לה רפובליקה די רונימוטי

לה רפובליקה די רונימוטי מככב בהרבה פוסטים באינטרנט בסגנון "ארוחות הבוקר הטובות בת"א".
בא לנו לנסות משהו אחר בשישי האחרון מהארומה\קפה ג'ו הרגילים, והחלטנו לתת גיחה לצנטרום התל אביבי.

המקום קטן יחסית, ומשדר אווירה צעירה, וזורמת.
לא היה מקומות בשולחנות ולכן התפשרנו על ישיבה בבר, מול אנשי בר נמרצים, והמטבח השקוף במקום.

אנחנו תמיד נותנים עדיפות לרכיב בתפריט ששמו כשם המקום, וגם הפעם לא חרגנו ממנהגינו והזמנו את הבוקר דה רפובליקה הזוגי שכוללת את צלחת הלחמים הסטנדרטית עם החמאה\שמנת שנותנים בכל מקום, וביצים לבחירתך פלוס צלחות פחות סטנדרטיות מסביב של סלמי,אמנטל,גבינת באפלו, הרינג סלט עשבי תיבול וסלט פנצנלה.

מקורו של סלט הפנצנלה הוא באיטליה. בדרך כלל הוא מכיל עגבניות ולחם יבש, ומתובל בשמן זית ובחומץ. במקרה הזה הוסיפו לו נוכחית מסיבית של פלפלים. התוצאה הסופית עולה על כל סלט "ערבי" ממוצע שתפגשו בארוחת בוקר.

הפרודוקטים של הגבינה\דג\נקניק היו איכותיים, והלכו יופי עם הלחם הטרי, והלמברוסקו\מיץ תפוזים ששתו הסועדים.

אפשר לדווח בבית על ארוחת בוקר לא סטנדרטית ומפנקת במחיר סביר בהחלט (עודף מ100 שקל לזוג), שלא לשווא קנתה את שמה הטוב בחלל האינטרנט. הבעיה היחידה במקום היא סוגיית החניה שמייקרת את הביקור לאנשים שלא תושבי העיר בכ30 שקלים לחניון. לא נורא, עדיין היה שווה.

מצורפות תמונות להתרשמות כללית.

ארוחת בוקר בדיקסי

קבענו להיפגש עם חברים לבראנץ' בשבת.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.

זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.

בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.

כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.

סלמון בנדיקט

אומלט פרמז'ן ובייקון

הום פרייז

קומה תחתונה של מגדל פנקייק

נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)

התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.

ארומה לונדון מיניסטור

בוהריים מאוחרים של שישי, אנחנו דקות לפני נסיעה אל מקום שאין בו אוכל של ממש.

חנויות מסביב מתחילות להסגר, מסעדות רוחצות את הרצפה, דלתות ננעלות, יש לחץ באוויר וריקנות בבטן.

פתאום עלתה הצעה לאכול משהו מהיר בארומה.

אני לא ידעתי מה לחשוב, לא נכנסתי לסניף של ארומה כבר עשור, לא בגלל משהו מיוחד, זה יכול לקרות לכל אחד.

כעך שהוא בייגל ופרעצל, עם ריבת תות וחמאה.

מבט בתפריט שעל הקיר לא עושה לי טוב.
יותר מדי אפשרויות, בכל אחת צריך לפרק, לשנות להנדס.
אני מתייאש ומחלט לשתות פחית קולה. בראש אני אומר לעצמי שכבר אסתדר, אמצא משהו אח"כ.
פתאום המבט עוצר על כעך גדול שמונח על המדף, מין בייגל, פרצל, אפילו פרעצל אם תרצו.

בעוד שזוגתי לוקחת ביסים מהוססים מהכריך שלה ומספרת לי שהוא לא משהו - גם אני מגלה לאט לאט שהכעך שלי לא זורם. עם הריבה הוא מתוק מדי, עם החמאה הוא שמנוני מדי ויש לו טעם לוואי, לבד הוא רק בסדר, אבל יבשושי.
הקונספט נהדר (אפילו שהכעך לא היה בתרפיט בכלל), העיצוב וההגשה קונטיננטליים, הטעם יכול להיות יותר טוב, אבל אולי אגלה משהו חדש בעוד עשור.

מיראבל - רמת גן

זה בעצם בית קפה די קטן שנמצא בתחילת רחוב ארלוזורוב ברמת גן, על הצומת שנקראת 'כופר הישוב', בה נפגשים הרחובות - ארלוזורוב, קריניצי, סירקין וביאליק על גבול רמת גן וגבעתיים.

היו כמה עסקים כושלים שנסגרו קודם באותו מקום, וכולם היו בתי קפה באותו סגנון; נקודת התחלה מאוד מבטיחה.

במקום יש קינוחים שנראים כאילו הם נעשים במקום, קפה, ואוכל - סנדביצ'ים, פסטות, סלטים, וארוחות בוקר.

לאחר שניסינו ללכת למקום בערך פעמיים בסביבות 7 בערב, והמקום היה סגור, הלכנו לשם בשעה אחת בצהריים הפעם; ואכן, המקום היה פתוח.

הזמנו ארוחת בוקר, ושקשוקה.

ארוחת הבוקר כוללת שתי ביצים שעשויות איך שבא לך, סלט, גבינת שמנת, חמאה, לחם וריבה. 

ארוחת בוקר

ושקשוקה, שמגיעה עם סלט, גבינת שמנת ולחם. הביצים בשקשוקה היו מוכנות כמו שצריך (נוזליות מבפנים) ולא כמו בהרבה מקומות שעושים את הביצה מבושלת לגמרי והורסים את השקשוקה. 
הסלט היה טרי ונחמד, סה"כ עגבניה מלפפון וקצת בצל (או שלא היה בצל?) אבל כמו שצריך.

כאן הייתה אמורה להיות תמונה של שקשוקה אבל הייתה תקלה והיא נמחקה :(

כל האוכל שהזמנו היה לא גרוע בכלל, והכמויות אינן ענקיות כמו אלה שמציעים בארוחות בוקר במקומות אחרים וסותמים אותך לכל היום, אני מוכנה להניח שהמנות לא ענקיות מתוך שיקולים שאינם רמת הסתימות של הלקוח, אבל עדיין - המנות בגודל טוב והמחיר בהתאם - ארוחת הבוקר עולה 35 והשקשוקה 36, שזה סביר.

כיוון שלא היינו מפוצצות, קינוח היווה אופציה טובה, ולקחנו את מה שהעובדים קוראים לו 'נפולון' (...)

'נפולון'

העוגה הייתה מוצלחת, לא הכי טעימה מסוגה שאכלתי, אבל טובה בצורה סטנדרטית (שזה פחות גרוע ממה שזה נשמע, כי זה היה אחלה).


התעניינו אצל העובדים בקשר לקניית ספל קטן של אספרסו מזכוכית שנראה מאוד אטרקטיבי, הם לא הסכימו למכור לנו אחד כיוון שאין להם הרבה, לטענתם, אבל נתנו לי בחינם את הספל הקטן שבתמונה. גם טוב.

לסיכום: המקום קטן ויחסית חדש, אז השירות מוזר מעט בינתיים, אבל האוכל סביר והמחירים סבירים אז זה בסדר למי שגר בסביבה.

המחיר ששילמנו על כל האוכל היה 95 שקלים (לא כולל שירות).

פנקייק, חביתית או חמיטה או קישוא

אחרי הכריכים המשביעים חלקית הגענו הביתה, עייפים מהטיולים ורעבים להרפתקאות שבסלון.
בשלב כלשהו ענבר רצתה פנקייק, התחילה להכין את הבלילה ואני נותרתי לסיים את העבודה. יש שיגידו שאני פראייר שלא נותן לעשות את העבודה שלו, ויש שיטענו שאני בכלל נדחפתי ורציתי מאוד לעשות הכל בעצמי.
בכל מקרה, בהתחלה היא עמלה, אח"כ שנינו, ובסוף אני.

פנקייק בצורת לב

פרו טיפ: פנקייקים לא זורמים עם מחבת קרמי. משום מה זה נדפק ואפילו שימון לא עוזר במקרה הזה. יש צורך להשתמש בתרבד או מרית מעץ או פלסטיק כדי להפוך, או חלילה מזלג פשוט שעלול לשרוט את הציפוי.
רפי גינת עשה לא מזמן ספיישל על כמה מסוכן לשרוט את הציפוי הזה, אז תיזהרו, וגם תיזהרו שלא יידבק.

ערימת פנקייקס + מזלג

ערמתי אט אט את החמיטות למקבץ יפה, ואפילו שהתקשיתי טיפה עם ההיפוך בסופו של דבר מצאתי את השיטה והתקדמתי לסיום הבלילה.  אני יודע שהבלוג מספר בד"כ על אוכל שנרכש מחוץ לבית, אבל תתנחמו בעובדה שהבלילה הוכנה מאבקה של פילסברי אז לא באמת הכנו את הכל לבד.

חביתיות או לא להיות

הבלילה של פילסברי הייתה מבושמת בניחוח וניל, וגם הפנקייקים לא היו רעים. ניסיתי להתעלם מהעבודה שהאבקה הכילה חלב מיובש או תחליף חלב, אבקת ביצים או תחליף ביצים, ושאר תחלואות של החברה המודרנית והמזון המתועש.

בתמונה רואים פנקייק, קונפיטורת תות עם גוש תות על המזלג, וממרח נוטלה על הסכין

שוב, אם תשימו לב לתמונה תראו שענבר אכלה קונפיטורת תות ונוטלה עם הפנקייקים שלה. אני גם אכלתי אחד, אולי אחד וחצי ואז גילינו את מה שאנחנו תמיד מגלים אחרי פנקייק. אחרי שאוכלים פנקייק נורא מתחשק משהו מלוח, ולרוב אנחנו הולכים על צ'יפס. אני לא זוכר בדיוק מה ענבר עשתה, כי אני הייתי באטרף למלוח שלי. לא היה לי כח להתעסק עם צ'יפס, אז הלכתי על ירק מטוגן אחר.

קישואים חצויים מטוגנים בשמן חמניות, עם מעט פלפל גרוס

רחיצה מהירה של המחבת ועפתי לדרכי. חציתי קישואים, השחמתי את הצד של הקליפה קודם, ואז הבאתי את הצד הפנימי למצב של כמעט שרוף. הם היו רכים וחמים ומלוחים (כי שמתי מלח + פלפל גרוס) ואכלתי אותם ישר מהמחבת ובהתלהבות רבה.  תודה רבה.