קבענו להיפגש עם חברים לבראנץ' בשבת.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.
זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.
בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.
כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.
נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)
התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.
זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.
בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.
כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.
 |
| סלמון בנדיקט |
 |
| אומלט פרמז'ן ובייקון |
 |
| הום פרייז |
 |
| קומה תחתונה של מגדל פנקייק |
נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)
התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.
דיקסי זה תמיד הימור. אתה לא יודע כמה זמן תחכה, איפה יושיבו אותך, וכמו עם האוכל - גם בתחום ההושבה אתה יכול לקבל ניצחון מתוק או מרמור לימים ארוכים.
השבמחקהבעיה שלי עם דיקסי (המקורי לפחות) הוא שלמרות שהאוכל מתומחר יקר והוייב שמשדרים הוא של יוקרה - בסופו של דבר זה חלל תעשייתי במקום מוזנח באזור מבודד.
אין שום הצדקה ללעמוד בתור ליד ערימות של זבל ומחוץ למחסן באמצע של לובי עתיק יומין, ואחרי זה גם לשלם על זה מלא כסף תוך כדי שירות בינוני.
מהצד השני של ההימור - לפעמים האוכל שמביאים הוא מדהים [לפעמים גם סתמי].
בבקשה אל תשכחו שזו מסעדה של חיים כהן האגדי, האדם שהתחיל בתור דמות פשוטה בטלויזיה והפך למותג מהלך וחביב הקהל.
השבמחקהאדם הזה הגיע מפשטות, היה בשלן כמו כל אחד מאיתנו וכיום הוא אמן ואבא של כולנו.
גם אם יש טעויות מותר וצריך לסלוח לו כי בלעדיו לא היינו איפה שאנחנו היום.
עם כל הכבוד לחיים כהן שהוא באמת דמות חביבה מאוד, לא נראה לי שהוא היה שם כבר הרבה זמן, ובטח שלא עמד במטבח להכין את הסלמון והביצה.
מחקאני מקווה שלפחות הוא עושה להם שם ביקורות פתע והשתלמויות מקצועיות.
מחקשירוויח כפרה עליו, אבל אנשים משלמים פרמיה על זה שהמקום מקושר לחיים כהן, אז לפחות שתהיה תמורה בעד האגרה.