זגורי והמלביה

זגורי

מקום של כריכים מרוקאים וקוסקוס.

הכריכים מגיעים בחצי חלה ומספקים ארוחה די משביעה עבור אדם אחד. זה עולה 25 שקלים לכריך.

יש גם קוסקוס שהוא מנה גדולה יותר, עם ירקות ומרק ואפשר גם קציצות להבנתי, ועולה קצת יותר (37? 32?). לא ניסיתי אותו.

בתפריט יש כמה סוגי כריכים - אניטה - תפו"א, טונה, ביצה קשה, גזר מבושל ומלפפון חמוץ עם עריסה, לימון כבוש ורוטב דלעת. ג'ורג'ט - שקשוקה עם 2 ביצים, ירקות פרוסים וטחינה נענע ופלפלים חריפים קלויים. מסעוד  - תפו"א, טונה, ביצה קשה, ממרח זיתים שחורים, פסטו כוסברה ומטבוחה. יוסף - חביתה עם כוסברה, פטרוזיליה ובצל ירוק, ירקות טריים, עריסה, ממרח זיתים שחורים וטחינה נענע ופלפלים קלויים.

היינו שני אנשים והזמנו כריך אניטה (בלי ביצה) וכריך מסעוד וחלקנו כדי לטעום מגוון רחב יותר (מכריך אחד).

האניטה היה מאוד טעים, שילוב הלימון והטונה טעים במיוחד (בדומה לסנדביץ' טוניסאי, אני משערת, עוד לא יצא לי לטעום) החלה רכה וטעימה והרבה יותר מוצלחת מהבגט שקיים במקומות מקבילים הרבה פעמים. אני עדיין חולמת על פריקסה.

המסעוד היה מאוד נחמד גם הוא, קצת פחות הלהיב אותי טפנד הזיתים (לעומת מממרח הלימון הכבוש והדלעת שהיו פחות רגילים ומוכרים).

יש מקום לבערך שישה אנשים, אז כדאי לקוות שיש מקום כשאתם באים לשם, או שתצטרכו לחכות (או ללכת לאנשהו אחר). הממרחים מוכנים במקום וטריים, היינו צריכים לחכות שניה לפסטו שיהיה מוכן.


יש כלמיני תמונות של המזונות במקום בעמוד הפייסבוק של זגורי.

כתובת: דיזינגוף 132, תל אביב

המלביה

אני אוהבת את הקונספט של מלבי, גוש דייסתי ומתוק עם תוספות. אבל אני מאוד לא אוהבת מי ורדים. לכן אני לא אוכלת מלבי. במלביה אפשר לקבל מלבי בלי מי ורדים, כי הם מוסיפים אותם בעת ההגשה.

כמו כן, יש שם מלבי טבעוני, למעוניינים.

יש ארבעה סוגי סירופים, וכולם ורודים, אני מניחה שעבור המראה האותנטי. אני טעמתי סירופ קרמל, וזה היה סבבה לגמרי. יש גם הל ולימון, וניל וקינמון ועוד משהו ששכחתי מהו.

בתוספות יש קוקוס, בוטנים, בוטנים מסוכרים וקראמבל (לא טבעוני). יש גם קפה בחינם, והוא סבבה.

לקחתי מלבי לא טבעוני, עם סירופ קרמל, תוספות קוקוס וקראמבל וקפה קטן בחינם.

מי שאכל איתי, לקח מלבי טבעוני עם סירופ לימון והל, ואז עוד אחד עם סירופ וניל וקינמון ואמר שהוניל והקינמון יותר טעים. למרות שגם הלימון וההל היה טעים (הרי הוא לקח עוד אחד...).

המלבי היה לי מאוד טעים. אבל משום מה נראה לי שתיאורטית יש מלבי טעים יותר, אני לא מומחה ולא טעמתי מלא. סתם תחושה. הוא גם די זול – 10 שקלים לאחד. ובא בכוס זכוכית, שזה הרבה יותר נחמד מאשר כוס פלסטיק. וגם כפית לא מפלסטיק. חווית אכילה נחמדה יותר מהרגיל.

שקלתי לקחת עוד מלבי כי היה טעים וזול, אבל אחרי הכריך ממקודם, כבר לא היה לי מקום.

אין תמונות, אבל המלבי נראה כמו מלבי, רק בכוסות זכוכית וכפיות ממתכת.

כתובת: גדרה 28, תל אביב

חומוס משאוושה

רבים מכירים את הכתובת הבאה: פינסקר 40, תל אביב יפו, פינת בוגרשוב.
אם אתם חובבי חומוס מושבעים - אתם בוודאי מכירים אותה אפילו יותר טוב מאחרים.
מדובר בחומוסיה שונה, שמתיימרת להביא מוצר שונה, והם מצליחים לקיים את ההבטחה.

חומוס משאוושה

הכי קל להתחיל מהדברים הייחודיים.
החומוס אינו חומוס, הוא אכן יותר קרוב למשאוושה (מסבחה) כפי ששם המקום מבטיח.
המרקם עדין יותר, הטעמים שונים, הפטרוזיליה מגיעה כקציפה, החריף לרוב גם כן.

המקום עצמו חביב, אם כי השירות לרוב בעייתי. קשה לקבל יחס כשיושבים בחוץ, ולא תמיד היחס נעים.
המיקום מספיק נקי וביום כיפי אפשר לשבת בחוץ בלי לחשוש מהזיהום והרעש של הצומת העמוסה.

אם מתחשקת לכם טעימה של משהו טיפה שונה - המקום מומלץ בהחלט, מדובר במנה איכותית עם טעם ייחודי.

אבו איברהים

חומוס טעים עם שעות פתיחה נוחות, אחלה שירות, תוספות חינם ואפילו כרטיסייה של חומוס על חשבון הבית לאחר מספר מסויים של מנות.
הצד הרע? אין לי מושג.
זה לא החומוס הטוב ביותר בעולם, אבל הוא טוב, אין עוררין, יש גרועים ממנו בסביבה המיידית שלו (השמות שמורים במערכת, לא רוצים להשפיל פה אנשים).
המקום מעט מיושן, מרגיש כמו ביקור במסעדת פועלים מהעבר, אבל זה לא משהו חריג באזור אלנבי, ועם מוצר שכזה אפשר לסלוח על מחסור בעיצוב. העיקר שיש מקום לשבת בפנים ובחוץ, והאוכל שווה את ההגעה.

חומוס משולש - אבו איברהים.

דליקטסן | Delicatessen - סיבוב השלמות

לקראת סוף יום העבודה הרגשתי רעב, אבל לא רעב אמיתי אלא למשהו מתוק.
קפצתי לדליקטסן והעמסתי כמה טעמים קסומים.
התמונה לפניכם.
כל אחד היה בטעם וצבע, מומלץ בחום.

דליקטסן | Delicatessen

מכירים את R2M?
גם אם התשובה שלכם שלילית, כנראה שאתם למעשה טועים.
אם אתם אשכרה התיישבתם לקרוא פוסט בבלוג אוכל - סביר להניח ששמעתם לפחות פעם אחד מהשמות הבאים: בראסרי, בייקרי, קופי בר, וכמובן הדליקטסן שעליו התיישבתי לכתוב.

מדובר במקומות ממותגים ומעוצבים, עם הייפ ואפילו עם אוכל די הגון.
האוכל כ"כ מוצלח שאפילו מסעדות ובתי קפה אחרים מחזיקים חלק מהמוצרים של בייקרי, ואני מדבר על מקומות שלא שייכים לגוף המדובר, אלא אנשים שפשוט רוצים לספר סחורה טובה.

קרפ עם נוטלה ובננות מקורמלות

עם כזאת הקדמה חגיגית אני כנראה כבר לא אוכל שלא לפרגן.
הדליקטסן הוא מקום עם וייב ייחודי משלו, שמשלב מעדניה, מסעדה, בית קפה, מאפיה, פריטי מעצבים ועוד.
גם המיקום שלו מדוייק מאוד, מרכזי אך לא עף על עצמו, שיקי אבל מהצד.
יתרה מכך, המגוון לא עוצר באפשרויות הנ"ל, אלא קיים גם בתפריטים המרובים: משלוחים, קינוחים, יינות, שבתות, ארוחות בוקר, בראנצ'ים וארוחות צהריים (וגם אחר הצהריים). יש מספיק כדי לא לסתום את הפה לתקופה די ארוכה.

היופי הוא בגיוון, כי מצד אחד אני מספר לכם על כל האספקטים, אבל מצד שני - הפעם המתועדת בתמונות הוקדשה כולה לארוחת בוקר של שישי.
בימים אחרים אני עלול לעבור שם ולקחת תוספות חמות \ קרות הביתה (אוכל של צמחונים), קינוחים מטורפים או סתם לחם. בצהריים אני עלול לבקר בשביל קפה ומאפה, ואילו בסופ"ש בשביל להעמיס גבינות לאח"כ.

לסיכום:
אני לא חושב שיש משהו רע שאני יכול להגיד על המקום - אולי רק שבצהריים (או בשישי בבוקר) נורא קשה לתפוס מקום, וזה דווקא סממן להצלחה אז שוב, לא יותר מדי גרוע.
אין אפילו טעם להכנס לפרטים כמו שירות, ניקיון או עיצוב, המקום מתפקד ומתנהל על רמה.
באמת מביך אותי שאפילו לי אין תלונות, אבל זה המצב.

Taj Mahal | Amsterdam

את מסעדת טאג' מאהל האמסטרדמית גיליתי במקרה באפריל האחרון. נסעתי בטראם וראיתיה מהחלון.
איכשהו בביקור ההוא לא הזדמן לי לבקר בה, אבל כדי להשביע את תאוותי רצתי אליה חיש מהר בביקור אחר שלי בבירת הצ'יפס והעישונים האירופאית.
חמוש באייפון ורעב מפתיע - התלוויתי ע"י שני חברים משובחים אל המסעדה אותה הכרתי רק בעודה מתרחקת בזווית העין.

אני אתן לעיניים היפות שלכם להחליט אם האוכל טוב, אני רק ארמוז שכן, הוא טוב, והוא אפילו יפה.
זהו, לא סיפור ארוך, אבל על ארוחות כאלה אין להכביר במילים, המזון שיוצא מהמטבח ההודי הוא משהו שצריך לטעום מכיוון שאדם זר לא יבין זאת.

לסקרנים מביניכם אציין שהמסעדה נמצאת ליד מפעל היינקן, ובפתחה של כיכר ירוקה. אפשר לשבת ולהינות גם ביום חם (גגון ומאווררים) וגם ביום גשום (גגון וחימום), ובעיקר אם לרגע יש איתכם מישהו שלא אוהב אוכל הודי - אפשר לשלוח אותו למסעדת Nam Kee שנמצאת ממש מעבר לקיר.

פאפאדאם של הלייף 

צ'אנה מסאלה שכולם אוהבים

אורז טוב שווה מאה מילים

 דאל - תבשיל עדשים

הצלחת שלי נראית טוב ושלכם לא | טאג' מאהל | אמסטרדם

פלאפל דרור | נחלת בינימין 48, פינת אחד העם

התמונות בפוסט הזה די מדברות בעד עצמן.
באמת שאין מה לספר כי המחירון מציג באופן מרהיב את עניין המחירים, התמונות מספקות את ההיצע, את ההכנה ואת המוצר המוגמר, שזה בערך כל מה שיש להראות בפלאפליה.
נשאר רק העניין הקטן של הטעם.

הדבר הראשון שרואים הוא הצניעות.
אין יותר מדי משום דבר, אבל מצד שני יש אחלה תמורה למחיר, בזמן שפלאפלים אחרים באותה פינת רחוב לוקחים פי שלוש על אותה מנה, פחות או יותר.
פחות מה? ובכן, כאן יש פחות סלטים, פחות תוספות, פחות רטבים, כל הדברים שיכולים לשפר פלאפל בינוני וכשהם טובים יכולים אפילו להחמיא לפלאפל הכי טוב שיש.

מזל שצילמתי הרבה תמונות, שלא תצטרכו לסמוך עליי.
התמונה הכי חשובה לדעתי היא זו שמראה שהפלאפל צהוב מבפנים ומבחוץ.
אני לא יודע איך אתם, אבל אני אוהב את הפלאפל שלי חום מבחוץ (רצוי עם נגיעות של שומשום) וירוק מבפנים.
אבל זה אני, כל אחד והשטויות שלו.

בכל מקרה, תראו את התמונות, יש הרבה, אפילו יש אחת טיפה מטושטשת.
בתאבון!

פלאפל דרור - המחירון

פלאפל דרור - אחד לפלאפל, אחד לחמוצים ואחד לסלט, וזהו.

פלאפל דרור, היחיד עם הצהוב.

עמדת הפינוקים של פלאפל דרור

בתמונה ניתן לראות אדם מתפנק.

מעניין לעניין, בסופו של דבר המנה מספקת, במיוחד לאור התמחור שהוא כמובן העניין פה.
מי שלא רוצה פלאפל זול יכול לאכול במקומות נוספים שיש בנחלת בנימין, חלקם ניתן לראות מהחלון של פלאפל דרור.
בשביל שישה שקלים זה לא רע בכלל, אחלה דרך לחסוך.

Cafetaria Tropical | מקום בו חלומות מתגשמים

בעבר הלא רחוק הייתי בהולנד.
היה נחמד, באמת, הולנד מדינה שכיף להסתובב בה, ויש שיגידו שעוד יותר כיף לאכול בה.

אני לא אעמיס במילים מיותרות, רק אספר שיש בעיירה טילבורג מקום קסום שמציע אוכל קסום.
אמנם יש במקום עופות, שווארמה ודונר - כבר באותה תקופה נמנעתי מאכילת חיות, והסתפקתי בפלאים הבאים:
פיצה על שלל גווניה, מלווה בצ'יפס הולנדי עמוס בחמאת בוטנים, עם קצת רוטב שום בצד.
היה תענוג, ועכשיו תוכלו לראות את הכל ולקנא (חמסה חמסה חמסה), ביוש!

אז תרשמו לעצמכם, אם אתם\ן בטילבורג ורעבים, במיוחד לקראת אמצע הלילה כשהכל כבר סגור - זה המקום ללכת אליו!
קפטריה טרופיקל, מקום בו יגישו לכם את הדברים שהם טובים.

חומוס הכרמל | מגן דוד וחברים

יצא לי לספר בעבר על חומוס הכרמל, למעשה יותר מפעם אחת, אם כי הפעם איש בשורה רעה הנני.
בביקוריי האחרונים בחומוסיה האהובה האוכל כבר לא היה כתמול שלשום.
רמת החומוס ירדה, אמנם לא בצורה שלא ניתן לתקן, אך שום רכיב במנה לא הרגיש בדיוק כמו פעם.

חומוס הכרמל

המקום הנפלא הזה, שסיפק מחסה מפני החום של השוק, לצד מנה טעימה וזולה ושירות עם חיוך - הפך לעוד חור בקיר שמוציאים לך ממנו עיסה, כמוהו לא חסר באזור הכרם.
כל כולי תקווה שמדובר בתקופה רעה ושהתיקון הגדול נמצא מעבר לפינה.

תודה לכם על שקראתם את דעותיי בנושא חומוס.
יום טוב.

חומוס הכרם | סמטת בית-הבד 6, תל-אביב

בתוך רחוב קטן שמרכז עסקי טקסטיל (ונקרא בהתאמה סימטת בית הבד), ממש בצמוד לצומת של הרחובות הרצל ודרך יפו, מסתתרת חומוסיה חביבה ביותר.

מרקחת החומוס שלהם דחוסה למדי, אם כי מרגישה בבסיסה חומוס "גלילי" אשר לא קיבל מספיק אוויר ונוזלים כדי להפוך לקרמי דיו.
החומוס טעים מאוד, ואף שהמנה קטנה הוא משביע בצורה מפתיעה.

חומוס הכרם - מנה משולשת 

באווירת המקום אשר משדרת נינוחות וחצי כח, כך גם השירות, אדיש בצורה חביבה.
המקום עצמו כמעט מלא רוב הזמן, אבל גם, בחצי כח.
הניקיון דווקא מעל הצפוי והממוצע, ואילו התמחורים סטנדרטיים למדי.

מומלץ מאוד לנסות כי מדובר בחומוס טוב, שעלול לקלוע לטעמים של אנשים שאוהבים יציקות כמו גם לטעמים של אוהבי החומוס הגלילי.
בהצלחה!