פתח תקווה זה מקום רחוק.
לא רחוק כמו שהוא מרוחק, אבל גם לא מרוחק כמו שהוא בכיוון אחר של מחשבה.
האנשים בפתח תקווה האם אותם אנשים, הכסף הוא אותו כסף, הם נוסעים במכוניות שאנחנוסעים, מדברים את אותה שפה, חושבים אותן מחשבות ולפעמים רואים את אותן תוכניות טלויזיה.
יש שם אנשים טובים, מגיע להם גם להתפנק לפעמים.
אם יש משהו שאני זוכר מפיצה מנצ'יס כבר שנים זה את השלט "היחידה עם השומשום".
היום כבר כתוב עליה "הפיצה עם השומשום".
אולי קמו מתחרים חדשים בפתח תקווה שגם הם שמים שומשום על הקשה של הפיצה.
רק שתדעו שבמילון בכלל כתוב סומסום, עם ס', סומסום כמו רחוב סומסום, אבל מסתבר שאפשר בשתי הדרכים, העברית היא שפה יפה ורבת צורות. גם פתח תקווה היא ככה, עם הרבה צורות.
אתם בטח כבר רוצים לדעת איך הפיצה, אבל חכו קצת, אני אגיע לשם.
כבר סיפרתי בעבר על פיצה בפתח תקווה, ושתדעו, הם לא פראיירים שם באם המושבות, יש להם אחלה פיצות.
פיצה USA, פיצה ניו יורק, פיצה פריז, לא רעות בכלל.
גם פיצה האט בפתח תקווה ברוך השם לא רעה, הדומינוס קצת צולעת אבל ככה זה בהרבה מקומות.
אבל יש להם פיצות, שלא תחשבו שהם מסכנים.
עם כל רגע שחולף יותר ויותר בתי עסק המספקים אוכל איכותי נפתחים בפ"ת, אפילו שפתח תקווה בסתר מחביאה בין הפינות מקומות של פעם עם הפתעות, אבל זה כבר בפוסט אחר.
הפיצה, בואו נדבר עליה.
הסוד של הפיצות של פתח תקווה הן הפשטות.
זה טעם של פעם, של ילדות, אבל טעים, ברמה של היום. מנה שאוכלים ורוצים עוד. מזמינים מגש ומצטערים שלא הזמנתם שניים.
השומשום על הצד הקשה רק מוסיף. חלק קלוי, חלק עדיין עוד טרי, מתפצפץ בשיניים, עושה כיף ומוסיף עניין.
הפיצה מצויינת אפילו, מהסוג הרגיל, הטעים, זה לא בוטיק, אנחנו לא באיטליה, זו פתח תקווה, אנחנו מדברים על טעים אבל לא יוקרתי, מצויין אבל לא שף.
היא עסיסית, אין מה לדבר.
שורה תחתונה?
תזמינו, אפילו יותר מאחת.
לא רחוק כמו שהוא מרוחק, אבל גם לא מרוחק כמו שהוא בכיוון אחר של מחשבה.
האנשים בפתח תקווה האם אותם אנשים, הכסף הוא אותו כסף, הם נוסעים במכוניות שאנחנוסעים, מדברים את אותה שפה, חושבים אותן מחשבות ולפעמים רואים את אותן תוכניות טלויזיה.
יש שם אנשים טובים, מגיע להם גם להתפנק לפעמים.
אם יש משהו שאני זוכר מפיצה מנצ'יס כבר שנים זה את השלט "היחידה עם השומשום".
היום כבר כתוב עליה "הפיצה עם השומשום".
אולי קמו מתחרים חדשים בפתח תקווה שגם הם שמים שומשום על הקשה של הפיצה.
רק שתדעו שבמילון בכלל כתוב סומסום, עם ס', סומסום כמו רחוב סומסום, אבל מסתבר שאפשר בשתי הדרכים, העברית היא שפה יפה ורבת צורות. גם פתח תקווה היא ככה, עם הרבה צורות.
אתם בטח כבר רוצים לדעת איך הפיצה, אבל חכו קצת, אני אגיע לשם.
כבר סיפרתי בעבר על פיצה בפתח תקווה, ושתדעו, הם לא פראיירים שם באם המושבות, יש להם אחלה פיצות.
פיצה USA, פיצה ניו יורק, פיצה פריז, לא רעות בכלל.
גם פיצה האט בפתח תקווה ברוך השם לא רעה, הדומינוס קצת צולעת אבל ככה זה בהרבה מקומות.
אבל יש להם פיצות, שלא תחשבו שהם מסכנים.
עם כל רגע שחולף יותר ויותר בתי עסק המספקים אוכל איכותי נפתחים בפ"ת, אפילו שפתח תקווה בסתר מחביאה בין הפינות מקומות של פעם עם הפתעות, אבל זה כבר בפוסט אחר.
הפיצה, בואו נדבר עליה.
הסוד של הפיצות של פתח תקווה הן הפשטות.
זה טעם של פעם, של ילדות, אבל טעים, ברמה של היום. מנה שאוכלים ורוצים עוד. מזמינים מגש ומצטערים שלא הזמנתם שניים.
השומשום על הצד הקשה רק מוסיף. חלק קלוי, חלק עדיין עוד טרי, מתפצפץ בשיניים, עושה כיף ומוסיף עניין.
הפיצה מצויינת אפילו, מהסוג הרגיל, הטעים, זה לא בוטיק, אנחנו לא באיטליה, זו פתח תקווה, אנחנו מדברים על טעים אבל לא יוקרתי, מצויין אבל לא שף.
היא עסיסית, אין מה לדבר.
שורה תחתונה?
תזמינו, אפילו יותר מאחת.
