ארוחת בוקר בדיקסי

קבענו להיפגש עם חברים לבראנץ' בשבת.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.

זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.

בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.

כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.

סלמון בנדיקט

אומלט פרמז'ן ובייקון

הום פרייז

קומה תחתונה של מגדל פנקייק

נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)

התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.

בית הפנקייק המקורי הרצליה

ברכות ואיחולים לכולכן\ם, מי יודע אם יצא לנו לדבר לפני כניסת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה.

לקראת ערב ראש השנה החלטתי שזה זמן מצויין לפוסט קצר ומתוק.
המיקום: בית הפנקייק המקורי, הרצליה.
הזמן: צהרי שבת קיצית, לפני מספר שבועות.

פנקייקים עם רוטב חלבה חם, שברי מקופלת וקצת סירופ שוקולד בצד.

בדיוק סיימנו ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת ופתאום בדרך הביתה התחשק משהו מתוק.
ההחלטה הייתה מהירה - עברנו את תל אביב והמשכנו לכיוון גלילות, משם אל בית הפנקייק.
מוסד מוכר, ידוע, מספק את הסחורה כבר כמה עשורים. הרבה יותר קל מלהתחיל להתעסק עם פנקייק בבית וכמובן שעדיף על לקנות בקבוקי סירופ שוקולד ומייפל שישארו במקרר לנצח (הרי כולנו מגיעים לגיל שבו עובר החשק לשתות סירופ ישר מהבקבוק).

כמו שבוודאי ראיתם בתמונה, הרעבה לנישנושים הזמינה לעצמה פנקייקים עם רוטב חלבה, עליהם שיכנעו אותה לפזר מקופלת - מה שהתברר כטעות כי הטעם של המקופלת החוויר מול החלבה וסירופ השוקולד המרוכז.
היא סיימה פנקייק וקצת, ואני שלא באמת רציתי גיליתי כמה קשה לסרב אחרי טעימה אחת.

San Pellegrino - Aranciata

כדי להתרענן הזמנתי לעצמי בקבוקון של גזוז תפוזים מהסדרה החדשה של סאן פלגרינו.
היה בהחלט מרענן, ובעיקר טעים.
ביציאה מבית הפנקייק הלכתי לחנות בתחנת הדלק הסמוכה וקניתי במחיר "מוזל" את הטעם הנוסף, הלימונטה.
אני לא זוכר איזה מהטעמים אהבתי יותר, שניהם היו מצויינים אם כי אחד מתוק יותר והשני מעט מריר, בקטע טוב.
בסדרה אגב יש עוד ארבעה טעמים, למיטב ידיעתי רק השניים הללו הגיעו לישראל.
הסדרה אמורה להגיע בפחיות שונות, מארזים וכו', אבל בואו נגיד תודה שלפחות קיבלנו משהו.
אגב, שני הטעמים מכילים מעט ציפה.

San Pellegrino - Limonata

וזהו בערך, משם הלכנו להסתובב קצת ואז לנוח בבית.
שיהיה לכולם תפוח בדבש, נתראה בקרוב, לא?
שנה טובה!

בית הפנקייק המקורי

לא הרבה פעמים יוצא לתל אביבים כמונו להחזיק בנכס ששמו אוטו.
בדרך כלל אנחנו מתניידים באופנים, אוטובוסים ומוניות.
ברגע שיש אוטו כללי המשחק משתנים, ואפשר להגיע למקומות הסעדה קלאסיים כמו בית הפנקייק המקורי.

למי שלא מכיר, בית הפנקייק שוכן במתחם של תחנת דלק פז בצומת הסירה בהרצליה.
החלטנו ללכת לדגום את ארוחות הבוקר של המקום.

המקום עצמו מעוצב כמו פונדק דרכים מושקע למדי.
חלק גדול מהמקומות נמצא בעצם בצורה של תאים עם ספות, ומסך מגע  עם משחקים כמו איקס, מיקס, דריקס שאפשר
לשחק בכיף עד שהאוכל יגיע, או סתם עד שהילדים הקטנים יפסיקו לצרוח.

לנו לא היה מזל כזה, וכאשר הגענו כל התאים היו מלאים, אז נאלצנו להתיישב בשולחן כאחד העם.
מיד כשהגענו הגיעה אלינו מלצרית אמיתית (מבוגרת שנראה שיודעת את העבודה, לא כמו התיכוניסטים\סטודנטים שמחלטרים) והגישה לנו את התפריטים.

החלטנו ללכת כאמור על ארוחות הבוקר : אחת ישראלית ואחת אמריקאית.

הארוחה הישראלית היא מה שאנחנו מורגלים אליה מרוב בתי הקפה שבהם מגישים ארוחות בוקר : 2 ביצים, סלט, לחם ומגוון מטבלים שילכו עם הלחם - במקרה הנ"ל היו מטבלים מושקעים וטעימים כמו האבוקדו וסלט החצילים.

הארוחה האמריקאית קצת פחות נפוצה במחוזותינו וכוללת בנוסף ל2 ביצים גם את מאכל הבית - הפנקייק המקורי.
כך זה נראה :

שלום, אני פנקייק מקורי

והנה 2 הארוחות יחדיו בתמונה אחת!

שתי ארוחות, תמונה אחת

 


כמובן שעם הפנקייקים באים גם רטבים של שוקולד\מייפל ועוד דברים טובים, כדי שישדרגו עוד יותר את הפנקייקים הטעימים מלכתחילה.
כמו בכל מקום השואף להיות אמריקאי אפשר להזמין גם דברים מטורפים שכוללים את כמות הקלוריות המומלצת לאדם ב3 ימים עמוסים בשוקולד, ופל בלגי, קצפות וקרמים (ומתחת אולי יש איזה פנקיייק) אבל החלטנו לא להתחזר הפעם ולקנח בכוס שוקו מהבילה, שבאה כחלק מהארוחה.

המחירים הם בסטנדרט של ארוחת בוקר ממוצעת - 48 שקלים לכל אחת מהארוחות - לא זול ולא יקר מידי.
לא יודע אם המקום שווה נסיעה מיוחדת, אבל בהחלט שווה עצירת ביניים בדרך.

פנקייק, חביתית או חמיטה או קישוא

אחרי הכריכים המשביעים חלקית הגענו הביתה, עייפים מהטיולים ורעבים להרפתקאות שבסלון.
בשלב כלשהו ענבר רצתה פנקייק, התחילה להכין את הבלילה ואני נותרתי לסיים את העבודה. יש שיגידו שאני פראייר שלא נותן לעשות את העבודה שלו, ויש שיטענו שאני בכלל נדחפתי ורציתי מאוד לעשות הכל בעצמי.
בכל מקרה, בהתחלה היא עמלה, אח"כ שנינו, ובסוף אני.

פנקייק בצורת לב

פרו טיפ: פנקייקים לא זורמים עם מחבת קרמי. משום מה זה נדפק ואפילו שימון לא עוזר במקרה הזה. יש צורך להשתמש בתרבד או מרית מעץ או פלסטיק כדי להפוך, או חלילה מזלג פשוט שעלול לשרוט את הציפוי.
רפי גינת עשה לא מזמן ספיישל על כמה מסוכן לשרוט את הציפוי הזה, אז תיזהרו, וגם תיזהרו שלא יידבק.

ערימת פנקייקס + מזלג

ערמתי אט אט את החמיטות למקבץ יפה, ואפילו שהתקשיתי טיפה עם ההיפוך בסופו של דבר מצאתי את השיטה והתקדמתי לסיום הבלילה.  אני יודע שהבלוג מספר בד"כ על אוכל שנרכש מחוץ לבית, אבל תתנחמו בעובדה שהבלילה הוכנה מאבקה של פילסברי אז לא באמת הכנו את הכל לבד.

חביתיות או לא להיות

הבלילה של פילסברי הייתה מבושמת בניחוח וניל, וגם הפנקייקים לא היו רעים. ניסיתי להתעלם מהעבודה שהאבקה הכילה חלב מיובש או תחליף חלב, אבקת ביצים או תחליף ביצים, ושאר תחלואות של החברה המודרנית והמזון המתועש.

בתמונה רואים פנקייק, קונפיטורת תות עם גוש תות על המזלג, וממרח נוטלה על הסכין

שוב, אם תשימו לב לתמונה תראו שענבר אכלה קונפיטורת תות ונוטלה עם הפנקייקים שלה. אני גם אכלתי אחד, אולי אחד וחצי ואז גילינו את מה שאנחנו תמיד מגלים אחרי פנקייק. אחרי שאוכלים פנקייק נורא מתחשק משהו מלוח, ולרוב אנחנו הולכים על צ'יפס. אני לא זוכר בדיוק מה ענבר עשתה, כי אני הייתי באטרף למלוח שלי. לא היה לי כח להתעסק עם צ'יפס, אז הלכתי על ירק מטוגן אחר.

קישואים חצויים מטוגנים בשמן חמניות, עם מעט פלפל גרוס

רחיצה מהירה של המחבת ועפתי לדרכי. חציתי קישואים, השחמתי את הצד של הקליפה קודם, ואז הבאתי את הצד הפנימי למצב של כמעט שרוף. הם היו רכים וחמים ומלוחים (כי שמתי מלח + פלפל גרוס) ואכלתי אותם ישר מהמחבת ובהתלהבות רבה.  תודה רבה.