חומוס שלמה ודורון | שישי בצהריים

הלו הלו

שיטוט יום שישי בסביבת שוק הכרמל הביא אותי ואת Sabib לנסות את החומוס המדובר של שלמה ודורון בכרם התימנים.

באזור יש חומוסיות כמעט כמו באסטות של ירקות, ומה שמייחד את המקום הזה הוא שהוא נוסד ב1937 ע"י הסבא שלמה, וכיום מנוהל ע"י הנכד דורון. לא יצא לי לבקר שם בדיוק בשנה ההיא, אז אני איאלץ להאמין להם.

החומוס מקבל סופרלטיבים רבים ברשת, גם מצד אנשים "מביני עניין" שמוכנים להיהרג על שמו הטוב.

הגענו בשעת שיא בצהרי היום, והצטרכנו לחכות כרבע שעה בתור.

בקץ ההמתנה, קיבלנו את שולחננו הלא מרווח כל כך שנמצא ליד מלאי גדול של פחיות ריקות למחזור, אבל כשאתה כבר מקבל מקום בחומוסיה מבוקשת בצהרי יום שישי, אתה לא יכול להיות בררן.

לקח מספר דקות עד שניגש אלינו מלצר.

המקום מגיש אך ורק חומוס בניגוד למקומות אחרים באיזור שמשלבים גם בשר כמו מסעדת ארז השווה.

הזמנו מנת חומוס בינונית [להבדיל מגדול או קטן] עם טחינה ועוד מנת חומוס משולשת (ששילבה גם גרגרים ביצה ופול).

כבונוס קיבלנו גם ביצה לכל חומוס, למרות שלא ביקשנו.

והרי המנות שהגיעו כעבור מספר דקות מעת ההזמנה :

טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה

משולש עם ביצה

למרות שהחומוס הגיע בזמן סביר לשולחן, עדיין לא יכלנו לדגום אותו והצטרכנו לחכות פרק זמן קצת רב מידי לטעמי, לצלחת הפיתות (חמות ומשובחות) ולתוספות (בצל ושות').

טוב, אז הפיתות הגיעו, חתיכת פיתה ביד בתנועה מדודה לעבר החומוס, מצפה לפיצוץ בפה בעוד 3..2..1.. ו..

לא משהו האמת.. וכל כך רציתי..,

הטעם סטנדרטי למדי, מזכיר קצת חומוס צבר שקניתי ב10 שקלים לכמעט קילו בסופר.

כל התוספות שנלוו אליו הצליחו להקפיץ קצת את הרמה שלו מעל אותו חומוס שיש לי במקרר בבית, אבל לא בהרבה.

אפילו הביצה הייתה קצת חסרת אופי - לא ממש חומה ולא ממש לבנה.

עבור 2 המנות בצרוף 3 פחיות קולה זירו (שהיו מצויינות וגם למדנו ש"מאיה" זה שם מאוד נפוץ) שילמנו מחיר סטנדרטי של כ60 ש"ח. לא נראה לי בסך הכל שזה מקום ששווה לחכות בתור אליו - עדיף ללכת לארז הסמוכה - שם יותר טעים, ויש גם שיפודים במחיר מציאה.

 - - - - - - - - -

וכעת לדברים מאת סביב (Sabib):

אני חייב להסכים עם הניתוח המושכל של ידידי המלומד.
החומוס טעים בגדר הרגיל, אם כי הופתעתי לגלות כמה ההייפ סביבו מוגזם - הרי באיזור השוק יש כאמור חומוסיות בשפע וזו לא באמת שווה עמידה בתור יותר מאחרות.

הלחץ שהוביל לשירות מבולבל ואיטי מאפיין את הכרם בימי שישי, כשאנשים נצלים בשמש בעודם ממתינים לשבת איפשהו ולאכול משהו, ממתינים שיקשיבו להזמנה שלהם או שיקחו מהם את הכסף. זה לא חדש אבל זה תמיד פוגע מעט בחוויה.
עוד פגיעה נרשמה בתוספות הביצה שהונחו בצלחת מבלי לשאול ולאחר מכן חוייבנו עליהם.
שוב, לא סוף העולם, אבל עוד דבר לרשימה - כשבונים לך ציפיות אתה עלול להתאכזב.

חומוס משולש ומנה של חומוס טחינה ברקע

לסיכום:
זו מנה לא רעה אם אתם באזור ורוצים לנסות, אולי יש ימים שהיא אפילו טעימה יותר בהם.
מצד שני, זו לא מנה שהייתי נוסע בשבילה במיוחד - יש באזור הכרם חומוסים אחרים שעדיפים לטעמי.
כמובן שבסופו של דבר חומוס הוא עניין של טעם אישי, אז אם אתם חולים על שלמה ודורון ספרו לנו למה, אולי אפילו נשתכנע.

המנה הגדולה (לקחתי את גודל הביניים) ביחד עם הפיתות הטריות די סתמה אותי ככה שלא יכולתי להנות ממטעמים אחרים שיש לאזור להציע, שלא לדבר על קניות בשוק שעשיתי בקושי מפאת השובע ותחושת הכובד.
אם יש לכם תוכניות לשישי - עדיף לא להתחיל את היום עם חומוס ופול.

ארומה לונדון מיניסטור

בוהריים מאוחרים של שישי, אנחנו דקות לפני נסיעה אל מקום שאין בו אוכל של ממש.

חנויות מסביב מתחילות להסגר, מסעדות רוחצות את הרצפה, דלתות ננעלות, יש לחץ באוויר וריקנות בבטן.

פתאום עלתה הצעה לאכול משהו מהיר בארומה.

אני לא ידעתי מה לחשוב, לא נכנסתי לסניף של ארומה כבר עשור, לא בגלל משהו מיוחד, זה יכול לקרות לכל אחד.

כעך שהוא בייגל ופרעצל, עם ריבת תות וחמאה.

מבט בתפריט שעל הקיר לא עושה לי טוב.
יותר מדי אפשרויות, בכל אחת צריך לפרק, לשנות להנדס.
אני מתייאש ומחלט לשתות פחית קולה. בראש אני אומר לעצמי שכבר אסתדר, אמצא משהו אח"כ.
פתאום המבט עוצר על כעך גדול שמונח על המדף, מין בייגל, פרצל, אפילו פרעצל אם תרצו.

בעוד שזוגתי לוקחת ביסים מהוססים מהכריך שלה ומספרת לי שהוא לא משהו - גם אני מגלה לאט לאט שהכעך שלי לא זורם. עם הריבה הוא מתוק מדי, עם החמאה הוא שמנוני מדי ויש לו טעם לוואי, לבד הוא רק בסדר, אבל יבשושי.
הקונספט נהדר (אפילו שהכעך לא היה בתרפיט בכלל), העיצוב וההגשה קונטיננטליים, הטעם יכול להיות יותר טוב, אבל אולי אגלה משהו חדש בעוד עשור.