פרנק פריך

אז זה מה שקיבלנו :

ומה קרה לפני?
ובכן, הכל התחיל בערב טיפוסי אחד, כשהיינו רעבים, ולא היה לנו כוח\מצרכים להכין דבר מורכב, ורצינו משהו בשרי מעבר לסנדוויץ' עם פסטרמה.

במקרה נתקלנו בספר האוכל על השולחן - אותו ספר משלוחים שמתיימר לדעת מה חם ומה סתם.

כהרגלנו בקודש אספנו מספר מועמדים פוטנציאליים בהתחלה, ולאחר מכן פסלנו אותם אחד אחרי השני.

מה שנשאר בסוף היו 2 אפשרויות - שניהם מועמדים ראויים מגיזרת הנקניק - רובן ופרנק.

החלטנו לברור באמצעות בחירה רנדומלית הוגנת. המספר שמציין את השניות על השעון היה אי זוגי, ויצא שהתקשרתי לרובן.

לאחר מספר שניות ענתה לי עלמת חן, שאמרה שהם לא עושים משלוחים כרגע. זה נראה לי מוזר כי השעה לא הייתה מאוחרת במיוחד, אבל היא הבהירה לי שהיא מתכוונת לכך שהם לא עושים משלוחים בכלל כעת, למרות שעשו בעבר.

עקב הרעב לא נכנסתי לשאלות כמו למה אין משלוחים (שיערתי שזה עקב ניסיון מר עם אנשים תמימים שחשבו שיקבלו במשלוח את אותה איכות כמו ב"מסעדה" אבל אכלו לקרדה במקום) או למה בעצם יש להם שם טלפון אם אין משלוחים (בטח הם חושבים שאני אבוא במקום ל"מסעדה" - נאיבי שכמותי)

בקיצור, אתם יודעים כבר לאן השיחה הבאה שלי הלכה.
הצצנו בתפריט המשלוחים קודם לכן, ומכיוון שאנחנו couple ואוהבים קיצורי דרך החלטנו להזמין את פרנק couple מתוך ה section של קיצורי הדרך. מדובר ב10 נקניקיות מיני בתוספת תפוחי אדמה אפויים וכרוב כבוש. בנוסף קיבלנו 2 לחמניות מיני שיכולות לשמש בית חם לפחות לחלק ממניין הנקניקיות אותו אנו עתידים לקבל.

10 הנקניקיות שיצאו לכיוון בתינו היו 5 עגל ו5 באווריות בראט וורשט. לקור ששואל את עצמו מה זה בראט וורשט נרמוז כי נקניקיות אלה הן סיבה טובה לכך שהמקום לא מחזיק בתעודת כשרות.

לא עברה חצי שעה, והמשלוח שאתם רואים בתמונות למעלה הגיע + 2 לחמניות מיני שביקשו לא להצטלם.

בתמונה מימין אתם יכולים לראות 5 נקניקיות בראט יחד תפוחי אדמה + בצלים מטוגנים וכרוב כבוש, ובתמונה משמאל אותו דבר עם נקניקיות העגל. תחילה כילינו את הנקניקיות בצורה מסורתית עם המיני לחמניות. אני התחלתי עם 2 נקניקיות וורשט, בתוספת קטשופ וחרדל, ואילו א' העדיפה להתחיל ולסיים עם 2 נקניקיות עגל. היה ממש טעים ואיכותי.

אני חייב להודות שפעם לגלגתי על אנשים שמשלמים סכומים של יותר מ10 שקלים על נקניקיה, כי לימדו אותנו מגיל צעיר שנקניקיה זה שאריות של נתחים אחרים. בד"כ זה נכון, ועדיין לא הייתי קונה בדוכן רחוב אלמוני שמציע נקניקיה בלחמניה ב18 שקל, אבל כאן זה אחרת. הנקניקיות עשויות בידי אמני נקניקיות. יש דבר כזה והם יודעים מה הם עושים. זה טוב במיוחד כשהלחמניה באה עם חרדל דיז'ון או מיונז הלמנס\היינץ במקום מקבילים ישראלים נחותים שלהם.

בעצם זה כמו פעם שחשבנו שהמבורגר תמיד נחות עד שרשתות כמו בלאק (יותר) ומוזס (פחות) נחתו אצלנו עם המבורגרים משודרגים במחירים משודרגים כי אין מה לעשות - על איכות צריך לשלם.

התפוחי אדמה היו סטנדרטיים, ותמיד העדפתי צ'יפס, אבל אהבתי את הבצל המטוגן שפוזר עליהם בנדיבות. הכרוב הכבוש היה הרבה יותר טוב בלחמניה מאשר מחוצה לה, אבל זו כבר באמת העדפה אישית.

לאחר ששבענו נותרה חמגשית אחת מלאה ב3 נקניקיות בראט + תפוחי אדמה וכרוב כבוש מלוא התוכן.

אחלה ארוחת ערב ליום המחרת.

כעת עם יותר כותבים

מקווה ששמתם לב שכותבים נוספים הצטרפו, וכרגע יש יותר כותבים מבעבר, ולכולם יש תלונות ומענות ואכלו להם ושתו להם.
מקווה גם שתדעו להעריך את מה שקורה פה, להנות, ולהתחיל להגיב לפוסטים.
אני לא אכעס אם לא, באמת, אני אדם פשוט.
יום טוב!

בהמשך היום אשתדל לסקר משלוח שהוזמו מג'ויה סניף הסנימטק.
רמז: לא היה משהו

למי קראת נקניק?

נקניקי אס הוא מוסד ותיק בעיר מאז שנת 1929.
חלפו 92 שנה מאז, ועד הטעימה הראשונה שלי מהתוצרת ברחוב נחלת בנימין בת"א.
שלא תחשבו שאין לי נסיבות מקילות - האזור שופע במקומות הסעדה רבים - חלקם אף ראויים ולמי בכלל יש זמן לבזבז על החנות הזו של הזקנים.
זו כמובן טעות פתאלית, מכיוון שאם הם קיימים מאז 1929 כנראה שהם עושים משהו נכון, ויום אחד החלטתי לבחון את העניין.
כבר בכניסה רואים שלא מדובר באחד המקומות האופנתיים שנפתחים ונסגרים חדשות לבקרים.
עיצוב המקום מינימלי - הקירות ברובם לבנים ואיפה שלא יש רק פוסטרים של פעם.

בקיצור, העיקר הוא האוכל ולא הפוזה מסביב וככה צריך.
התמחות המקום היא כאמור בנקניקים, ומול הכניסה נחשף לפניך מבחר נקניקי הבית ובראשם הזוג המלכותי - הרוסטביף והקורנדביף.
כאדם רעב ביקשתי לארוז כמה שיותר קורנדביף בתוך ג'בטה גדולה, וכתוספת לשים כרוב כבוש חם, בצל מטוגן, עגבניה וחרדל.
בחלוף מספר דקות שבמהלכן טוגנו הנקניק והכרוב הובאה התקרובת אל שולחני.
לכריך שאכלתי מגיע ללא ספק להיכנס לרשימת כריכי הנקניק המשובחים בעיר - לצד רובן שלו מוקדש כבר פוסט מיוחד.
הנקניק היה טרי ועשוי כהלכה, והשכנים שלו לכריך זהרו לצידו - ובמיוחד הכוונה לכרוב הכבוש.

המנה הייתה גדולה וסיימתי אותה בקושי כאשר אני שבע לחלוטין.
המחיר לא זול במיוחד - למעלה מ40 שקל על כריך אבל לדעתי התמורה מצדיקה את זה.
ישנה גם אפשרות לשבת על הבר במקום על בירה מהחבית, לאכול מהבייגלה המקומי - חתיכות קבנוס, ולשוחח על התקופה שבה היה חור בלירה.
בפעם האחרונה שהייתי שם, ביום שישי בצהרים המקום היה מפוצץ לחלוטין, וזה עשה לי טוב לדעת שיש עוד הרבה אנשים שיודעים להעריך איכות בין כל המקומות "האופנתיים" למיניהם..