילים באזור.
טעם הוא כמובן עניין אישי, סובייקטיבי, אבל יש רמות איכות שבהן קשה להתחרות.
רובן לדוגמא קובעים רף גבוה עם בשר איכותי יותר ממתחרים ששמים פסטרמות רגילות לחלוטין, נקניקים עייפים, לחמים בנאליים או שתלטניים מדי וכו'.

תמיד חשוב לשים גם דגש על רטבים ותוספות. אצל טל בייגלס יש את כל הממרחים, המשחות, המוחמצים, המטוגנים, הגבינות וכו', וגם בייגלים מסוגים שונים שנאפים במקום.
אבל אני נסחף, בואו נחזור רגע לזילבר ומה הופך אותם לטובים כ"כ.




כריך רוסטביף, רוטב חלפניו, רוטב ברבקיו, חסה, עגבניה.
כריך רוסטביף, רוטב חלפניו, רוטב ברבקיו, חסה, עגבניה, גזוז בטעם לימון, חמוצים וקצה של פיצה פטריות מבית מרגוזה.



הפוסט הזה מבוסס על ארבעה ביקורים. האחד מקרי והשלושה הנוספים היו מכוונים מאוד. 
הסיבה פשוטה - אחרי הביסים הראשונים מכריך הקורנביף והרוסטביף כבר ידעתי שזה מקום שאני רוצה לחזור אליו.
אמנם השוק בנמל יפו אינו הדבר הכי קרוב בעולם, אבל יש בסביבה מספיק חניונים ותחנות אוטובוס כדי לפנק את עצמי מפעם לפעם בכריכים נהדרים, פיצות ופסטות, חומוס, חנויות בוטיק של בירות ועוד כהנה וכהנה, באמת שהמבחר גדול.
ובאמת, בכל אחת מהפעמים הרמה הייתה אחידה, הטעמים היו נהדרים, היחס היה... טוב, היחס היה שירותי ולפעמים משועשע, אבל לרוב יש לחץ (תמיד יש שם תור של סועדים) ככה שלא היה הרבה הרבה יחס.


כריך רוסטביף קסום ומופלא.
כריך רוסטביף קסום ומופלא.


ועכשיו לפירוט המרכיבים:

  • הלחם של זילבר נע בין דחיסות לאווריריות, מכיל זרעים, יש לו קראסט טעים וקראנצ'י, הוא בעובי שנותן טעם של לחם ולא רק כלי קיבול, אבל לא משטלת על המנה.
  • הבשרים המוצעים מגוונים אבל הלכתי רק על הרוסטביף שנפרס מנתח שלם, ורוד, מצופה בקראסט תבלינים, טיפה מדמם לתוך הכריך, וגם על הקורנביף שאמנם לא ברמה של הקורנביף הלח והמעושן של רובן אבל הוא בהחלט מתקרב.
  • ירקות טריים.
  • רטבים: רוטב חלפניו פיקנטי, רוטב ברבקיו, חרדל ושאר דברים בסיסיים.
  • לצד הכריכים מוגשת צלוחית מחמצים, לא רעים בכלל.



צלחת קורנביף
תוספת קורנביף לצד הכריך, רעיון גאוני.


בפעם האחרונה שישבנו שם הייתי רעב במיוחד (וגם מעט מבושם מרוב סיידר תפוחים אלכוהולי של ווסטונס) אז החלטתי להזמין תוספת של קורנביף בצד, ליד כריך הרוסטביף שלי.
זו הייתה החלטה נהדרת, אם כי הרגשתי לפעמים שהוא לא מושלם כמו הקורנביף של רובן. גם בתוך כריך אפשר עדיין להרגיש את החסרון של החרדל המתוק (עם סילאן), של רוטב החזרת ושאר נגיעות שקיימות במקומות אחרים.
אולי זה לא הוגן להשוות כל כריך לסנדוויצ'ים אחרים אבל ע"י בחינה השוואתית ניתן לשפוט, לבחור מועדפים ולדעת לתכנן גיחות רעב נסערות אל העולם שבחוץ.

אם אתם באזור הנמל - אל תחששו, מקום מוצלח ביותר, גם המחירים לא גבוהים מדי.
אם אתם לא באזור הנמל ומחפשים משהו לאכול - אל תהססו, זה שווה את הנסיעה, במיוחד אם בא לכם לנסות כריכים חדשים. 

יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

רובן: טוב מראה עיניים

בהתקרב ערב יום כיפור יצאנו הבולס ואני לחפש ארוחה אחת לפני הארוחה המפסקת, כזו שתשאיר אותנו שבעים ושמחים בלב עת צריך להתנצל קבל עם ועדה.
הבולס ואני אנשים טובים, יש שאף יוסיפו אנשים פשוטים למדי.
לא עשינו הרבה רע השנה ככה שלא היה צורך בהמון התנצלויות וחשבוניות הנפש. עשינו סיבוב, ראינו שהמון דברים סגורים ואז פתאום כמו סימן משמיים ראינו שרובן פתוחים לרווחה.

קורנביף עסיסי ומעושן, רוטב חזרת, חרדל, חסה, עגבניה, לחם. לצד דוקרטור פפר וחמוצי גרקין נהדרים.

התיישבנו בניחותא על המרפסת, כאילו איננו יודעים על הימים הנוראיים.
המקום שקק חיים, בני ישראל באו ללעוס ולבלוס, לקחת הביתה וסתם להגיד שלום לצוות המקום.
דיברנו על השנה החדשה, על משכנתא, על אנשים שהרסו לנו את החיים, עבודה, מנוחה, עוד אנשים שעשו לנו רע.
באופן פלאי - האנשים שעושים לך הכי הרבה רע הם אלה שלא יודעים לבקש סליחה או אפילו לא מבינים שהם גרועים.
לאט לאט הבקר ירד את הבטן והשיחה נעשתה רגועה יותר, הכעס השתחרר, הרעב התרחק, הבולס ואני נעשינו מהורהרים בעתיד, חולמניים, התחלנו לבנות מגדלי מגורים בפריפריה.

המשכנו משם את רחבת הסינמטק, הבולס רצה לקחת תל אופן אבל גילה שכולם נחטפו לקראת כיפור.
עשינו הפוגה על הספספלים, דיברנו עוד, ערכנו התחשבנויות של הנפש.
האכלתי יונים וצילמתי אותן מתקהלות סביב המזון ורבות אחת עם השניה. לא משנה כמה שמתי הן המשיכו לריב.
ככה גם האנשים, כולם רוצים עוד ועוד, רק לרמוס ולקחת ולדרוס ולגנוב.
אני לא יודע מה היו השיקולים שלכם בכיפור האחרון, אם בחרתם לבקש סליחה, להתעלם מהחג בהפגנתיות או סתם להסתתר בחדר ולקוות שהכל יעבור מהר, אני רק מקווה שערכתם חשבון נפש, ושאתם זוכרים להסתכל פנימה גם בשאר ימות השנה.

לגבי רובן, הם היו טובים כתמיד, שווה לעבור שם גם אם לא מדובר בימים נוראיים.
אם בא לכם לראות עוד תמונות שלהם, בבקשה, תהנו:
רובן: מתכב אהבה
רובן והתוספות \ שונא עופות יחיה
רובן \ צהריים במשרד

ארומה לונדון מיניסטור

בוהריים מאוחרים של שישי, אנחנו דקות לפני נסיעה אל מקום שאין בו אוכל של ממש.
חנויות מסביב מתחילות להסגר, מסעדות רוחצות את הרצפה, דלתות ננעלות, יש לחץ באוויר וריקנות בבטן.
פתאום עלתה הצעה לאכול משהו מהיר בארומה.
אני לא ידעתי מה לחשוב, לא נכנסתי לסניף של ארומה כבר עשור, לא בגלל משהו מיוחד, זה יכול לקרות לכל אחד.


כעך עם חמאה וריבת תות שדה
כעך שהוא בייגל ופרעצל, עם ריבת תות וחמאה.


מבט בתפריט שעל הקיר לא עושה לי טוב.
יותר מדי אפשרויות, בכל אחת צריך לפרק, לשנות להנדס.
אני מתייאש ומחלט לשתות פחית קולה. בראש אני אומר לעצמי שכבר אסתדר, אמצא משהו אח"כ.
פתאום המבט עוצר על כעך גדול שמונח על המדף, מין בייגל, פרצל, אפילו פרעצל אם תרצו.

בעוד שזוגתי לוקחת ביסים מהוססים מהכריך שלה ומספרת לי שהוא לא משהו - גם אני מגלה לאט לאט שהכעך שלי לא זורם. עם הריבה הוא מתוק מדי, עם החמאה הוא שמנוני מדי ויש לו טעם לוואי, לבד הוא רק בסדר, אבל יבשושי.
הקונספט נהדר (אפילו שהכעך לא היה בתרפיט בכלל), העיצוב וההגשה קונטיננטליים, הטעם יכול להיות יותר טוב, אבל אולי אגלה משהו חדש בעוד עשור.

שיפודי זיקה


בוקר טוב.
אמנם אנחנו אחרי החגים וכבר אין סיבה של ממש לשמוח - עדיין הייתי רוצה להתחיל בנימה חיובית ואף לסיים בכזו.
הפוסט הזה נפרס על פני שני ביקורים במסעדת זיקה אשר ברחוב יפת 160, מקום שכבר הזכרנו לחיוב בעבר (אצרף לינקים בסוף).
הביקור הראשון היה באמצע ספטמבר, ואילו השני התרחש אתמול ממש.
מקווה שתהנו.


שיפודי זיקה עושים גם משלוחים
שיפודי זיקה: למשלוחים חייגו 03-5062104

את הביקור של ספטמבר התחלנו בסיבוב. היו איתנו חברים שלא רצו לנסוע ליפו ולכן הלכנו לבנדיקט (סניף רוטשילד).
אחרי שנמאס לנו להמתין בחוץ הוחלט להמשיך לכיוון מוזס.
משם כבר תפסנו מונית ליפו.
התוכנית המקורית התגשמה, אם כי באיחור מסויים.


נחשו איזה מהשיפודים זה כבש ואיזה שיפוד אדום
נחשו איזה מהשיפודים זה כבש ואיזה שיפוד אדום


הגענו לזיקה לקראת שלוש, הייתה במקום רק קבוצה אחת והם עמדו לסיים את האוכל שלהם.
הזמנו מהר וכך גם קיבלנו את האוכל לשולחן, במהירות השמורה למקצוענים מחד ומאידך לאנשים שרוצים לסגור את המקום.
השירות האדיב והמחוייך לא הושפע מהשעה המאורחת או מהרצון לסיים את יום העבודה.


לפתוח שולחן עם סלטים חינם
פותחים שולחן עם סלטים


למי שלא מכיר עדיין, היופי בשיפודי זיקה הוא שהתמחור הוא הגיוני והטעם הוא מצויין ככה שיש VFM, יעני הכסף שלכם שווה פה יותר.
כשמתיישבים מקבלים צלחת חומוס נהדרת, סלטים צ'יפס פיתות ומצב רוח. אם הזמנתם עיקרית אז אתם לא צריכים לשלם על הסלטים, אם לא אז יש איזה מחיר סמלי.
בנגזרת הבשרים אנחנו מעדיפים תמיד ללכת על השיפוד האדום ועל הכבש, המחירים שלהם עומדים על 55ש"ח לשני שיפודים, וזה אחרי עלייה במחיר.


חומוס, פיתות, סלט, סלסה
חומוס, פיתות, סלט, סלסה, החיים הטובים

כאן זה זמן טוב לעצור כדי לעשות חשבון נפש קטן.
שמתי לב שבכתיבה שלנו אנחנו הרבה פעמים חוזרים לאותם מקומות, דהיינו מוותרים על הרפתקאות כפי שעושים כתבי אוכל רבים וטובים שתרים אחרי מסעדות חדשות ללא הרף.
תהיתי ביני לבין עצמי אם אני למעשה מסכן את המעמד שלי כמישהו שיש לעקוב אחרי מה שהוא כותב, שהרי פעמים רבות אני לא מחדש אלא סוג של ממחזר.
לעצמי אמרתי שזו בעצם לא הנקודה, הנקודה היא מקומות ששווה לחזור אליהם. להסתכן כל אחד יכול, לא חסרות מלכודות בעיר, אבל מצד שני כולם אוהבים להכיר מקומות בטוחים שתמיד יתנו לך את מה שאתה מחפש, מקומות שאין להם ימים רעים במטבח ואת המנות לא מכינים לפי מצבי רוח. וככה נרגעתי, המצפון שלי קיבל את התשובה.

סלטים טעימים כיד המלך
מה יותר טעים מסלטים טעימים? סלטים טעימים בחינם.


את הביקור ההוא של ספטמבר עשינו ממש מהר, היינו רעבים ועייפים, אחרי פחות מחצי שעה כבר היינו במוניות בדרך הביתה, שבעים ומרוצים.
ביקור שמשאיר טעם של עוד אבל מצד שני מפיל אותך מהרגליים.
בדרך חזרה במונית אפילו יצאה לי נחירה קטנה שגילתה לי שנרדמתי קצת.


צ'יפס
צ'יפס


את הביקור של אמש (שתמונת הצ'יפס מעל מתחילה את רצף התמונות שלו) התחלו גם כן במקום אחר.
כבר מהבוקר רציתי מאוד כריך של זילבר ולכן הוחלט להעביר את הפעילות לנמל יפו, לאזור השוק ליתר דיוק.
בנמל ארבו לנו משפחות רבות שבאו לטייל ביום החג, ואפילו עוד יותר אנשים שבאו אל פסטיבל הצילום הבינלאומי #2 שנערך ממש שם, מול הסניף של לוב איט. המוני אנשים עם מצלמות, בגדים אופנתיים, תסרוקות מודרניות ודיבור על אמנות. האנשים הללו חסמו את הנמל והורידו את המצב רוח.



קערית של טעם החיים


משם הדרך לזיקה הייתה כבר מהירה.
עלינו ברגל לכיוון יפת וחיש מהר לכיוון המסעדה.
כשהגענו הופתענו לראות שגם שם מפוצץ אך תוך כשלוש דקות פינו לנו מקומות והתיישבנו.
השולחן נפתח והשמחה התחילה.



צ'יפס, פיתות, סלסה, מלחייה
שולחן ערוך


עימנו היו חברים שלא דרכו בשיפודיה כבר הרבה זמן, אולי בגלל אילוצים של חיי היום יום, עבודה וכו', ואולי בגלל שאנשים מרגישים שלצאת לאכול בחוץ הוא פינוק שיש לנצלו היטב, משמע לחסוך ולא להתבזבז ואם כבר אז לא ללכת לסתם שיפודיות.
אנחנו מצד שני ניסינו להסביר שלפעמים עדיף לא לבזבז על דברים שלא באמת צריך - אבל לפנק את החיך במטעמים כי חוויות טעם הן בסופו של דבר חוויות של מצב רוח טוב, זכרונות מבילויים והנאה בפה.



שיפוד אדום וחתיכות של שיפודי כבש
אדום על השיפוד וכבש בצלחת


בשלב הזה הבשר הגיע והדיבורים הפכו לקולות של לעיסה וצקצוקים.
בראש ניסיתי לספור כמה יעלה כל התענוג וגיליתי שזה יוצא פחות ממה שלוקחים על עסקית במקומות מפונפנים ויומרניים, ואפילו לא על העסקית הטובה.
ואם כבר מחשבות, תסתכלו שניה על החציל פה למטה ותנו למחשבות לנדוד.



חציל  בגריל עם טחינה, פטרוזיליה, פפריקה וכמה גרגירי חומוס רכים
חציל  בגריל עם טחינה, פטרוזיליה, פפריקה וכמה גרגירי חומוס רכים

בסופו של דבר זה היה חג נפלא ביפו.
שמענו פעמוני כנסיה, את שירת המואזין, ראינו על הטיילת אנשים שמחים בשמחת תורה, מנשקים ספרים ורוקדים.
כלבים, סוסים, ילדים ותינוקות שנראו פחות מעצבנים מהרגיל, הים היה יפה, הרוח הייתה קרירה, זה היה אחד מהימים האלה שעושה חשק שיהיו עוד ימי חג וחופש בקרוב.



חומוס, צ'יפס, סלטים, פיתות, טעים
כל הדברים הטובים בשולחן אחד

זיקה הוא אכן מקום ששווה לחזור אליו, יאשר זאת הבולס שהלכתי איתו ברגל לא פעם ברחובות יפו הקיציים (וגם החורפיים) כדי להגיע לזיקה.
הוא גם יוכל לספר לכם על שיפודיות אחרות, ברובן שודדים וגוזלים ביד אחת ועם היד השניה אפילו לא עושים כאילו.
בסופו של דבר יש מקומות שווה לחזור אליהם שוב ושוב, ובשביל זה כנראה יש אותנו, בשביל המלצות מכל הלב וכן, לפעמים גם סיפורים על מקומות חדשים.
שתהיה לכם עבודה נעימה או מנוחה, כל איש ומה שמגיע לו.

ועכשיו כמו שהבטחתי, כתבות קודמות:
שיפודי זיקה
שיפודי זיקה בחול המועד

יום שישי, 5 באוקטובר 2012

שניצל שונצינו

גם ארוחת צהריים זריזה עם הבולס יכולה להפוך לפוסט חביב על מקום מלא פוטנציאל.
המיקום - שונצינו פינת יצחק שדה, מקום שתמיד היה מסעדת פועלים אך מדי פעם שינה שמות. למעשה כבר סיפרתי לכם עליו בפוסט שנקרא "המקום עם האוכל" אך הפעם אפשר להסתמך גם על שילוט חדש שמספר בגאווה שלמקום קוראים "שניצל שונצינו".
אם אתם בסביבה, עדיין אפשר לזהות את המקום ע"י השילוט האדום שחלקו נראה בתמונה כאן למטה, אמנם כבר אין פול גזעי, אבל אוכל טעים ויחסית זול יש בשפע.


בגט, חזה עוף, טחינה, חריף ירוק, סלט טרי
בגט, חזה עוף, טחינה, חריף ירוק, סלט טרי, מחוץ לתמונה יש גם פחית של שוופס תות.


הפעם בחרתי לאכול חזה עוף בבגט, הבולס העתיק ממני (למרות שהעמיס בסלטים שלא הייתי אוכל בחיים).
אני שמרתי על פשטות עם טחינה, חריף ירוק וסלט.
בצד לקחתי צ'יפס וחצילים מטוגנים בבלילה, אחת הסיבות שהמקום הזה קוסם לי שוב ושוב היא העובדה שהצ'יפס והחצילים מוגשים "חופשי", ואפשר לקום ולקחת שוב ושוב, תוך שהמלאי הוא חם ומתרענן כל כמה דקות.
החריף אגב הוא לא מהסוג ההורג אלא מהסוג המוסיף, זה שמשדרג את המנה בטעם מדהים ולא סתם שורף בפה.


צ'יפס, חצילים
צ'יפס, חצילים, קצת קטשופ היינז, החיים הטובים.


מקום לישיבה יש רק על הרחבה המוגבהת בחוץ, אמנם היה יום חם את הגגון ופינת הרחובות המצטלבים סיפקו את הטמפרטורה המתאימה. ישבנו, אכלנו, דיברנו על עניינים ולקחנו תוספות של מוות מזורז בשמן עמוק, כמה לא בריא - ככה טעים.
כמו שתראו בתמונה למטה, המחירים לא רעים בכלל בתמורה להיצע, ואם תברחו לא לבוא - יש להם מספיק לקוחות ממילא :)
בנימה מחויכת ועל בטן מלאה, זה זמן טוב לסיים את הפוסט.


מחירון \ תפריט שניצל שונצינו
מחירון \ תפריט שניצל שונצינו, שווה לבוא לטעום.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...