לא פראייר (קרפצ'יו בר)

בפעם אחרת אספר לכם איך נעקצתי אצל שיפודי האחים, מוסד ממשפחת הקרפצ'יו בר; אבל הפעם בואו נדבר על תענוגות.

הקרפצ'יו בר (אבן גבירול 8, תל אביב) הוא מקום קטן יחסית, עם מנות שאי אפשר להגדיר כגדולות (זה בסה"כ קרפצ'יו [וקצת כריכים]).
בגדול מדובר בניצחון. קשה לי להסביר, אבל הם עושים את זה טוב, מגוון, לא יקר מדי (במחירים של קרפצ'יו במסעדות ומטה), וזה בעיקר טעים ומשביע.
אני אדם הנוטה לאכול הרבה, ובכ"ז אני מסוגל להסתפק בשתי מנות בלבד.
יצא שביקתי שם בשבוע שערב, ומרוב שהיה טעים חזרתי גם השבוע.
אכלתי סינטה כבושה (עם ריבת עגבניות שרי וטיפות של דיז'ון), קרפצ'יו בסגנון שום (עם שום קונפי, עלי רוקט ובלסמי מרוכז), שתיתי בירה טייבה וכמובן שסעדתי את ליבי בלחמים המרוקאיים הנאפים במקום (בציפוי מלח גס ועם חמאה בצד).

בסה"כ יצאתי מרוצה, ולצערי אני לא ממש זוכר כמה זה יצא, אבל זה לא היה הרבה.
אם מישהו רוצה קינוח - תחצו את הכביש לרד-ולווט, יש להם אחלה קאפקייקס, ואם תתנו לייק בפייסבוק תקבלו הנחות.

טוב, ביי.

כרובית למתחילים

אתמול ביצענו הזמנה מג'ויה (בסינמטק), אחזור מאוחר יותר עם רשמים ואכזבות.

הסיבה שבגינה איזכרתי את ההזמנה הייתה דווקא הכרובית שלהם. אני, השם ירחם, אדם פשוט, אוהב כרובית. כזה אני. לא ברור למה, אבל וואללאק, כרובית זה הקטע שלי, וגם ברוקולי.
הייתה להם אחלה כרובית, מטוגנת בבלילה, ועמה הגיע גם מטבל שהזכיר את הרטבים ההודיים מבוססי היוגורט שהם גם חמוצים וגם טעימים וגם רכים על הלשון. היה סבבה ואפילו אחלה, אפילו שאני לא יכול לדעת בוודאות שהוא לא היה מבוסס מיונז, כי הוא הרגיש כזה.

בכל מקרה, אז כרובית.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מחפש כרובית בכל מקום. שיפודי זיקה מספקים לי בד"כ אחלה כרובית מטוגנת ופשוטה, אבל זה לפעם אחרת.
הסיפור של הלילה הוא הכרובית שיש לי במקרר.
גיליתי שהיא עמדה שם מבלי להתקלקל כבר שבועיים. מרוב הפתעה הכנתי אותה עם פלפל ומלח, על קצת שמן זית, וישר טרפנו.
במקרה גם גיליתי במקרר מארז פלסטיק עם תבשיל כרובית בקוקוס (רעיון שגנבתי מידי הלל, סאלם בומביי, אבל לא הצלחתי לבצע אותו באותה צורה או רמה).

 באמת שהשם ירחם, אבל קניתי בAMPM עוד כרובית.
זה פשוט טעים.
אגב, קניתי גם נבטים, אבל עוד לא הגעתי אלהים הערב.

הטלפון מצלצל, אני תיכף חוזר אליכם.

חוויות מהשניצליה

למי שלא חי בארץ בשנים האחרונות - השניצליה היא רשת של מעל 20 סניפים בכל רחבי הארץ שחרטה על דגלה התמחות במוצר אחד - ניחשתם נכון, שניצל.
השניצל יכול לבוא בכל מיני הפוכות - צרפתי עם חרדל דיז'ון, איטלקי עם עשבי תיבול, יווני עם שום כתוש ועוד.
ההתמקדות של הרשת במוצר אחד עיקרי יוצרת ציפיות גבוהות, שמנמיך אותן המחיר הנמוך יחסית - 25 שקל לשניצל בבגט, שהוא מחיר יותר מהוגן ביחס לתל אביב.
אכלתי לאחרונה ב2 סניפים של הרשת בת"א - אחד במסגר והשני בבוגרשוב.
בבוגרשוב החוויה בהחלט הייתה מהנה - יש להם את "מיקס הבית" שמשלב את 3 סוגי השניצל שצוינו קודם שהיא המנה המנצחת של המקום. היא באה עם מעט ירקות, מעט חריף, וגם רטבים מתאימים - מיונז בשביל השניצל, ואלף האיים בשביל להפוך את הירקות לאכילים.
במסגר לעומת זאת הזמנתי את אותו שילוב והתוצאה הייתה הרבה פחות טובה - לא יודע להסביר את הסיבה האמיתית לכשל. ייתכן שהירקות היו טיפה פחות טריים, ייתכן שהמיקום של כל הרכיבים ביחד היה לא מוצלח אבל השורה התחתונה היא שפחות נהניתי. ניסיתי ללכת לשם בהזדמנות נוספת - מנמק לעצמי שאולי לא הייתי רעב בפעם הראשונה אך לשווא - אותו טעם ואותה הרגשה של פספוס.
מאז אני אוכל רק בסניף בוגרשוב, ונראה לי שנלמד פה לקח שתקף לרוב רשתות המזון : מדובר בד"כ בזכיינים עצמאיים, והחוויה בסניף אחד לאו דווקא תהיה דומה בסניף האחר.

אוכל הודי, בריאות ומשפחה.

סאלם בומביי (אלנבי 124) היא המסעדה ההודית הכי טובה שאכלתי בה אי פעם.
אני יכול להעיד מבלי לחשוב פעמיים שהמסעדה שמנוהלת כמסעדת פועלים פשוטה תעמוד בכבוד לצד המפוארות שבמסעדות, אפילו שהיא מתנהלת בתוך כוך אפלולי.

אני אוכל בסאלם בומביי כבר כארבע שנים, ומעולם לא הייתה ולו מורדה אחת. תמיד יצאתי מרוצה.
למעשה, התלונה היחידה שיש לי היא ששעות הפתיחה מצומצמות יחסית. המקום פותח את דלתותיו בסביבות 12 בצהריים, וסוגר כשהאוכל נגמר (בסביבות 5 ואם יש לכם מזל אז קצת אחרי).

הנקודה של הסיפור שלי היא מעט עצובה.
לפני כשבוע לקחתי יום חופש, ובדרך כלל כשאני לוקח ימי חופשה אני מנצל אותם כדי לאכול בסאלם בומביי.
כשהגעתי לשם (בליווי חברים ואהובים) גילינו שהמקום סגור, עם פתק שמבקש לחזור ביום ראשון.
בצער הלכנו לאכול בסאב קוץ' מילגה. לפעמים הם בסדר, ולרוב אפשר לאכול שם, ולפעמים (תלוי בטבחים ובמלצרים) זו חוויה מזעזעת של אוכל קר או רע, שמגיע באיחור של שעה. אגב, אם אתם נופלים על יום רע וממתינים להזמנה דרך ספר האוכל - אתם עלולים להמתין שעתיים ולקבל משהו אחר לגמרי, ולא בקטע טוב.

בכל מקרה,
חזרתי ביום ראשון, יחסית מאומר, ולכן האוכל היה לקראת סופו.
אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שהלל, הבעלים של המקום, זה שמגיש באהבה ובחיוך את המזון, לא היה שם.
היה שם בחור שנראה כמוהו, ובחורה שנראתה כמוהו, וכמובן גם רינה, אישתו.
הילדים שלו סיפרו בסוף הארוחה שהלל עובר ניתוח מעקפים, ולכן רינה עושה את רוב הבישולים, והילדים עוזרים.

למה זה עצוב? כי הלל מאכיל אותי ביד אוהבת כבר ארבע שנים.
אני לא מכיר אותו אישית בצורה אמיתית, אבל אין לי ספק שהוא אדם טוב, אחרת הוא לא היה עושה אוכל שמיטיב כ"כ עם הנשמה שלי.
יצאתי מהמקום בלב כבד, עם ענן של דאגה מרחף מעליי.
אני לא הייתי רוצה שיקרה משהו לאיש החביב הזה, שמקבל בחיוך, תמיד מתעניין וזוכר, יוצר מזון מדהים (באמת, אני נשבע לכם), ובעיקר מתנהג באופן נחמד. הנחמדות שלו היא ערך מוסף שקשה מאוד לכמת.

זה מרגיש לי מטופש לדבר על זה, ובעצם גם העובדה ששמתי את החלק החשוב ביותר בסוף של הפוסט, אבל אני סתם שופך דברים בצורה שאני חושב אותם.
אני בסה"כ מקווה שהניתוח יעבור \ עבר בשלום, ושהלל יחלים במהירות.

רובן \ צהריים במשרד

ככה נראה משלוח מרובן, בצהריים, כשאני ממש ממש רעב.
ההרכב הוא כמובן ההרכב הרגיל:

• 400 גרם בקר
• חרדל
• חרדל סילאן
• עגבניה
• חסה
• רוטב חזרת
• לחם שחור

עם תוספת של דוקטור פפר בצד, וכמה קורנישונים גדולים.

עד כמה זה טעים? מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.

כריך רובן מהמם את הלב הוא מחמם, את העורקים סותם, וכו'.

מישהי שעובדת איתי בעבודה טוענת שהכריך שלהם דוחה, ושהיא לא מבינה איך אפשר לאכול את זה. רגע אחרי זה היא גם מודה שכשהיא אוכלת סודוך היא מבקשת רק שכבה אחת של בשר כי זה לא טעים לה יותר משכבה אחת.

יש לה בעיות.

לפחות תודו שאתם מריירים.

סעיד המקורי מעכו - השיבה

מדי פעם אני חוזר לסניף של סעיד המקורי מעכו ברחוב מנחם בגין בת"א.
לא בגלל הטעם חלילה, מדובר באוכל בינוני עד סביר. הסיבה היא נוכחותם של שומרי קשרות, או סתם העובדה שלפעמים אתה נופל על האזור הזה וחייב לאכול משהו מיד.
המנות של סעיד בעיקר מצטלמות יפה, ולהלן ההוכחה:

צ'יפס, פלאפל, קצת קטשופ של אסם.

חומוס סופר פוטוגני עם טעם שרק הטחינה יכולה להציל.

סלט זה סלט, אבל שלהם לא רע בכלל.

אז כן, האוכל יכול להיות לא רע לפעמים, אבל אני לא בא לסעיד בשביל החומוס. זה עצוב כי אחרי הכל המותג של סעיד הוא חומוס. לפעמים הוא טוב, אל תבינו אותי לא נכון, אבל לא מסוג המקומות שמצדק עלייה לרגל, או אפילו לרדת מהאוטובוס אם אתם עוברים ליד.
לעומת זאת, אם אתם בסביבה, תבואו, אולי תיפלו על יום ממש טוב.

בשר כפי יכולתי

רשת רק בשר מציעה סעודות במתכונת "כפי יכולתכם" בכל יום שלישי אחרון בחודש.
ישנם שני סבבים, האחד בשש וחצי בערב, והשני בתשע.
ניסיתי את שני הסבבים, כמה וכמה פעמים, וכפי שתבינו בהמשך - לא מדובר בפרסומת.
[הבהרה: עוד לא ניסיתי את שניהם באותו ערב]

על השולחן: צ'ילי בקר עם שעועית, סלט, צ'יפס, לחם, קרפצ'יו או נתח כבוש כלשהו.
לא תמיד יש לחם, ולא תמיד יש צ'ילי.
על האש: סינטה, אנטריקוט, קציצות, צ'וריסו, צלעות אסאדו וגם פיקאניה.
שתיה: יין, בירה, מים ומיצים בחופשיות.
קינוחים: סוגי פרפה, והיה גם שרבט פרווה אבל הורידו אותו מהארוחה.

חברי הטוב א' הדליק אותי על הקטע. בואו נקרא לחברי א' "הבולס", בתקווה שהוא יבוא לכתוב פה מתישהו תחת שם הבמה המדובר.
בכל מקרה, אז הבולס ואני היינו כבר ביותר מדי ארוחות כאלה.
למעשה כבר לא בא לי ללכת יותר. אפילו היו לנו וויכוחים בנושא. הוא מרגיש שזה מוצדק להוציא 160ש"ח על כל הנ"ל (140 אם אתם חברי מועדון), ואני לעומתו מרגיש שהם כבר יצאו לי מכל החורים, שזה לא מיוחד (למעט רוטב הפלפלים של האסדו שאני פשוט יכול לשבת ולשתות אותו), ושהם קמצנים, נותנים חתיכות קטנות בהפרשי זמן לא הגיוניים, ושהשירות שם נהיה רע יותר עם כל ביקור.

הבולס אומר שבשביל הסכום הזה הוא מוכן להגיע ולאכול אנטריקוט כל הערב.
אני אומר שעדיף לי לשלם את הסכום הזה במקום אחר, לא להתפוצץ עד גועל, לגוון ואולי להנות אף יותר.

מלבדנו, הדיעות מעורבות כמעט בכל פעם. יש אנשים שלא חוזרים, יש אנשים שלא רוצים בכלל לבוא, ויש אנשים שמבטיחים שהם יבואו כל חודש (ולא תמיד באים).

אני לא יכול להגיע למסקנה חד משמעית. מצד אחד אני אוהב בשר, מצד שני הלוואי והיה לי את הכח הנפשי להיות צמחוני.
מצד אחד אם אוכלים מספיק - אפשר לאכול בכמויות שמביך לספר עליהן; מצד שני כמה אפשר לדחוף בכוח?
מצד אחד לפעמים השירות נוראי, מצד שני האיכות של המזון (וגם של השירות הבינוני) עדיין עדיפה על מתחרים כגון קאסה דו ברזיל או פאפאגאיו.

האם זה שווה את הכסף? בתור חוויה כן, גם אם אתם לא מתכוונים להתחזר.
האם זה טעים? תלוי מתי תגיעו, מי ימלצר - ואיזה נתח תקבלו מהמגשים.
בגדול אפשר לשבת ערב שלם ולשתות רק יין עד שתכסו את הסכום. אם תרצו אפשר אולי לדחוף כמה צ'יפסים.
אני לא יודע.
אני חלוק בדעתי.
למה אני כזה?

אם מישהו מכיר אלטרנטיבה מעניינת - זה המקום להגיב, אנחנו פתוחים להצעות.
(אגב, ניסינו גם את אלבמה בנתניה, הם היו ממש טובים, אבל אני בספק אם זה שווה את הנסיעה המעייפת)

החומוס הטוב בעיר

זה לא סוד, אני חובב חומוס.

לא בדיוק חובב, יותר מטורף.

אני יכול להתקיים על חומוס, ואם היו מספיק חומוסים טובים בסביבה, סביר להניח שהייתי זונח לגמרי כל תזונה בשרית, או כל דבר אחר. טוב, אולי רק פיצה או סביח או שניהם.

בכל מקרה, אז חומוס, אני מאוד אוהב אותו, ודווקא יש באזור הלא רחוק כמה חומוסיות לא רעות - בהסתייגות:

• חומוס סעיד המקורי מעכו
• בית החומוס והפול (חשמונאים)
• בית החומוס (של נאדים, באזור המסגר \ בן אביגדור)
• אבו אדהאם
• חומוס אסף

יש גם את פינתי במנחם בגין, אבל אף פעם לא אכלתי שם אז אני לא יכול להתחיל לספר לכם עליו שקרים.

בעצם יש גם את בהדונס על תחילת המסגר.

בכל מקרה, אני רוצה להתחיל ההתחלה ולסיים בסוף, והסיבה היא שהסוף (חומוס אסף) הוא לדעתי החומוס הטוב בעיר.

אני לא אומר את המילים האלה סתם. אזור 03 עתיר חומוסיות, במיוחד בת"א-יפו.

יכולתי לספר לכם בקלות על האחים קלבוני המחודש ברחוב יפת (שעושה חומוס כמעט נטול טחינה וטעם), יכולתי גם לספר על דני פול שלפעמים אתה מגיע אליו ואתה מקבל משהו מדהים, ולפעמים אתה מקבל אכזבה עם פיתה קרה.

לא משנה, אני אנסה להתחיל מחדש.

חומוס אסף:

לא יודע מה טוב כ"כ בסניף שלהם בחשמונאים, אבל הוא טוב.

אולי הוא טוב כי כל החומוסיות האחרות בסביבה מזייפות, אולי הוא טוב כי אבו אדהאם זה כבר לא מה שהיה פעם (האכזבה הענקית שנחלתי בסניף החדש בבן יהודה קצת הרסה לי את החיים), ואולי בעצם הוא טוב כי הוא פשוט טוב.

• חומוס סעיד המקורי מעכו - יש ימים טובים, אבל יש בעיקר ימים רעים שהפיתה הנוראית עושה עוול לחומוס שהוא גם ככה גבולי. המסבחה עלולה להיות גאונית לפעמים, אבל כאמור ברוב הפעמים האוכל שם הוא סוג של סגירת פינה כשממש רעבים ורוצים לרצות את כולם כולל את שומרי הכשרות.
• בית החומוס והפול (חשמונאים) - מנה בינונית, לא מיוחדת, סגירת פינה נוספת, ועדיף לבוא כשלא מפוצץ כי אז גם השירות גרוע.
• בית החומוס (של נאדים, באזור המסגר \ בן אביגדור), לפעמים ממש טעים, לפעמים חמוץ על גבול המקולקל. אכלתי שם במשך שנה אחת רצופה לפחות שלוש פעמים בשבוע, אבל זה נגמר כי האיכות ירדה. הצ'יפס הביתי אגב שווה את ההליכה.
• אבו אדהאם - טעים מאוד, משחתי עדין, יש ריפיל, הטעם מיוחד (רק אבו דאבי מתקרבים לטעם וגם זה בגלל שהם ברחו עם המתכון, לא?).
• חומוס אסף - כאמור, אם הייתי יכול לבחור ללכת לאבו אדהם או לאסף, הייתי בוחר באסף. רק בשביל החומוס. גם היחס לא רע אגב. אני לא יודע איפה בדיוק להתחיל לתאר את מה שקורה שם.

סליחה שחפרתי, אבל באמת, ההתרשמויות הקטנות האלה יכולות להציל חיים של חומוסולוג.

אגב, הצעת שיפור:

אם סעיד המקורי מעכו היו קונים פיתות חמות וטריות ורכות מפלאפל ג'ינה הסמוכים שאופים אותן במקום - זה היה מעיף את המנה שלהם למקומות אחרים.

למי קראת נקניק?

נקניקי אס הוא מוסד ותיק בעיר מאז שנת 1929.
חלפו 92 שנה מאז, ועד הטעימה הראשונה שלי מהתוצרת ברחוב נחלת בנימין בת"א.
שלא תחשבו שאין לי נסיבות מקילות - האזור שופע במקומות הסעדה רבים - חלקם אף ראויים ולמי בכלל יש זמן לבזבז על החנות הזו של הזקנים.
זו כמובן טעות פתאלית, מכיוון שאם הם קיימים מאז 1929 כנראה שהם עושים משהו נכון, ויום אחד החלטתי לבחון את העניין.
כבר בכניסה רואים שלא מדובר באחד המקומות האופנתיים שנפתחים ונסגרים חדשות לבקרים.
עיצוב המקום מינימלי - הקירות ברובם לבנים ואיפה שלא יש רק פוסטרים של פעם.

בקיצור, העיקר הוא האוכל ולא הפוזה מסביב וככה צריך.
התמחות המקום היא כאמור בנקניקים, ומול הכניסה נחשף לפניך מבחר נקניקי הבית ובראשם הזוג המלכותי - הרוסטביף והקורנדביף.
כאדם רעב ביקשתי לארוז כמה שיותר קורנדביף בתוך ג'בטה גדולה, וכתוספת לשים כרוב כבוש חם, בצל מטוגן, עגבניה וחרדל.
בחלוף מספר דקות שבמהלכן טוגנו הנקניק והכרוב הובאה התקרובת אל שולחני.
לכריך שאכלתי מגיע ללא ספק להיכנס לרשימת כריכי הנקניק המשובחים בעיר - לצד רובן שלו מוקדש כבר פוסט מיוחד.
הנקניק היה טרי ועשוי כהלכה, והשכנים שלו לכריך זהרו לצידו - ובמיוחד הכוונה לכרוב הכבוש.

המנה הייתה גדולה וסיימתי אותה בקושי כאשר אני שבע לחלוטין.
המחיר לא זול במיוחד - למעלה מ40 שקל על כריך אבל לדעתי התמורה מצדיקה את זה.
ישנה גם אפשרות לשבת על הבר במקום על בירה מהחבית, לאכול מהבייגלה המקומי - חתיכות קבנוס, ולשוחח על התקופה שבה היה חור בלירה.
בפעם האחרונה שהייתי שם, ביום שישי בצהרים המקום היה מפוצץ לחלוטין, וזה עשה לי טוב לדעת שיש עוד הרבה אנשים שיודעים להעריך איכות בין כל המקומות "האופנתיים" למיניהם..

אוכל בחוץ | אינסטגרם

כולנו אוהבים אוכל.
רובנו גם אוהבים להביט בתמונות של אוכל, כי מזון מצולם עושה לנו משהו כיפי במוח. זה פשוט בלתי נשלט.
מסיבה זו בדיוק אנחנו מנהלים חשבון אינסטגרם. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו ולראות בזמן אמת מה אנחנו אוכלים ואיפה.
בעמוד הספציפי הזה תוכלו לראות עדכונים, במידה ואין לכם אפליקציית אינסטגרם בטלפון הנייד.