‏הצגת רשומות עם תוויות בירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בירה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 3 באוגוסט 2012

בירת פירות קרה ביום קיץ חם

חם או סתם?

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג (במיוחד בחודש האחרון) אז בטח שמתם לב שיש פחות פוסטים.
אם אתן קוראות נאמנות, בוודאי הזדמן לכן לקרוא תלונות שלי על כמה שקשה לעבור את הקיץ במצב צבירה אחיד, בדיוק כמו שקשה לחשוב על אוכל או על פוסטים בבלוג כשממהרים ממזגן למזגן.

בקיץ כמו בקיץ, מחפשים אסקפיזם בדברים מתוקים, קרים, או קרים ומתוקים גם יחד.
את הפתרון המשולב הזה אני מוצא מדי קיץ (וגם בחורפים) בבירות פירותיות, אבל לא פירותיות כמו ב"ניחוח עדין של תפוז וטעם אדמתי" אלא ממש פירות שלא מתביישים מאף אחד.
נכון, בירה היא משקה מריר שרבים מתעסקים בו בכובד ראש, אבל אפשר גם להינות מבירות קלילות ומתוקות, בדיוק כמו לשתות שנדי בשלל טעמים, בריזר של בקארדי בצבעים מלחיצים או אפילו סיידר תפוחים הנחשב ליותר קלאסי.


קריק (דובדבנים) בלגית, גם צוננת וגם על רקע יפה.
קריק (דובדבנים) בלגית, גם צוננת וגם על רקע יפה.


הראשונות שפרצו את המחסום התודעתי היו בירות קריק למיניהן, כאשר קריק הוא למעשה דובדבן והבירות הן לרוב בירות לאמביק בלגיות (בתסיסה חופשית מחיידקים המסתובבים באוויר), כך שמדובר בבירות בתוספת דובדבנים או בתוספת טעם דובדבנים. את הקריקים ניתן למצוא בחביות ובקבוקים במקומות בילוי וקניה רבים ולרוב ניתן גם לאתרן בחנויות משקאות בהן ההיציע מסוג זה אינו גדול.
ישנם סוגים אחרים בהם הפרי מזוקק יחד עם האלכוהול, לדוגמא בירות פרמבואז למיניהן, כאשר במקור המילה פרמבואז היא המילה הצרפתית לפטל. גם בירות אלה הינן בירות לאמביק. אבל תראו איך גלשנו שוב לכובד ראש בנושא שאפשר להתייחס אליו גם באופן קליל וכיפי.


הקריק שבתמונה למעלה נרכשה בסופר רנדומלי בת"א (יחד עם עוד כמה טעמים מאותה משפחה \ מבשלה). אם הבנתי נכון את הכיתוב המצומצם על העטיפה - מדובר דווקא בתוספת טעם לבירה ולאו דווקא בתהליכי בישול קסומים על רקע נופים טבעיים.


מונגוזו בטעם קוקוס, לאנשים שבאמת אוהבים לשתות דברים מתוקים.
מונגוזו בטעם קוקוס, לאנשים שבאמת אוהבים לשתות דברים מתוקים.


מונגוזו היא בירה הולנדית עם סיפורים על אפריקה וכוסות פאבים שעשויים מקליפות קוקוס.
יש להם מגוון טעמים רחב שממנו טעמתי בנתיים רק את הקוקוס (הייחודי, לא מתאים לכולם) ואת הבננה המצויינת (הרבה יותר טובה מבירות בננה או לחם בננה אחרות.
בנוסף יש להם טעמים כמו מנגו, פרימיום פילזנר נקייה, אגוז דקל ותחזיקו חזק - קינואה.
מונגוזו בטעם בננה הייתה נמזגת בעבר בפאב זאייצ'יק בנחלת בנימין אך כיום ניתן להשיג אותה אך ורק בחנויות משקאות ובטיב טעם.



אני לא בטוח מה הופך פרי לפרי של תשוקה, אבל בירת הפסיפלורה הזו הייתה מצויינת.
אני לא בטוח מה הופך פרי לפרי של תשוקה, אבל בירת הפסיפלורה הזו הייתה מצויינת.


לאחר תחקיר קצרצר גיליתי שהבירה הבלגית הקרויה פלוריס (שגם ממנה קניתי כמה טעמים) שייכת לאותה מבשלה כמו מונגוזו (Huyghe Brewery) שבין היתר אחראית גם לסדרת ה-Delirium. רע זה לא יכול להיות.
בשלב הזה בכתיבת הפוסט משהו התעוות לי בפונטים וזה ממש עיצבן  אותי.
אולי בשלב הזה הייתי צריך טיפה אלכוהול מתוק, לשכוח את הצרות.


בירת אפרסק בלגי מצוי.
בירת אפרסק בלגי מצוי.


בירת האפרסק הזו היא מהסדרה של הבירה מהתמונה הראשונה. היא הייתה עדינה יותר, מאוד מוצלחת, עם טעם שרץ על הגבול בין מלאכותי לטבעי.
עם עליית המחירים הנוכחית לא ברור עד כמה שווה להתאמץ בשביל טעם של אפרסק, אולי במקום בירה עדיף לעבור לנקטרים למיניהם או אפילו שנאפס, ככה נהנים מחוויה אלכוהולית, טעמים וסובלים אך ורק מהעלייה במע"מ מבלי לצאת מופסדים כפליים בגלל העליה במחירי הבירה.



Floris Framboise מבית Brouwerij Huyghe
Floris Framboise מבית Brouwerij Huyghe



והנה בירת פטל בלגית, גם היא של פלוריס. היא הייתה קלילה ומעודנת מאוד, טעם פטל אמיתי ולא מתוק מדי.
 

זה הזמן המושלם לדבר מעט על עליית מחירי הבירה.
אם בירה היא הסחת הדעת בסופו של יום בעבור פועל פשוט, האם זה הגיוני שדווקא מחירה יעלה כאילו הייתה קוויאר ביבוא אישי?
מה זה אומר על האנשים שנבחרו לנהל אותנו, האם הם לא מבינים שהבירה בדיוק כמו העלאות גורפות אחרות תפגע קודם כל במי שאין לו?
זה בהחלט חומר למחשבה עד הבחירות הבאות.

הבקבוקים בתמונות היו בתמחור של 13-15ש"ח. אין לי מושג כמה הן עולות עכשיו, בטח מיליונים.

יום שלישי, 3 ביולי 2012

קרפצ'יו בר

הקרפצ'יו בר שוכן בתחילת רחוב אבן גבירול ומהווה אחד מ2 המוסדות בבעלות האחים דוקטור - יחד עם שיפודיית האחים.
2 מוסדות אלה סוקרו בעבר בבלוג זה.
לגבי שיפודיית האחים נכתבה ביקורת בינונית שבעיקר קבלה על התמורה הנמוכה בעד האגרה - אחרי שהלכנו לשם היינו צריכים להשלים חוסרים בפיצה פליפה הסמוכה.
לגבי הקרפצ'יו בר נכתבה ביקורת אוהדת יותר ע"י חברי sabib sabiba ששכנעה אותי לנסות את המקום, למרות ניסיון העבר שלא מוצלח במיוחד במוסד הסמוך 2 בניינים אליו.

החלטתי לעשות לעצמי מעין תעודת ביטוח, ולרכוש מבעוד מועד קופון למקום, כך שלפחות ניעקץ פחות אם הקרפצ'יו בר הוא בסגנון שיפודיית האחים.

לקראת סוף חייו של הקופון הייתה לי סוף סוף הזדמנות לבצע את זממי, וקבעתי עם sabib ללכת לשם.

הגענו לקראת השעה 19:00, ועדיין המקום לא היה ממש ערוך לקבל אותנו.
חיכינו בסבלנות על הבר הקטן במקום. רציתי מאוד לטעום את העראק בזוקה שהמקום מתהדר בו, אך לרוע המזל הוא לא היה זמין באותו היום, ונאלצתי להסתפק בבחירה אחרת, אקזוטית קצת פחות - בירה טייבה הצוננת.

לאחר כ10 דקות המתנה על הבר, התפנו לקבל את הזמנות האוכל שלנו.
אציין את חוויותיי שלי, ואם ירצה השם sabib (שבא יחד עם חברתו) ישלים.

מכיוון שהיה קופון בידי, הייתי לארג' והלכתי על הקרפצ'יו היקר בתפריט המכונה גם קרפצ'יו רוסיני

קרפצ'יו רוסיני

  
הקרפצ'יו הכיל פילה בקר ממולא בכבד אווז כבוש, בתיבול מחית פטריות כמהין, פסטוקים קלויים וחומץ פטל.
הקרפצ'יו הוגש יחד עם קערת לחם עם חמאה.
הקרפצ'יו עצמו היה טעים מאוד - הורגש שהבשר היה טרי ונחתך במקום לפני זמן לא רב, הכבד אווז היה מצויין (זה כבד אווז, חסר לו שלא יהיה מצוין) ותוספת הפטריות באה במקום.
בהחלט מנה טובה שהחסרון היחיד שלה הוא החיסרון של כל מנת קרפצ'יו - הן קטנות ומסתיימות מאוד מהר.
המנה, כאמור ממש לא השביעה את רעבוני, והחלטתי לעבור למנה הבאה (שלא הספקתי לצלם עקב הרעב הכבד) - סנדביץ' סטייק ברולה.

בין המנה הזו למנת הקרפצ'יו טעמתי קצת מהלחם שהוגש יחד עם החמאה - בהחלט שילוב טעים (גם עם הקרפצ'יו אגב) שעוזר לך לא להשתגע כשאתה מחכה למנה הבאה.

לאחר כ10 דקות יצא הסנדביץ' שלי - מדובר ב2 לחמניות מרוקאיות קטנות שביניהן פרוסות אנטריקוט עם גבינת גאודה מותכת, חסה ועגבניות שרי.
האדם שהכין את המנה השתמש בטכניקה מעניינת ומהירה של בישול לאנטריקוט עם מבער גז.
גם המנה הזו הייתה טובה מאוד - ולהבדיל מקודמתה השביעה (ואולי לקח לפעם הבאה - להזמין את המנות בסדר הפוך)
אפילו הנוכחות של החסה - לדעתי אויב מספר אחד של הכריך, יחד עם המלפפון הלא חמוץ - לא הצליחה לקלקל את ההנאה.

החשבון עבור 2 המנות שאכלתי ביחד עם בירה טייבה יצא כ130 שקלים ובערך 65 אחרי הנחת הקופון.
הייתי אומר שאם יש לכם קופון - לכו על זה.


יום חמישי, 12 באפריל 2012

קארדו | סיידר מבית ווסטונס (Westons)

הכל התחיל כשהלכתי בצהרי יום שישי עם החבר שאול (וזוגתו פלג באמת שתחיה בכבוד) לקארדו, מקום חביב בתחילת שדרות ירושלים ביפו, בית קפה שהוא סוג של בר יינות וקצת מסעדה וטיפה ביסטרו.
פלג ושאול אכלו פנקייקים וקרואסונים עם גבינות עיזים ופרושוטו.
אני ידעתי בדיוק בשביל מה אני מגיע.

קארדו הגישו בעבר את אחת הבירות האהובות עליי, ליפמנס (Liefmans), בירה בלגית עם בסיס פירותי, בתסיסה במיכלים פתוחים (התסיסה מתרחשת מאורגניזמים העפים באוויר), מתוקה וטעימה להפליא. יש להם כמה סוגים, רובם מבוססי דובדבנים או פירות יער או שילוב שלהם.

באיזשהו שלב לקראת החורף - החבית הוחלפה, לא זוכר למה בדיוק, אם אינני טועה זה היה סוג אחר, כהה יותר, פחות מתוק אבל עדיין לא רע בכלל.

ביום השישי הזה, שהיה קיצי, בו אני והחבר שאול וזוגתו פלג באנו, התבשרתי שהוחלף שוב המלאי. כעת היה סיידר. בהתחלה מיררתי, אבל מהר מאוד אמרתי יאללה.
מה רבה הייתה שמחתי כשגיליתי שמדובר בסיידר ווסטונס אותו לראשונה טעמתי בפאב אירי בפראג ומאז גם שתיתי די הרבה משיכר האגסים שלהם (אפשר למצוא בחינאווי).
הסיידר היה צונן, עם מעט קרח בכוס הפיינט (זו ההגשה המומלצת לליפמנס), תענוג ביום שמש.

עברו מאז כשבועיים ואני צמא מאוד לסיידר שלי (מדובר בסוג הפחות יבש ופחות חמצמץ, 4.5%) , פשוט, קליל ומענג.
מי בא?


סיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONS

סיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONS

יום חמישי, 26 בינואר 2012

מתרחקים מת"א

רוב ביקורות האוכל פה הם על מקומות בת"א - למה בעצם צריך לצאת מהעיר כשיש שפע קולינרי כזה?
יש מספר סיבות, ואחת מהן היא שמזמינים אותך לאירוע המתקיים מחוץ לשטח המחיה הטבעי שלך.
אתה יכול להבריז - אבל לפעמים אתה בא כי האירוע חשוב, או כי אתה רוצה לפגוש חבר'ה שלא ראית הרבה זמן.

מצב כזה היה לי לאחרונה - כאשר הוזמנתי ל Jem's בפ"ת.
הבנתי שמאחורי המקום הזה עומד יהודי ציוני שהחליט להקים לו מבשלת בירה\מסעדה שתהווה את תרומתו הגדולה לעם היהודי בכלל, ולתושבי פ"ת הדלים במקומות בילוי בפרט.
הנ"ל החליט להקים את המקום שלו באיזור מוזר יחסית - איזור התעשיה (רח' המגשימים ליתר דיוק)

הגעתי לשם והתחיל דווקא טוב. המקום כולל ספסלים ארוכים ומעודד שתיית בירה קבוצתית תוך כדי בליסת מאכלים שמנים עימם, וחוזר חלילה. על הכיסאות היו אנשים טובים, ועל השולחנות היו כדי בירה גדולים תוצרת בית, בליווי צלחות עם כבד קצוץ ופרוסות לחם שחור. ראשית טעמתי מגאוות המקום - בירת החיטה. הבירה היא למעשה לאגר בטעימות של ציפורן\בננה ומכיל 5 אחוז אלכוהול. הטעם היה ייחודי וטרי וטעים, למרות שלאגרים הם בד"כ לא כוס התה שלי, ואני מעדיף בירות כהות כדוגמת מרפיס וגינס. המשכתי עם האוכל. הכבד הקצוץ היה פשוט וטוב בדיוק כמו במסעדה רומנית ממוצעת. כמו בבירה, הייתה ניכרת בו הטריות והתיבול המינימלי שלא פגע בו. הוא היה טוב גם כשהוא היה מרוח על הלחם וגם כשלא.

עד כאן הקטע הטוב. למנה העיקרית הזמנתי את נקניקיות הבית. בד"כ אני לא משתגע על נקניקיות אבל הפעם היה תיאור משכנע של המלצרית שגרם לי לעשות את המהלך הפזיז הזה - הובטחו לי נקניקיות "בוטיק" מבשר אנטריקוט וכבש.
לאחר זמן מה, הנקניקיות הגיעו לשולחן ובלי לטעום הרגשתי שהולכת להיות כאן נפילה. לי, בניגוד לרבים אחרים פחות חשוב איך נראית המנה מבחוץ, אבל הנקניקיות לא נראו טוב. הם נראו מעט רזות, מסכנות ומעוכות ולא הזכירו לדוגמא נקניקיות צ'וריסוס עסיסיות שראיתי בעבר הקרוב. המנה הוגשה עם ממרח חרדל.

הטעימה הראשונה שלי מהנקניקיות היתה בלי החרדל. לא יכול להגיד שנהניתי - הטעם היה תפל. אנטריקוט? כבש? הזכיר יותר את הנקניקיות שאכלתי בזמנו בצבא. בו במקום נזכרתי בטריק בו השתמשנו בצבא כדי לתת טעם לאוכל - טחינה\קטשופ\תיבול אחר - מה שבא בא, העיקר להכניס קצת טעם לאוכל.

במקרה הזה השתמשתי בחרדל שהוגש עם המנה, ואיתו הצלחתי לסיים את 3 הנקניקיות הארוכות שהוגשו במאמץ לא קטן. הסתכלתי סביב ולא ראיתי אף אחד מהאנשים שהזמינו את מנת הנקניקיות שהזמנתי, ואשכרה סיימו אותה.
עם הנקניקיות הוגשו 3 תוספות - סלט שהכיל בעיקר עלי חסה (=באסה) בצירוף 2 עגבניות שרי, אורז שהיה חסר תיבול לחלוטין, ופרוסות תפוחי אדמה, שתובלו בפפריקה והיו אכילות לפחות בניגוד ל2 התוספות האחרות.

הספיק לי, ומיהרתי לברוח חזרה לת"א בלי לטעום מהקינוח.

האם אחזור לשם? לא נראה לי. מקום בפ"ת צריך להיות ממש שווה כדי לנסוע מת"א בשבילו, וזה לא המקרה כאן. אם אתה עובר במקרה באיזור, ורוצה לשתות בירה טריה אז אפשר לקפוץ לשם, אחרת בת"א ישנם תחליפים דומים (ברוהאוס, מישהו?)

יום שישי, 13 בינואר 2012

חמישי שישי וזה

בחמישי בערב עברתי ב Uno, בליווי אנשים נוספים.. אתחיל בזה ואמשיך הלאה עם הרצף הכרונולוגי.
הערב היה עוד צעיר ואכלתי מנה מקסימה הנקראת פפרדלה פונגי, ז"א פסטה פפרדלה שמבוססת על פטריות.
בתפריט היא מתוארת כך: פטריות פורצ'יני, פורטבלו, כמהין, שמפיניון, קונפי שרי ופיקורינו.
בפועל היא מזכירה את אחת המנות הנחמדות שג'ירף ביטלו לאחרונה, ה-Veg veg (של מועדון הקצינים בלבד, לזכרונה של ענבר).
לזכותה יאמר שהיא הייתה מאוד טעימה.
לרעתה יאמר:
  • עולה 62 ש"ח למנת פסטה לא גדולה במיוחד (אבל איכותית), שמכילה בעיקר מהפטריות הזולות.
  • היו שתי עגבניות שרי בצלחת, והן היו פחות קונפי ויותר רותחות וסתמיות מאוד. לא הייתה הרגשת נימוחות, לא היה טעם מקורמל, הן היו במצב בו כאילו חלטו אותן במים רותחים.
  • גבינת הפקורינו פוזרה ביד חסכנית, בעיקר בשביל הטעם - אם בכלל.
עוד נקודות שליליות:
  • על השולחן לא היו מלח ופלפל, מה שיכול היה להתפרש כיומרנות של הצד המבשל שבטוח שהכל מושלם.
  • החלל די צפוף, ואולי משום כך לא נשאר מקום על השולחן לכלים בסיסיים.
  • המלצרים היו חביבים ומהירים, אבל לא בעלי אוצר מילים רחב מספיק כדי לתרגם את המנה במילותיהם.
שימו לב שהתלונות לא מבוססות על מנת פסטה בודדת, אלא על ארוחה של מעל שעה בליווי אנשים נוספים שלא בהכרח היו מרוצים מכל המנות, אך יצאו מחוייכים.

עדיין אתמול, בחמישי, באיזשהו שלב של הערב הגענו גם ליוכבד.
בר קטן וחביב שהקטע שלו הוא מזון מבוסס תפוחי אדמה.
אני אוהב צ'יפס, באמת שאוהב. פעם, כשהייתי קטן, הייתי מארגן ערבי צ'יפס עם ההורים שלי ועם חברים שלהם. פעם, כשהייתי קטן, הייתי משכנע את ההורים שלי לצאת לאכול רק במקומות שהיה להם צ'יפס.
פעם, בבית הוריי היו צ'יפסר של שמן עמוק, צ'יפסר חשמלי, גיליוטינה של תפוחי אדמה, מכשיר מיוחד שמוציא צורות צ'יפס מדוייקות, ועוד.
סלסלאות הצ'יפס של יוכבד מגיעות עם פלחים עבים (מה שנקרא וודג'ס), עם חתיכות בטטה, ועם צ'יפסים יפים, ארוכים וקצרים וזהו.
ישנו מבחר רטבים אשר ממנו אתם בוחרים שלושה טעמים. האהוב עליי הוא הסאטה (בוטנים וצ'ילי). אני אפילו מלקק את השאריות ומזמין עוד וחוזר חלילה.
למקום ישנם גם תפוחי אדמה אחרים, ואלכוהול ממש זול. חייבים להדגיש את זה שוב. אלכוהול ממש זול.
אין מבחר אינסופי של משקאות, אבל הכל מוגש בכיף, ביחס אישי (המקום גם ככה קטן, ויחס מחורבן היה הופך את זה לבלתי נסבל), כאמור זה גם זול.

החלק השלילי בביקור ביוכבד? זה שהם סגרו את המטבח לקראת שלוש מבלי לשאול אותנו אם עדיין בא לנו משהו. אנחנו רצינו עוד צ'יפס הביתה :(

בשלב מוקדם מאוד של הערב שתיתי בירת Kriek דובדבנים ו-Singha התאילנדית שהייתה מתקתקה וטעימה.

כל זאת היה אתמול, ואין אפילו תמונה אחת לתיעוד.

היום קמנו מאוחר (אני יותר מאוחר מאחרים בבית הזה).
באיזשהו שלב הקפצתי לעצמי ירקות מסוגים שונים. זה לא עזר לרעב.

בשלב אחר, כשענבר הייתה רעבה גם כן, הוחלט להזמין מהמטבחון.
מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שאזל הגולאש, שאין יותר קוסקוס בשר, ושהחמין של שבת עדיין לא מוכן.
ישבנו מלא זמן וחשבנו מה מזמינים. בסוף הלכנו על טנדורי.

האוכל שהוזמן:
לחמי טנדורי »
טנדורי רוטי
₪12

לחמי טנדורי »
נאן
₪12

מעדני טנדורי »
עוף "טיקה" (טיקה אדום)
₪69

מנות קארי הודי »
רוגן גושט
₪76

ירקות »
גובי אלו
₪44

סה"כ לתשלום:    
₪213 + ₪10 דמי משלוח

האוכל תכף מגיע, אז פרטים בהמשך.

יום שבת, 7 בינואר 2012

לא פראייר (קרפצ'יו בר)

בפעם אחרת אספר לכם איך נעקצתי אצל שיפודי האחים, מוסד ממשפחת הקרפצ'יו בר; אבל הפעם בואו נדבר על תענוגות.

הקרפצ'יו בר (אבן גבירול 8, תל אביב) הוא מקום קטן יחסית, עם מנות שאי אפשר להגדיר כגדולות (זה בסה"כ קרפצ'יו [וקצת כריכים]).
בגדול מדובר בניצחון. קשה לי להסביר, אבל הם עושים את זה טוב, מגוון, לא יקר מדי (במחירים של קרפצ'יו במסעדות ומטה), וזה בעיקר טעים ומשביע.
אני אדם הנוטה לאכול הרבה, ובכ"ז אני מסוגל להסתפק בשתי מנות בלבד.
יצא שביקתי שם בשבוע שערב, ומרוב שהיה טעים חזרתי גם השבוע.
אכלתי סינטה כבושה (עם ריבת עגבניות שרי וטיפות של דיז'ון), קרפצ'יו בסגנון שום (עם שום קונפי, עלי רוקט ובלסמי מרוכז), שתיתי בירה טייבה וכמובן שסעדתי את ליבי בלחמים המרוקאיים הנאפים במקום (בציפוי מלח גס ועם חמאה בצד).

בסה"כ יצאתי מרוצה, ולצערי אני לא ממש זוכר כמה זה יצא, אבל זה לא היה הרבה.
אם מישהו רוצה קינוח - תחצו את הכביש לרד-ולווט, יש להם אחלה קאפקייקס, ואם תתנו לייק בפייסבוק תקבלו הנחות.

טוב, ביי.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג