קארדו | סיידר מבית ווסטונס (Westons)

הכל התחיל כשהלכתי בצהרי יום שישי עם החבר שאול (וזוגתו פלג באמת שתחיה בכבוד) לקארדו, מקום חביב בתחילת שדרות ירושלים ביפו, בית קפה שהוא סוג של בר יינות וקצת מסעדה וטיפה ביסטרו.
פלג ושאול אכלו פנקייקים וקרואסונים עם גבינות עיזים ופרושוטו.
אני ידעתי בדיוק בשביל מה אני מגיע.

קארדו הגישו בעבר את אחת הבירות האהובות עליי, ליפמנס (Liefmans), בירה בלגית עם בסיס פירותי, בתסיסה במיכלים פתוחים (התסיסה מתרחשת מאורגניזמים העפים באוויר), מתוקה וטעימה להפליא. יש להם כמה סוגים, רובם מבוססי דובדבנים או פירות יער או שילוב שלהם.

באיזשהו שלב לקראת החורף - החבית הוחלפה, לא זוכר למה בדיוק, אם אינני טועה זה היה סוג אחר, כהה יותר, פחות מתוק אבל עדיין לא רע בכלל.

ביום השישי הזה, שהיה קיצי, בו אני והחבר שאול וזוגתו פלג באנו, התבשרתי שהוחלף שוב המלאי. כעת היה סיידר. בהתחלה מיררתי, אבל מהר מאוד אמרתי יאללה.
מה רבה הייתה שמחתי כשגיליתי שמדובר בסיידר ווסטונס אותו לראשונה טעמתי בפאב אירי בפראג ומאז גם שתיתי די הרבה משיכר האגסים שלהם (אפשר למצוא בחינאווי).
הסיידר היה צונן, עם מעט קרח בכוס הפיינט (זו ההגשה המומלצת לליפמנס), תענוג ביום שמש.

עברו מאז כשבועיים ואני צמא מאוד לסיידר שלי (מדובר בסוג הפחות יבש ופחות חמצמץ, 4.5%) , פשוט, קליל ומענג.
מי בא?

בוקר טוב אדון גוטה

אומרים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום.
בד"כ אני מזניח אותה - במקרה הטוב אני אוכל איזה סנדוויץ' בעבודה, במקרה הרע תוקע איזה בורקס ממאפיה ברחוב, ובמקרה הרע יותר בורקס מהסופר ליד הבית שלי.
למרות זאת, יש ימים שאני דווקא משקיע.
לא מדובר לרוב בהכנת ארוחת בוקר בעצמי, רחמנא ליצלן, אלא באכילה באיזה בית קפה באזור, וזה קורה בימי שישי בעיקר.

המקום הקבוע שלנו הוא קפה בוגרשוב - נחשו לבד באיזה רחוב הוא נמצא, אבל עקב שובר "חגיגה זוגית" שנפל בדיוק לידנו, תוקפו עמד לפוג, ולא כלל את המקום הנ"ל, נאלצנו לאלתר ולחפש מקום חדש.

סרקנו את הרשימה המוצעת וראינו שם מקום שבו כבר אכלנו בעבר, אם כי לא ארוחת בוקר - סניף ת"א קפה מצדה שנמצא בחוף בוגרשוב.
הגענו למקום בשעת בוקר מאוחרת, והופתענו לגלות שהמקום הומה למדי. הדבר די יוצא דופן בעיר כמו תל אביב שהתושבים בה מתעוררים מאוחר. התיישבנו בעוד אנו בוהים בתפריט (למרות שכאמור שנינו ידענו מה נזמין). לאחר זמן לא קצר של בערך 10 דקות, ניגשה סוף סוף מלצרית לשולחננו ולקחה את ההזמנה (והשובר).

ארוחת הבוקר כוללת 2 ביצים לבחירתך (עין, מקושקשת, חביתה וכו'), סלט קטן קצוץ, סלסלת לחמים, מספר גבינות וטאפאסים של בוקר וקינוח של בייבי מוזלי. כמו כן היא כוללת משקה קר ומשקה חם לבחירה. המחיר לארוחה זוגית כזו, לאנשים חסרי מזל ושובר הוא 95 - בהחלט לא מחיר פשוט.

כעבור כ5 דקות הגיעו לשולחננו סלסלת לחמניות שכללה 3 מיני לחמניות, אחת שחורה ו2 לבנות, בליווי מארז של 5 "טאפאסים" כהגדרת המקום - סלט חצילים, גבינה לבנה בטעם שום שמיר, קוטג', סלט טונה וקוביות גבינת פטה. הנ"ל לוו בשני צלוחיות של חמאה וריבה, שנקראת במקומות מעין אלה "ריבת הבית".
אם נחלק אותם ל"חם" ו"סתם" אז בקטגוריה של החם יושבים סלטי החצילים והטונה, שרואים שעשו להם איזשהו שדרוג מעבר לחומר הגלם הבסיסי (לחצילים הוסיפו עגבניות ובצל, ולטונה הוסיפו פלפל אדום ובצל) ובקטגוריה של הסתם יושבים כל השאר שלא היו באיכות מיוחדת, ולא הושקע בהם כל טיפול עודף.
באשר לריבה - מאז שראיתי את מיקו המסכן בסרט צ'ארלי וחצי נאלץ לאכול "עוד פעם ריבה" ירד לי לגמרי מהדבר הזה.
החמאה הייתה מצויינת - לדעתי מתוצרת לורבק.

עברו כ10 דקות של שילובים ומשחקים שעשינו בין הלחמניות הסלטים והטאפאסים, ועדיין המנות העיקריות, הווה אומר הביצים, לא הגיעו לשולחננו. מה שהכעיס במיוחד הייתה העובדה שלקוחות שהגיעו הרבה אחרינו כבר קיבלו אותן לשולחן. רק לאחר 2 הערות למלצרים, ועצבים מצידנו הגיעו בסוף הביצים המלכותיות. שלי היו 2 ביצי עין, בליווי בצל מטוגן, ושלה חביתה בליווי עשבי תיבול. ביצי העין היו עשויים בדיוק כמו שאני אוהב - רוב החלמון היה מוצק ומקצתו היה נוזלי, מה שאפשר לנגב את החלמון עם הלחמניה ביתר קלות. טעמתי גם מהחביתה אותה פחות אהבתי - כנראה בגלל שאני לא ממש אוהב חביתה בכלל, וחביתה עם עשבי תיבול בפרט.

בד בבד, הזמנו גם עוד מהטאפאסים הטובים שדובר עליהם כבר קודם - מסתבר שארוחה זוגית ניתן לקבל שם 2 סלסילות של מיני לחמניות ביחד עם 2 סדרות של 5 הטאפאסים.
לסיום הארוחה, הוגשו לנו 2 בייבי מוזלי שלא טעמתי בעצמי, אבל מהתוצאה הסופית על השולחן הבנתי שהיו בינוניים פלוס.

המקום עצמו חביב עם נוף לים, והאוכל לא רע בכלל, אולם השירות לוקה מעט בחסר, והמחיר דווקא לא לוקה בחסר.
נראה לי שנחזור לארוחת הבוקר הקבועה שלנו בקפה בוגרשוב..

בראוניז שיכורות על קלואה

למתכון זה תזדקקו לעזרים הבאים:

קערה עמידה לשימוש במיקרו

תבנית אפיה מרובעת או מלבנית 

ניר אפיה - מומלץ

תנור/ טוסטר אובן גדול

מרית

כוסית צ'ייסר

שותף שחזר מטיול בחו"ל עם בקבוק מנצנץ מהדיוטי

הנגאובר - בגדר המלצה

מצרכים:

200 גר' שוקולד מריר - מנסיוני רצוי להשתמש בפושט, לאלו עם אחוזי מוצקי קקאו גבוהים יש נטייה להתפרק מהשומנים שלהם תוך כדי עבודה ואז יש לכם בלאגן לא אכיל ויבש. אני לא קונדיטורית ובטח יש כאלו שיחלקו עליי, אז הם מוזמנים לחלוק ולהכין בדרכם.

200 גר' חמאה

2-3 צ'ייסרים של קלואה (ליקר קפה), אפשר גם אמרטו, אפשק ויסקי או ברנדי, אפשר כל אלכוהול שהשילוב שלו עם שוקולד עושה לכם נום בראש.

3 ביצים L

1/2 כוס סוכר (אפשר גם חום)

1/2 1 כוסות קמח רגיל (לא לאפיה)

צביטה נדיבה של מלח

מכאן הכל דיי פשוט :

שלב א' - מכניסים את החמאה+שוקולד מריר למיקרו לפרקים קצרים (10-20 שניות בכל פעם נניח, תלוי בעצמת המיקרו שלכם) עד שהם נמסים ומתערבבים יפה יחד - ממש לא רצוי לחמם יותר מדי. מה שצריך להיות לכם זו קערה מלאה שוקולד נמס חלק ומבריק.

שלב ב' - אלכוהול :) מוזגים פנימה שוט אחד בכל פעם ומערבבים, מותר לטעום כי זה עוד בלי ביצים, וצריך לבדוק אם זה שיכור מספיק לטעמנו לה לה לה, וזה שוקולד עם אלכוהול אללי! רק תדאגו שישאר עם מה לעבוד אחר כך.

שלב ג' - את הביצים מוסיפים כמו האלכוהול - אחת בכל פעם ומערבבים עד שהתערובת חלקה לפני שמוסיפים את הבאה בתור.

שלב ד' - סוכר, קמח וצרות אחרות - מי שאוהב מתוק שישים יותר סוכר, אני שונאת עוגות מתוקות מדי ובדרך כלל חותכת את הכמות שרשומה במתכון לחצי, כך שלפני שטיפלתי במתכון הזה היתה בו כוס שלמה (מ-י-ו-ת-ר), מוסיפים גם צביטה של מלח כי עוגה בלי מלח היא עוגה מתוקה מדי. אחרי שערבבנו את הסוכר זורקים את כל הכוס וחצי קמח במכה פנימה ומערבבים נמרצות עד שיש לנו משהו שנראה כמו תערובת עוגה חלקה וסמיכה, משתדלים לעשות את זה במהירות ובכמה שפחות ערבובים כדי שיצא לח וטעים ולא יבשושי. אחרי זה אלוהים הוא גדול ואפשר להוסיף דברים טעימים כמו אגוזים, אבל לא חייבים.

שלב ה' - מעבירים את התערובת לתבנית מרופדת בנייר אפייה ומשומנת בחמאה ומכניסים לתנור בחום בינוני (180 מעלות), אם אתם כמוני - עם טוסטר אובן, תלכו על בטוח ותשארו על 150 מעלות ותדאגו שהתבנית תשב ממש באמצע כדי לא לקבל משהו חרוך למעלה. אופים כ-15 דקות, אם המרכז עדיין רוטט קלות כשמזיזים את התבנית סימן שאתם בסדר. רצוי לא לאפות יותר מדי, אחרת זאת סתם קובייה יבשה

.

חשוב! מחכים יפה ובסבלנות למרות שבא לטרוף את הכל, עד שהתבנית פושרת, אחרת זה מתפרק, חותכים לריבועים ובולסים.

מי שאוכל לבד מת לבד.