קרפצ'יו בר

הקרפצ'יו בר שוכן בתחילת רחוב אבן גבירול ומהווה אחד מ2 המוסדות בבעלות האחים דוקטור - יחד עם שיפודיית האחים.

2 מוסדות אלה סוקרו בעבר בבלוג זה.

לגבי שיפודיית האחים נכתבה ביקורת בינונית שבעיקר קבלה על התמורה הנמוכה בעד האגרה - אחרי שהלכנו לשם היינו צריכים להשלים חוסרים בפיצה פליפה הסמוכה.

לגבי הקרפצ'יו בר נכתבה ביקורת אוהדת יותר ע"י חברי sabib sabiba ששכנעה אותי לנסות את המקום, למרות ניסיון העבר שלא מוצלח במיוחד במוסד הסמוך 2 בניינים אליו.

החלטתי לעשות לעצמי מעין תעודת ביטוח, ולרכוש מבעוד מועד קופון למקום, כך שלפחות ניעקץ פחות אם הקרפצ'יו בר הוא בסגנון שיפודיית האחים.

לקראת סוף חייו של הקופון הייתה לי סוף סוף הזדמנות לבצע את זממי, וקבעתי עם sabib ללכת לשם.

הגענו לקראת השעה 19:00, ועדיין המקום לא היה ממש ערוך לקבל אותנו.

חיכינו בסבלנות על הבר הקטן במקום. רציתי מאוד לטעום את העראק בזוקה שהמקום מתהדר בו, אך לרוע המזל הוא לא היה זמין באותו היום, ונאלצתי להסתפק בבחירה אחרת, אקזוטית קצת פחות - בירה טייבה הצוננת.

לאחר כ10 דקות המתנה על הבר, התפנו לקבל את הזמנות האוכל שלנו.

אציין את חוויותיי שלי, ואם ירצה השם sabib (שבא יחד עם חברתו) ישלים.

מכיוון שהיה קופון בידי, הייתי לארג' והלכתי על הקרפצ'יו היקר בתפריט המכונה גם קרפצ'יו רוסיני

  

הקרפצ'יו הכיל פילה בקר ממולא בכבד אווז כבוש, בתיבול מחית פטריות כמהין, פסטוקים קלויים וחומץ פטל.
הקרפצ'יו הוגש יחד עם קערת לחם עם חמאה.
הקרפצ'יו עצמו היה טעים מאוד - הורגש שהבשר היה טרי ונחתך במקום לפני זמן לא רב, הכבד אווז היה מצויין (זה כבד אווז, חסר לו שלא יהיה מצוין) ותוספת הפטריות באה במקום.
בהחלט מנה טובה שהחסרון היחיד שלה הוא החיסרון של כל מנת קרפצ'יו - הן קטנות ומסתיימות מאוד מהר.
המנה, כאמור ממש לא השביעה את רעבוני, והחלטתי לעבור למנה הבאה (שלא הספקתי לצלם עקב הרעב הכבד) - סנדביץ' סטייק ברולה.

בין המנה הזו למנת הקרפצ'יו טעמתי קצת מהלחם שהוגש יחד עם החמאה - בהחלט שילוב טעים (גם עם הקרפצ'יו אגב) שעוזר לך לא להשתגע כשאתה מחכה למנה הבאה.

לאחר כ10 דקות יצא הסנדביץ' שלי - מדובר ב2 לחמניות מרוקאיות קטנות שביניהן פרוסות אנטריקוט עם גבינת גאודה מותכת, חסה ועגבניות שרי.
האדם שהכין את המנה השתמש בטכניקה מעניינת ומהירה של בישול לאנטריקוט עם מבער גז.
גם המנה הזו הייתה טובה מאוד - ולהבדיל מקודמתה השביעה (ואולי לקח לפעם הבאה - להזמין את המנות בסדר הפוך)
אפילו הנוכחות של החסה - לדעתי אויב מספר אחד של הכריך, יחד עם המלפפון הלא חמוץ - לא הצליחה לקלקל את ההנאה.

החשבון עבור 2 המנות שאכלתי ביחד עם בירה טייבה יצא כ130 שקלים ובערך 65 אחרי הנחת הקופון.
הייתי אומר שאם יש לכם קופון - לכו על זה.

הקנאה הורגת מצמא (עוד מיץ פז אחד לדרך)

ראיתי את הבולס לוגם בתאווה ומתרברב במיץ הפז שלו.
ישר התחשק לי מיץ פז משל עצמי, הרי זה ידוע שזה אחד המשקאות הטובים במכונה וגם תמיד שמורה לו פינה חמה בלב. אצתי אל גוש המתכת המלבני שבסוף המסדרון.


הנה המחווה שלי לבולס היקר, שיהיה לרוויה.
(בעלות של ארבעה שקלים חדשים)

מיץ פז ענבים

כעת עם יותר כותבים

מקווה ששמתם לב שכותבים נוספים הצטרפו, וכרגע יש יותר כותבים מבעבר, ולכולם יש תלונות ומענות ואכלו להם ושתו להם.
מקווה גם שתדעו להעריך את מה שקורה פה, להנות, ולהתחיל להגיב לפוסטים.
אני לא אכעס אם לא, באמת, אני אדם פשוט.
יום טוב!

בהמשך היום אשתדל לסקר משלוח שהוזמו מג'ויה סניף הסנימטק.
רמז: לא היה משהו

למי קראת נקניק?

נקניקי אס הוא מוסד ותיק בעיר מאז שנת 1929.
חלפו 92 שנה מאז, ועד הטעימה הראשונה שלי מהתוצרת ברחוב נחלת בנימין בת"א.
שלא תחשבו שאין לי נסיבות מקילות - האזור שופע במקומות הסעדה רבים - חלקם אף ראויים ולמי בכלל יש זמן לבזבז על החנות הזו של הזקנים.
זו כמובן טעות פתאלית, מכיוון שאם הם קיימים מאז 1929 כנראה שהם עושים משהו נכון, ויום אחד החלטתי לבחון את העניין.
כבר בכניסה רואים שלא מדובר באחד המקומות האופנתיים שנפתחים ונסגרים חדשות לבקרים.
עיצוב המקום מינימלי - הקירות ברובם לבנים ואיפה שלא יש רק פוסטרים של פעם.

בקיצור, העיקר הוא האוכל ולא הפוזה מסביב וככה צריך.
התמחות המקום היא כאמור בנקניקים, ומול הכניסה נחשף לפניך מבחר נקניקי הבית ובראשם הזוג המלכותי - הרוסטביף והקורנדביף.
כאדם רעב ביקשתי לארוז כמה שיותר קורנדביף בתוך ג'בטה גדולה, וכתוספת לשים כרוב כבוש חם, בצל מטוגן, עגבניה וחרדל.
בחלוף מספר דקות שבמהלכן טוגנו הנקניק והכרוב הובאה התקרובת אל שולחני.
לכריך שאכלתי מגיע ללא ספק להיכנס לרשימת כריכי הנקניק המשובחים בעיר - לצד רובן שלו מוקדש כבר פוסט מיוחד.
הנקניק היה טרי ועשוי כהלכה, והשכנים שלו לכריך זהרו לצידו - ובמיוחד הכוונה לכרוב הכבוש.

המנה הייתה גדולה וסיימתי אותה בקושי כאשר אני שבע לחלוטין.
המחיר לא זול במיוחד - למעלה מ40 שקל על כריך אבל לדעתי התמורה מצדיקה את זה.
ישנה גם אפשרות לשבת על הבר במקום על בירה מהחבית, לאכול מהבייגלה המקומי - חתיכות קבנוס, ולשוחח על התקופה שבה היה חור בלירה.
בפעם האחרונה שהייתי שם, ביום שישי בצהרים המקום היה מפוצץ לחלוטין, וזה עשה לי טוב לדעת שיש עוד הרבה אנשים שיודעים להעריך איכות בין כל המקומות "האופנתיים" למיניהם..