כשהגעתי לגור בחיפה לפני עשר שנים וסיפרתי לחברים היכן אגור, שמעתי לא פעם "אה, ליד מאמא פיתה!", גם ברחוב בשנים שהייתי שם לאחר מכן, לפחות פעם בשבוע עובר מישהו ושואל איפה זה מאמא פיתה. מדובר במקום קטן, גומחה אפילו, סוג של בית ערבי ישן, בתוכו כמה אנשים נחמדים שעובדים קשה כל יום - אבל עד שתיים בצהריים כי מספיק. בשעות שהם פתוחים הטאבון לא מתרוקן לרגע.
הרעיון הוא מעין פיצות מהירות, כל אחת באותו הגודל (גודל שנע בין פיצה אישית לפיצה רגילה , בכל פיצריה תלאביבית ממוצעת), אפשר לבקש את אחד מהנוסחים הקבועים "בשר" , "זיתים", "זעתר" או כמה גבינות, או בכלל להיות נודניק ולעשות עירבובים שונים. בעצם יש שם בצק טרי שעם ההזמנה נזרק לתנור כשעליו מפוזר בשיא הנדיבות מה שמבקשים , אם זה בשר - ערימה ענקית של בשר טחון תמרח על הבצק, אם זה פיצה, כמות הגבינה היא כפי שלא ראיתם מעולם (בפיצריות תמיד שמעתי את התירוץ שלא מגזימים בגבינה כי היא תישרף - כאן הוכיחו שזה רק תירוץ), ואפילו בזעתר מעמיסים ברוטב שמןזית-זעתר בכמות שעבורי היא כבר חזקה מידי, אך הרוח הנדיבה עושה את המקום למהנה ביותר.
לפני שמספיקים להגיד מרחאבה הפיצה\פיתה הזאת יוצאת מהטאבון, חמה רותחת, בצק הכי טרי שאפשר והכי טעים, תוספות\גבינות\בשר בשפע, אפשר לשבת או לקחת. המחירים נוחים מאוד, בערך כמו משולש אחד ברשת בזיליקום (אמנם הוא לא קטן , אבל ההבדל בין גודל המנות ענקי) עבור פיצה אחת, והיחס תמיד זכור לי כנחמד ומחוייך, בשעות החמות יש תורים קשים אבל עם זאת השירות תמיד נותר מהיר ומתקתק.
מי שמגיע לחיפה, רעב, ויש עליו כסף קטן בכיס - שיעבור ברחוב אלנבי ויחפש את מאמא פיתה - וידאג להגיע לפני שתיים-שתיים וחצי, הולכים לישון שבעים.
לפני שמספיקים להגיד מרחאבה הפיצה\פיתה הזאת יוצאת מהטאבון, חמה רותחת, בצק הכי טרי שאפשר והכי טעים, תוספות\גבינות\בשר בשפע, אפשר לשבת או לקחת. המחירים נוחים מאוד, בערך כמו משולש אחד ברשת בזיליקום (אמנם הוא לא קטן , אבל ההבדל בין גודל המנות ענקי) עבור פיצה אחת, והיחס תמיד זכור לי כנחמד ומחוייך, בשעות החמות יש תורים קשים אבל עם זאת השירות תמיד נותר מהיר ומתקתק.
מי שמגיע לחיפה, רעב, ויש עליו כסף קטן בכיס - שיעבור ברחוב אלנבי ויחפש את מאמא פיתה - וידאג להגיע לפני שתיים-שתיים וחצי, הולכים לישון שבעים.
