הביקור במסעדת פויקה היפואית מתחיל בשלילה ומשם רק הולך ומשתפר. אמנם מרבית התלונות הן נסיבתיות - יש שיאמרו שאי אפשר לצפות מלקוח להבין שזה רק יום רע שלא מצביע על ימים אחרים. הרי לקוחות לא מגיעים יום אחרי יום למקום כדי לבחון אם הוא השתפר, במיוחד אם הפעם הראשונה היא לא חיובית ובכלליות אם המקום מרוחק ולרוב עמוס.
בראי הזמן, הביקור אמנם לא היה הדבר הכי נורא שחוויתי בחיים, אבל ברגע האמת היה קשה מאוד.
זהו למעשה ביקורי השני בפויקה. הפעם הראשונה הייתה יחד עם הבולס, היו אלה ימי חורף עדינים בעבר הלא מאוד רחוק. המקום התגלה כסביר פלוס פלוס, מה שהפריע לי הייתה בעיקר העובדה שהיה קשה מאוד להכנס, בטח שלא בספונטניות (ניסינו לא פעם). התהליך היה יותר מורכב מקביעת תור למומחה בקופת חולים.
הביקור המדובר גם כלל הזמנה מבעוד מועד, לסתם שבת בצהריים. בסופו של דבר הובטח לנו מקום על הבר, אבל זורזנו להגיע מכיוון שבשבת ישנו פרק זמן בו סוגרים את המטבח עד הערב.
כשהגענו אכן ישבנו על הבר, לבד, למרות שהיו מספר מקומות פנויים אבל הם לכאורה הוזמנו ע"י אנשים יותר מחושבים מאיתנו. במשך השהות שלנו הגיעו אנשים נוספים לשבת על הבר, רובם נופפו על עצמם בתפריטים ונעו באי נעימות.
אלה היו צהריים חמים של לפני חודש, כשהקיץ בשיאו. למרות שחנינו במרחק של דקת הליכה - הגענו לחים ונוטפים.
לצערנו החלל היה חם כמו הרחוב, ולמרות שישבנו מתחת לפתח המזגן ואף הבטיחו לנו שהוא בעוצמת הקירור המירבית - לא באה הישועה.
פתחנו בלימונדה סתמית ומרגריטה שנעשתה ברשלנות ובצורה שלא משאירה טעם של עוד.
למנות ראשונות הזמנו קרפצ'יו שייטל מצויין שהגיע עם פיסות גבינה כחולה שהעשירה את המנה באופן קסום, לצד הקרפצ'יו הזמנו חציל קלוי ואת לחם הבית (שהגיע עם מטבל חצילים וכלי של שמן ובלסמי).
אם אסדר את הדברים בכיוון הארוחה המשתפר - החציל היה קטן ולא עשוי היטב. נטען כי הוא מעושן וגם קלוי על הפלנצ'ה. הוא הגיע במחבת רותחת ומעשנת שממנה ניתזו עלינו נוזלים חמים ממצע של שמן על סף בערה.
הלחם היה טרי וטעים מאוד, ממרח החציל שהגיע עמו היה עדיף על מנת החציל.
והכוכב האמיתי של המנות הראשונות, הקרפצ'יו, הוא הציל לחלוטין את השלב הזה של הארוחה.
לצערי עדיין היה לנו חם, ופעולת האכילה רק החמירה זאת.
בשלב של העיקריות הכל רק הלך והשתפר.
אני הזמנתי ראמפ סטייק עם פירה בטטה מעושנת, באמת תענוג בכל ביס.
האישה הזמינה פוייקה ציידים. - תבשיל קדירה מצויין המגיע בפוייקה ממנו מעבירים לצלחת, היה שם מספיק בשביל לחלוק. זו הייתה מנה שהמלצתי לה עליה באופן אישי מכיוון שהיא אוהבת תבשילי בקר רכים ומלאי טעם. הפעם הנוכחות של התיבול פחות מורגשת מבעבר אך למרות הטעם העדין מדי זו עדיין הייתה מנה מוצלחת.
בשלב הזה אנחנו מתחילים לפתח אגלי זיעה כבדים השמורים לאנשים שאוכלים בשר חם בחלל לוהט בסוף הקיץ.
מכיוון שאני מאמין בכנות מוחלטת ואינני חושש לספר תיאורים לא נעימים לא אתבייש לספר שהלכתי לפחות פעמיים לשירותים כדי להתנגב ואפילו פעם אחת כדי לרחוץ פנים במים קרים כי המצב היה לא נעים בעליל.
לא צילמתי את פויקה הציידים כי בשלב הזה כבר לא יכולתי לחשוב על כלום מלבד אוכל וזיעה.
בעת התשלום השארתי את הארנק שלי לבת הזוג וברחתי החוצה. זה הגיע לרמה חדשה של אי נעימות, למרות האוכל שהיה מצויין בסוף הארוחה ובעיקר בגלל שכבר לא היה לי כח לסבל המתמשך.
בחוץ הופתעתי לגלות שלמרות שהקיץ בשיאו - הרבה יותר נעים מאשר בתוך המסעדה.
שורת הסיכום הקולינרית היא שבסופו של דבר רציתי עוד מהאוכל שלהם. למחרת כבר תהיתי אם שווה לי ללכת אליהם רק כדי לקחת טייק אוואי.
מבחינה שירותית וחווייתית, ייתכן ובאמת שווה יותר לקחת טייק אוואי ולאכול בסביבה אחרת מאשר להמתין עד שיתפנה מקום כלשהו ואז לקוות לטוב.
בראי הזמן, הביקור אמנם לא היה הדבר הכי נורא שחוויתי בחיים, אבל ברגע האמת היה קשה מאוד.
 |
| מרגריטה אנמית |
זהו למעשה ביקורי השני בפויקה. הפעם הראשונה הייתה יחד עם הבולס, היו אלה ימי חורף עדינים בעבר הלא מאוד רחוק. המקום התגלה כסביר פלוס פלוס, מה שהפריע לי הייתה בעיקר העובדה שהיה קשה מאוד להכנס, בטח שלא בספונטניות (ניסינו לא פעם). התהליך היה יותר מורכב מקביעת תור למומחה בקופת חולים.
 |
| חציל ויקטוריה |
הביקור המדובר גם כלל הזמנה מבעוד מועד, לסתם שבת בצהריים. בסופו של דבר הובטח לנו מקום על הבר, אבל זורזנו להגיע מכיוון שבשבת ישנו פרק זמן בו סוגרים את המטבח עד הערב.
כשהגענו אכן ישבנו על הבר, לבד, למרות שהיו מספר מקומות פנויים אבל הם לכאורה הוזמנו ע"י אנשים יותר מחושבים מאיתנו. במשך השהות שלנו הגיעו אנשים נוספים לשבת על הבר, רובם נופפו על עצמם בתפריטים ונעו באי נעימות.
 |
| לחם ביתי המוגש עם מטבל חציל וחמאה |
אלה היו צהריים חמים של לפני חודש, כשהקיץ בשיאו. למרות שחנינו במרחק של דקת הליכה - הגענו לחים ונוטפים.
לצערנו החלל היה חם כמו הרחוב, ולמרות שישבנו מתחת לפתח המזגן ואף הבטיחו לנו שהוא בעוצמת הקירור המירבית - לא באה הישועה.
פתחנו בלימונדה סתמית ומרגריטה שנעשתה ברשלנות ובצורה שלא משאירה טעם של עוד.
 |
| נתח שייטל מיושן דפוק וכבוש בוויסקי סאוור וגבינה כחולה |
למנות ראשונות הזמנו קרפצ'יו שייטל מצויין שהגיע עם פיסות גבינה כחולה שהעשירה את המנה באופן קסום, לצד הקרפצ'יו הזמנו חציל קלוי ואת לחם הבית (שהגיע עם מטבל חצילים וכלי של שמן ובלסמי).
אם אסדר את הדברים בכיוון הארוחה המשתפר - החציל היה קטן ולא עשוי היטב. נטען כי הוא מעושן וגם קלוי על הפלנצ'ה. הוא הגיע במחבת רותחת ומעשנת שממנה ניתזו עלינו נוזלים חמים ממצע של שמן על סף בערה.
הלחם היה טרי וטעים מאוד, ממרח החציל שהגיע עמו היה עדיף על מנת החציל.
והכוכב האמיתי של המנות הראשונות, הקרפצ'יו, הוא הציל לחלוטין את השלב הזה של הארוחה.
לצערי עדיין היה לנו חם, ופעולת האכילה רק החמירה זאת.
 |
| סטייק דרום אפריקאי קלאסי, פירה בטטה מעושנת וצ'אטני פלפל |
בשלב של העיקריות הכל רק הלך והשתפר.
אני הזמנתי ראמפ סטייק עם פירה בטטה מעושנת, באמת תענוג בכל ביס.
האישה הזמינה פוייקה ציידים. - תבשיל קדירה מצויין המגיע בפוייקה ממנו מעבירים לצלחת, היה שם מספיק בשביל לחלוק. זו הייתה מנה שהמלצתי לה עליה באופן אישי מכיוון שהיא אוהבת תבשילי בקר רכים ומלאי טעם. הפעם הנוכחות של התיבול פחות מורגשת מבעבר אך למרות הטעם העדין מדי זו עדיין הייתה מנה מוצלחת.
בשלב הזה אנחנו מתחילים לפתח אגלי זיעה כבדים השמורים לאנשים שאוכלים בשר חם בחלל לוהט בסוף הקיץ.
מכיוון שאני מאמין בכנות מוחלטת ואינני חושש לספר תיאורים לא נעימים לא אתבייש לספר שהלכתי לפחות פעמיים לשירותים כדי להתנגב ואפילו פעם אחת כדי לרחוץ פנים במים קרים כי המצב היה לא נעים בעליל.
לא צילמתי את פויקה הציידים כי בשלב הזה כבר לא יכולתי לחשוב על כלום מלבד אוכל וזיעה.
 |
| חשבון פשוט לאנשים פשוטים |
בעת התשלום השארתי את הארנק שלי לבת הזוג וברחתי החוצה. זה הגיע לרמה חדשה של אי נעימות, למרות האוכל שהיה מצויין בסוף הארוחה ובעיקר בגלל שכבר לא היה לי כח לסבל המתמשך.
בחוץ הופתעתי לגלות שלמרות שהקיץ בשיאו - הרבה יותר נעים מאשר בתוך המסעדה.
שורת הסיכום הקולינרית היא שבסופו של דבר רציתי עוד מהאוכל שלהם. למחרת כבר תהיתי אם שווה לי ללכת אליהם רק כדי לקחת טייק אוואי.
מבחינה שירותית וחווייתית, ייתכן ובאמת שווה יותר לקחת טייק אוואי ולאכול בסביבה אחרת מאשר להמתין עד שיתפנה מקום כלשהו ואז לקוות לטוב.
