מנה משולשת של אבו חסן

בביקור המדובר הלכתי עם חברים רבים סעוד ארוחת בוהריים באבו-חסן.
אני לא זוכר אם כבר יצא לי לספר בעבר, אבל אני לא חולק את ההתהבות המוגזמת סביב המקום.
זה אחלה חומוס, באמת, אבל יש כאלה שאני אוהב יותר.
אני גם בעיקר לא אוהב לעמוד בשמש מלא זמן בשביל לקבל מנה ולאכול אותה ממש מהר תוך כדי שאנשים מזיעים מחכים שאני אפנה להם מקום במבטים זועמים מרעב.

משולשת: אבו חסן

שלא תבינו אותי לא נכון, טעים גם טעים, אבל חומוס זה עניין אישי ובעיניי מספר הפעמים שאכלתי מנה באמת באמת מדהימה באבו חסן זה משהו שאפשר למנות על יד אחת.
בשביל מנה טעימה אפשר ללכת להרבה מקומות, בלי תור, בלי דחיפות וצעקות, ובלי לאכול ממש מהר כדי לפנות מקום לאחרים.
אני עדיין מכבד את כל מי שמעדיף ללכת לשם, אבל כמעט אחרי כל סיבוב כזה אני מרגיש שיכולתי לחסוך לעצמי זמן ומאמץ.

יצא לי להתלונן על זה בפני חברים וחומוסאים, לא תמיד יש הסכמה לגבי הטעם, אבל כמעט תמיד יש הסכמה לגבי החוויה.
עם זאת, כולם, כולל אותי, חוזרים אל התור המיוזע.

בפסח הזה כולנו מצה

אחרי שבחג הראשון סעדתי ארוחה טבעונית קסומה לצד צמחוניים וטבעוניים בגולה (אציג אותה בפעם אחרת) בחג השני יצא לי לסעוד בשולחן כשר.
למרות שהמנות העיקריות היו בעיקר פגרים (עוף ודג), היו פתרונות מן הצומח.
בואו תראו!

מה טעים ומה נחמד

בסיבוב הראשון (למעלה) אכלתי מעט מצה עם הרבה טחינה (מחוזקת בשמיר ושום), חצילים קלויים, שעועית ירוקה ברוטב חרדל ועגבניות שרי, וגם מגוון מחמצים (כרובית, גזרים, פלפלים ועוד).

בסיבוב השני (למטה) אכלתי בטטות מהתנור, במיה, עוד חצילים, אורז קסום שעליו שמתי שליכטה של טחינה, ועוד קצת מצה. הכל ירד חלק בגרון עם קולה זירו קרירה.

מה נחמד ומה טעים

חדי העין יוכלו לראות שהייתה קערית סלק ליד הצלחת שלי, אבל אני לא אוכל סלק אז שילך למות בפינה לבד בחושך.
היו עוד ירקות שאני לא אוכל, ולכן גם הם לא מופיעים בצלחת שלי ולא אטרח לספר לכם עליהם.
ככה זה בחיים. לפעמים אתה פוקאצ'ה קסומה ולפעמים אתה סתם מצה.

פיצה פיליפ: מתוקה הדרך הביתה

לפעמים כשהולכים לבקר בארצות רחוקות חוזרים הביתה עם רגשות מעורבים.
מעורבים כי מצד אחד אתה באמת מתגעגע לחומוס טעים, אבל מצד שני טעמת עכשיו מאכלים קסומים ולא בא לך לחזור לאכול סחלה מקומי.
את ההרגשה האחרונה עזר למגר ביקור לילי קצר בפיצה פיליפ.

מוצרלה די בפאלו, פרמז'ן, עגבניות שרי, ארוגולה ורוטב בלסמי מצומם.

התמונה שמעל מילים אלה היא כנראה הכי מוצלחת בביקור הזה, אבל בשביל תמונות יש פוסטים אחרים על פיליפ, בפוסט הזה מדברים בעיקר על טעם (ולא על שירות, אין לי כח להתלונן, בינוניות במקרה הזה היא גם סבירה, היו כבר מקרים גרועים יותר במחוזות אלו).
אגב, מכל התמונות שצולמו, נראה לי שהפיצה שלי הייתה גם הכי טעימה (כן, עדיין זו שלמעלה פה).

בטטה, חצילים, פלפל קלוי, גבינה בולגרית.

החברים הלא צמחוניים הזמינו את פיצת השפקטקולו, על בסיס רוטב עגבניות עם תוספות ריחנות (ואפילו טיפה מסריחות - הגבינה בעיקר) שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק. מבט אחד בפיצה מעלה מיד את הרוק לחלל הפה (תזכרו שיש שם חיות מתות, קצת כבוד!) אבל עדיין, שלי הייתה יותר טעימה.

רוטב עגבניות, שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק

בסה"כ, כשאני יוצא מהבית בשעה מאוחרת, אני מצפה לחזור הביתה מרוצה.
לאחר ישיבה של זמן מה בפאב הפיקוק הסמוך (עם שירות נוראי לתפארת מדינת ישראל) שמחנו לגלות שפיליפ עדיין פתוחים (אם כי כשהלכנו הם התחילו להתקפל).
בתור חטיף לילי כבד משקל מדובר בפינוק לא נורמלי שחבל לכם על הזמן.
האם מדובר בפיצריה הטובה בתל אביב? ייתכן, אם כי תמיד יש אנשים שיגידו שמות של פיצריות (בייחוד באזור בוגרשוב וכיכר רבין) שלכאורה הן טובות יותר.
אבל באמת, בואו לא נריב על פיצה, לכל אחד יש את המקום שלו, ואם יש לכם מקום טוב יותר - ספרו לנו כי אנחנו באמת רוצים לדעת.

BROOD: יעני לחם

יום אחד מוקדם בבוקר הלכתי לי לתומי ברחובות אמסטרדם, השמש הייתה חמימה אם כי עדיין לבשתי קפוצ'ון ומעליו מעיל; ככה זה כשאתה יוצא לגיחה אל מחוץ למדבר בו אנחנו גרים.
לפתע נפלו עיניי על מקום שחלפתי על פניו כבר מספר פעמים, BROOD שמו, לחם בתרגום חופשי.
ועכשיו ניחוש מהיר, מה קורה במקום שקוראים לו לחם?
את  התשובות שלחו אלינו על גבי גלויה.

משמאל תוכלו לראות קרואסון שאליו הודבק נתח האם בעזרת ספירלת גבינה.

על המדפים מאחורי הדוכן הידידותי נחו מאפים חביבים עם פרצוף של "תאכל אותי".
מאפים עטופים בגבינה, מאפים עטופים בבייקון, מאפים טבולים בשוקולד ועם פיסות פיסטוק מעליהם.
ואז פתאום נדלקה לי מנורה מעל הראש, רעיון גאוני שאמר שהנה אני רעב ועדיין לא אכלתי ארוחת בוקר, הזדמנות נהדרת לאכול משהו טרי ומדהים.

קסם הפוקאצ'ה: כל מה שטעים במאפה אחד בגודל עממי.

לקחתי פוקאצ'ה מצופה בפסטו שמעליו מוצרלה, עגבניות, עלים ירוקים ותיבולים.
בסה"כ מנה נהדרת, סופר משביעה ולא יקרה במיוחד (קצת יותר מיורו אחד בודד מסכן).
בארץ לא נשמע דבר כזה.
אבל זה לא המקום להתביין על יוקר המחייה, אם כבר להתבכיין אז על כמה שהפוקאצ'ה הזאת הייתה מדהימה וכמה שאני מתגעגע אליה.

קרואסון עטוף בשוקולד ושברי פיסטוק

והנה באמת, שלא תקראו לי שקרן, קרואסונים מצופים בשוקולד מבחוץ, עם שברי פיסטוקים.
ומתחת תוכלו לראות בקבוק של מים מוגזים (ספארקלינג) כי באירופה לא אומרים סודה - זה מבלבל אותם.
בסה"כ הייתה ארוחת בוקר לעניין. קניתי עוד מאפה כלשהו, אבל אני כבר לא זוכר איזה.
שמתי אותו בתיק ואכלתי אותו בהמשך היום.

התמונה של הסודה יצאה הרבה יותר יפה מהתמונות האחרות בפוסט הזה.

בסה"כ להסתובב באמסטרדם זו אחלה חוויה אם אתם רעבים ויש לכם עודף בכיס.
מדהים כמה אוכל טעים אפשר לקנות ביורואים בודדים בלבד. אבל זה לא רק באמסטרדם, נראה שבאירופה כולה היאוש נעשה יותר נוח.
אבל באמת, פה זה לא מקום לדבר על יוקר המחיה, שלא תצאו בסוף לאיזו הפגנה או משהו.

בהדונס: טריקים של חומוסיות

את המנה היפה שבתמונה קיבלתי ללא התור האופייני של בהדונס.
תשאלו אותי כיצד! נו, תשאלו!

אז ככה, הסוד הוא לבוא אחרי שעות הלחץ, אחרי שכל שוכני המשרדים חזרו אל המזגן שלהם.
הסניף עומד שומם ואפשר לבוא ולאכול ולא לעמוד בין עשרות אנשים רעבים שגם תופסים את כל השולחנות.
זה הצד הטוב.
הצד הרע הוא שצריך לחכות עם האוכל עד שלוש אחה"צ, מה שלא תמיד עובד כשרעבים מהבוקר, אבל בעזרת השם אפשר לאכול איזה כריך במשרד (אבל זה כבר בפוסט אחר).

אם אתם מכירים את בהדונס - ספרו לנו באיזה סניף יצא לכם לאכול כי ממה שניסינו כל סניף שלהם הוא עולם אחר לגמרי.
ממתינים לסיפורים שלכן ולתמונות שלכן.
אל תשכחו לכתוב גם מה ניש.