‏הצגת רשומות עם תוויות הום פרייז. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הום פרייז. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 1 במרץ 2014

ארוחת בוקר בדיקסי

קבענו להיפגש עם חברים לבראנץ' בשבת.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.

זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.

בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.

כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.


סלמון בנדיקט

אומלט פרמז'ן ובייקון

הום פרייז

קומה תחתונה של מגדל פנקייק

נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)

התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.


יום שבת, 18 בפברואר 2012

פרנק פריך

אז זה מה שקיבלנו :

















ומה קרה לפני?
ובכן, הכל התחיל בערב טיפוסי אחד, כשהיינו רעבים, ולא היה לנו כוח\מצרכים להכין דבר מורכב, ורצינו משהו בשרי מעבר לסנדוויץ' עם פסטרמה.

במקרה נתקלנו בספר האוכל על השולחן - אותו ספר משלוחים שמתיימר לדעת מה חם ומה סתם.

כהרגלנו בקודש אספנו מספר מועמדים פוטנציאליים בהתחלה, ולאחר מכן פסלנו אותם אחד אחרי השני.

מה שנשאר בסוף היו 2 אפשרויות - שניהם מועמדים ראויים מגיזרת הנקניק - רובן ופרנק.

החלטנו לברור באמצעות בחירה רנדומלית הוגנת. המספר שמציין את השניות על השעון היה אי זוגי, ויצא שהתקשרתי לרובן.

לאחר מספר שניות ענתה לי עלמת חן, שאמרה שהם לא עושים משלוחים כרגע. זה נראה לי מוזר כי השעה לא הייתה מאוחרת במיוחד, אבל היא הבהירה לי שהיא מתכוונת לכך שהם לא עושים משלוחים בכלל כעת, למרות שעשו בעבר.

עקב הרעב לא נכנסתי לשאלות כמו למה אין משלוחים (שיערתי שזה עקב ניסיון מר עם אנשים תמימים שחשבו שיקבלו במשלוח את אותה איכות כמו ב"מסעדה" אבל אכלו לקרדה במקום) או למה בעצם יש להם שם טלפון אם אין משלוחים (בטח הם חושבים שאני אבוא במקום ל"מסעדה" - נאיבי שכמותי)

בקיצור, אתם יודעים כבר לאן השיחה הבאה שלי הלכה.
הצצנו בתפריט המשלוחים קודם לכן, ומכיוון שאנחנו couple ואוהבים קיצורי דרך החלטנו להזמין את פרנק couple מתוך ה section של קיצורי הדרך. מדובר ב10 נקניקיות מיני בתוספת תפוחי אדמה אפויים וכרוב כבוש. בנוסף קיבלנו 2 לחמניות מיני שיכולות לשמש בית חם לפחות לחלק ממניין הנקניקיות אותו אנו עתידים לקבל.

10 הנקניקיות שיצאו לכיוון בתינו היו 5 עגל ו5 באווריות בראט וורשט. לקור ששואל את עצמו מה זה בראט וורשט נרמוז כי נקניקיות אלה הן סיבה טובה לכך שהמקום לא מחזיק בתעודת כשרות.

לא עברה חצי שעה, והמשלוח שאתם רואים בתמונות למעלה הגיע + 2 לחמניות מיני שביקשו לא להצטלם.

בתמונה מימין אתם יכולים לראות 5 נקניקיות בראט יחד תפוחי אדמה + בצלים מטוגנים וכרוב כבוש, ובתמונה משמאל אותו דבר עם נקניקיות העגל. תחילה כילינו את הנקניקיות בצורה מסורתית עם המיני לחמניות. אני התחלתי עם 2 נקניקיות וורשט, בתוספת קטשופ וחרדל, ואילו א' העדיפה להתחיל ולסיים עם 2 נקניקיות עגל. היה ממש טעים ואיכותי.

אני חייב להודות שפעם לגלגתי על אנשים שמשלמים סכומים של יותר מ10 שקלים על נקניקיה, כי לימדו אותנו מגיל צעיר שנקניקיה זה שאריות של נתחים אחרים. בד"כ זה נכון, ועדיין לא הייתי קונה בדוכן רחוב אלמוני שמציע נקניקיה בלחמניה ב18 שקל, אבל כאן זה אחרת. הנקניקיות עשויות בידי אמני נקניקיות. יש דבר כזה והם יודעים מה הם עושים. זה טוב במיוחד כשהלחמניה באה עם חרדל דיז'ון או מיונז הלמנס\היינץ במקום מקבילים ישראלים נחותים שלהם.

בעצם זה כמו פעם שחשבנו שהמבורגר תמיד נחות עד שרשתות כמו בלאק (יותר) ומוזס (פחות) נחתו אצלנו עם המבורגרים משודרגים במחירים משודרגים כי אין מה לעשות - על איכות צריך לשלם.

התפוחי אדמה היו סטנדרטיים, ותמיד העדפתי צ'יפס, אבל אהבתי את הבצל המטוגן שפוזר עליהם בנדיבות. הכרוב הכבוש היה הרבה יותר טוב בלחמניה מאשר מחוצה לה, אבל זו כבר באמת העדפה אישית.

לאחר ששבענו נותרה חמגשית אחת מלאה ב3 נקניקיות בראט + תפוחי אדמה וכרוב כבוש מלוא התוכן.

אחלה ארוחת ערב ליום המחרת.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג