ממתקי מוטראן | רח' יפת 99, יפו

על שיפודי זיקה סיפרתי כבר לא פעם ולא פעמיים.
מה שלא סיפרתי הוא שאחרי שיפודי זיקה יש עוד דברים לעשות, והם ממש קרובים.
הבית שלנו מתחלק לשניים, אלה שרוצים לאכול בממתקי מוטראן ואלה שרוצים לאכול בגלידה אנדריי.
אני נמנה עם חובבי מוטראן, גם כי למי בא גלידה אחרי שיפודים וגם כי אני לא חובב של פרוזן יוגורט (בגלל היוגורט).
אבל קודם תראו את התמונה ואז נדבר.





זה היה יום שבת האחרון בצהריים המוקדמים.
עשינו סיבובים בשני פארקים שונים, השתובבנו, נשמנו אוויר ואז שמנו לב שכל המנגלים מסביב עושים חשק לקצת מנגל משלנו. בגלל שלא היה חשק ללכת להוציא את הציוד מהמחסן וללכת לרכוש בשר במיוד - גיחה קצרה ליפו הייתה הפתרון המושלם.
אצל זיקה מרואן (אלא מי) נפרדנו מ205 ש"ח בעבור שני שיפודי אדום, שני שיפודי פילה ושניים כבש, בליווי חומוס מדהים, צ'יפס גדול, סלט לפי בקשתנו (בלי עגבניה ובצל), רטבי וסלטי הבית (בסוף ביקשנו גם כלי עם צ'ימיצ'ורי לקחת), חציל בגריל בגודל של בית (מקושט בטחינה, תיבול וגרגרי חומוס רכים), בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו ובקבוק קטן של מים מינרליים.
תעשו שניה חשבון בראש איפה הייתם יוצאים עם סכום כזה בעבור ארוחה בהיקף כזה.


בכל מקרה, חזרה למוטראן.
אם אתם בקטע של קפה ומתוק אז זה המקום.
אם אתם בקטע של לקחת הביתה איזה פינוק לערב או לילדים וכו', זה בהחלט המקום.
אומרים עליהם הרבה דברים, שזה משמין, שזה מתוק מדי, בסופו של דבר הם שם והם טובים, עם זה באמת קשה להתווכח.





ונחזור שניה ברשותכם לאנדריי.
גלידה ויוגרט בשבילנו זה בעיקר משהו שהולכים איתו עד האוטו (מקסימום לוקחים איזה קלקר הביתה).
הפעם דווקא נהניתי מאוד ממנה של פרוזן יוגורט עם המון חלבה, פקאן, סילאן ותותים.
היא אמנם לא הייתה שלי ולא הייתי מסוגל לאכול את כל הכוס (הקטנה) אבל באמת שהיה טעים.

השורה התחתונה: סוכר אמנם עושה סכרת, אבל גם את החיים טיפה יותר מתוקים.

בית תאילנדי

רחוב בוגרשוב בת"א ידוע לשמצה בעסקי המזון המתחלפים בו.
לאחרונה ניסיתי לחשוב אילו עסקי מזון היה ברחוב לפני 3-4 שנים ושרדו, והעליתי בחכתי 3 מקומות.
הפסטה הבר שנמצא ממש ליד הדירה שלי (חייב לטעום בהזדמנות) , הMOON המפורסם שמשום מה מהווה אבן שואבת לחובבי סושי שבאים למרחקים, והמסעדה האמיתית היחידה ברחוב - "בית תאילנדי", שנמצאת ממש קרוב לפינת הירקון.

אנחנו עוברים שם הרבה בדרכנו לחדר הכושר ברחוב הירקון (מי אמר שאנחנו פדלאות שרק בולסים כל הזמן) ותמיד אנחנו רואים שהמקום מלא - אפילו בימי ראשון שנחשב יום חלש במסעדות המקום מפוצץ.

יום אחד החלטנו שזהו זה - אנחנו חייבים לרדת לשורש העניין ולבדוק פעם אחת ולתמיד את המקום הזה.
החלטנו ללכת ביום שישי ולהזמין מקום שבוע יום לפני. התקשרתי והתברר שבדיוק מישהו ביטל בשישי בערב וניתנה לי הזדמנות פז לתפוס את מקומו באם רק אמהר. נעניתי לאתגר, ולמחרת לבשנו את מיטב מחצלותינו על מנת לצעוד כ200 מטרים בערב יום שישי חמים אל המסעדה.

כבר בכניסה למסעדה ראינו 2 זוגות שבאו בלי להזמין מראש, ונדחו בנימוס עקב חוסר מקום. עקפנו אותם ובאמצעות הכוונה צמודה של המלצרית התיישבו בחלק הימני של המסעדה.

עיצוב המקום אותנטי - יש אלמנטים של במבוק, בודהה, ותמונות מן המזרח - נקודת זכות למקום.

לאחר זמן קצר הוגש לנו תפריט והתפנינו לבחור את המנות הראשונות בארוחה.
בחרנו בלביבות שרימפס שניתן לראות בתמונה העליונה ואגרול שרימפס שניתן לראות בתחתונה.
למנות נלווה רוטב מתוק-חריף.

הלביבות הזכירו מאוד שניצל חזה עוף מטוגן עם פירורים - גם בטעם וגם במראה.
הרוטב פה שדרג רבות את רמת המנה - שחוסלה במהירות.
אגרולים אני פחות אוהב בגלל שומניות היתר שהם לוקים בה בד"כ , אבל זוגתי שתחיה טעמה ואהבה, אז מה עוד אפשר לבקש.

לאחר המנות הראשונות התפנינו למנות העיקריות.
הזמנו פירות ים ברוטב צדפות (למעלה) יחד עם עוף באגוזי קשיו (למטה) - מנה שממחקר מוקדם שעשיתי באינטרנט על המקום, השאירה רושם גדול על כל מי שטעם אותם (למרות השם הלא סקסי בעליל)
כל מנה באה יחד עם צלחת גדושה של אורז לבן.

מנת פירות הים של זוגתי קצת הפחידה אותה בהתחלה.
היו שם יותר מידי חתיכות קלמרי מפחידות וצדפות, ואילו היא ציפתה להרבה יותר טבעות קלמרי ושרימפס.
למרות זאת היא החליטה לזרום איתה, ולהעביר לי מנה גדושה של פירות ים, בה היא לא חשקה.
המנה הייתה טעימה אם כי לא נפלנו מהכיסא - אני לא חושב שאפשר להשוות את איכות פירות הים בה לאלה הטריים שמתאילנד המקורית, ומה שהציל אותה בעצם היה רוטב הצדפות, איתו השתמשנו אחר כך גם כדי לעכל את האורז.

המנה שלי הייתה לעומת זאת הצלחה גדולה יותר - השתתפו בה בעצם כל המרכיבים שאני אוהב - קשיו, פטריות, בצל, פלפל וכרובית. חיסלתי את המנה במהירות עד תום, ואחרי האורז הייתי כבר מפוצץ לחלוטין.
ממבט מסביב הסתבר שאני אחד האכלנים הכבדים במקום אם לא ה - לא ראיתי מישהו שהצליח לסיים את כל מה שהזמין, וחלק גדול מהאוכל נארז במנות טייק אווי שאנשים לקחו לביתם.

המחירים במקום לא זולים - וודאי לא יחסית לתאילנד. הארוחה המדוברת עלתה מעל 200 שקל לפני טיפ ובתאילנד ארוחה דומה הייתה עולה בערך חצי.

לא בטוח שנחזור - יש מספיק אוכל דומה באיכות מסביב ובמחיר נמוך יותר - אבל בשביל חוויה חד פעמית שהשביעה אותנו היה נחמד בסה"כ.

גו נודלס

זה היה בערב שישי, השמים היו חשוכים כמו הלילה, ייתכן וזה היה בגלל שכבר היה לילה וייתכן שזה היה סממן למצב הרוח שלי שהוקרן החוצה ושידר רעות.
החלטתי לנחם את עצמי ואת קרוביי בקצת אוכל מפנק מהמגזר האסייתי.
רציתי נודלס אך רוב המקומות המומלצים כבר רחצו את הווק בשעה הזאת אז החלטתי לברור את האפשרויות שנותרו.
השם שעלה בגורל היה גו נודלס.

להלן ההזמנה:
1 x אגרול ירקות   15 ש"ח
1 x אדממה   12 ש"ח
1 x סאטה   44 ש"ח
בתוספת: עוף (5 ש"ח )
אטריה לבחירה: אטריות אורז רחבות (3 ש"ח )
ניתן להוסיף גם: בוטנים (2 ש"ח )
הערות: בלי בצל \ בצל ירוק \ עירית בבקשה שהמנה תהיה מלאת רוטב
1 x קארי אדום   40 ש"ח
בתוספת: עוף (4 ש"ח )
אטריה לבחירה: אטריות ביצים
ניתן להוסיף גם: בוטנים (2 ש"ח )
הערות: בלי בצל\ בצל ירוק\ עירית, ואם אפשר שהמנה תהיה עשירה ברוטב
1 x עיקרית בקר   42 ש"ח
איזה מנה: בקר חצילים
אורז לבחירה: לבן מאודה
הערות: בלי בצל\בצל ירוק\עירית
דמי משלוח   7 ש"ח
סה"כ   160 ש"ח

שלום, זה אגרול.

לצערי, ניסיונות קודמים גו נודלס נגמרו בחוות דעת אשר משותפת לי עם חברים אחרים. כולם אומרים שגו נודלס הם מעט פרווה, קצת תפלים, מעט משעממים, די בסיסיים, חסר להם איזה אומף, טיפה מקוריות, קצת ביצוע, הם לא מספקים את הסחורה עד הסוף אלא נשארים איפשהו באפשרויות האחרונות ורק כי הם פתוחים עד מאוחר.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני תמיד מוכן לתת עוד הזדמנות וזו הייתה היא.

אורז לבן לצד בקר עם קישואים, חצילים וזהו.

המנה הראשונה שהכנסתי לפה הייתה הבקר עם החצילים והקישואים שמגיע עם אורז.
הייתה למנה מתקתקות נדרשת אם כי לא חזקה מספיק, גם לא הייתה החריפות שבד"כ יש במנות כאלה.
במקום הנ"ל הורגשה במנה מרירות מיותרת שכנראה נבעה מהחצילים שלא הספיקו להפריש את הטעם הרע מבעוד מועד או שפשוט טוגנו והוגשו באותו שמן עם העקיצה על הלשון שמלווה חצילים מדי פעם.
הצד הטוב של המנה היה שהיא הייתה בכ"ז טעימה ומספקת ואפילו אוסיף לשבח על נתחי הבקר שהיו נעימים לשן, רכים ועם זאת עשויים במידה וכלל לא סחוסיים \ שומניים כך שלא היו יריקות כלל.

אדממה וחברים.

הקורבן הבא היה האדממה. אלה אמנם סה"כ פולי סויה, אבל תמיד אפשר להעיד על הכמות, הניקיון והטריות, סוג המלח, כמות הנוזלים ועוד.
היה מלח גס בשלמותו, הפולים היו חמים, הנוזלים התחילו לצאת רק אחרי זמן מה כך שלא היו שלוליות על ההתחלה. הפולים נראו ברובם צעירים (התרמילים, כן?) אם כי היה חיסרון בזה שרוב התרמילים היו של שני פולים ואף של אחד, ולא היו מהגדולים יותר שנותנים קצת יותר בכל "פיצוח".

שקית הפתעות.

לא הגענו אל האוכל האמיתי ולא סיימנו את האדממה, אגרול אחד נפל קורבן.

לח אך מוצלח.

בשלב הזה השובע כבר התיישבת בבטן.
אני הגנבתי טעימה מהקופסאות האחרון והן הלכו הצידה ומשם אל המקרר.
התרגשות אמיתית לא התרשמה, טעמים רגילים למדי, מנת הקארי שהייתה אמורה להיות חריפה לא הייתה חריפה כלל, והטעם שלה דמה יותר למנת הסאטה במקום למנה השניה.
שתי המנות אגב שחו לחלוטין ברוטב, אני מניח שזה היה המענה לבקשה שלי בה ניסיתי שלא יגיעו יבשות.
אחרי זמן מה המנות המשיכו למקרר.

ארוחת בריאות לנשמה.

בדיוק כמו עם החיבה שלי (שלא כולם מסכימים איתה) לפיצה מהמקרר, גם נודלס אני נוטה לאהוב למחרת (אף שיש כאלה שמעדיפים לזרוק) כי הטעמים נספגים טוב יותר, מתערבבים, המנה מקבלת זהות ויש זמן לכל רכיב לתת את שלו ולספוח את של האחרים.

המנות מהמקרר היו טעימות יותר מאשר מצב הצבירה המקורי שלהן.

לטובתן יאמר שהעוף היה 99% נקי, בלי חתיכות שיורקים או מתבאסים עליהן.

אפשר גם לשבח ולהיד שהיה הרבה מהכל.

כאמור הטעמים לא היו שונים במיוחד, כמעט ולא היה הבדל למעט סוגי האטריה.

אטריות האורז הרחבות אגב היו קצרות מאוד, תהיתי אם זה אורכן המקורי או שאולי קיבלתי את השאריות השבורות מהתחתית.

בכל מקרה, אולי אנשים עם חיך רגיש מדי יעדיפו לאכול מנות עם טעמים כמעט לא מורגשים ועם חריף שאינו חריף.

אני מעדיף טעמים עזים והבדלים בין מנות שונות, מבחר גדול יותר של מנות ועוד דברים.

האגרולים היו מצויינים אגב, גם הרוטב החמוץ מתוק שהגיע איתם היה מהסוג הטוב.

תופתעו, אבל יש מקומות שיכולים להרוס גם את זה.

אגב, ההזמנה התבצעה דרך האתר שלהם, היה פשוט וקל, ידידותי, מהיר, המשלוח הגיע מהר והשליח היה חביב.

ג'ירף נודל בר סינמה סיטי ראשון לציון

את המשלוח הזה הזמנו בשמחה רבה השמורה למקומות שאתה מכיר בו את הטעמים וממתין בשקיקה למנות.
למרות שאני סועד בעיקר בסניפים התל-אביביים של הרשת, אני מרוצה לרוב גם מהסניפים המרוחקים, ומוכן לסלוח להם על שינויים בהיצע המנות המיועדים למשוך קהל מקומי.
כך למשל בג'ירף ראשון אין חזיר ובייקון (מה שטיפה מבאס את הקיסרית החדשה אך משאיר אותה טעימה בכ"ז) אבל כן קיימות שם מנות שלא ממש קיימות במקומות אחרים או עם וריאציות קלות (למיטב זכרוני גם הייתה שם מנה שהזכירה פסטה עם קציצות והסירו אותה לאחרונה).

חוסר הנעימות התחיל כשהתקשרו אלינו מהסניף (בחרנו לחסוך זמן ולהזמין באינטרנט) כדי לבשר לנו שאי אפשר להזמין ביף רייס נודלס בלי בצל (משהו שאנחנו עושים די הרבה ללא שום הפרעה).
זה המשיך כשזוגתי המהממת נשארה על הקו עם נציג\ה של הסניף וניסתה למצוא אלטרנטיבה שתספק את התאווה שלנו למנה הספציפית.
על האי נעימות האחרת אספר אחרי שאתאר את האוכל.

הקיסרית החדשה: אטריות ביצים מקמח חיטה מלאה, עוף, ירקות ירוקים ואגוזי קשיו

 הקיסרית החדשה היא בין המנות האהובות עלינו אי פעם. המחסור בייקון פוגם בהנאה מבחינת הטעם המעושן שמתווסף למנה, אולי היה ניתן לשחזר אותו בעזרת תוסף כזה או אחר לרכיבים, זה בהחלט היה מוסיף.
המנה שקיבלנו הייתה לא מספיק רטובה לדעתי, מעט מיצים היו עושים קסם לאיטריות שהיו מעט דביקות.

צ'אזה: (מעורבב, האורז מגיע בכלים נפרדים)  פילה בקר וחצילים ברוטב חריף מתוק

מבחינתי הצ'אזה תמיד תהיה האחות הנחותה של מנת בקר הסצ'ואן של מועדון הקצינים. המנה כמעט זהה בתיאורים למעט רוטב הקרמל המתוק חריף (ופיסות הצ'ילי המיובש העצומות שמגיעות במנה). ההבדל הוא למעשה במילה קרמל ובעובדה שהסצ'ואן מגיע עם פיסות עדינות יותר של בשר, להבדיל מאלה של הצ'אזה שלא תמיד נלעסות או ננגסות בכיף.

המנה הזו הייתה בינונית פלוס והשאירה הרבה אורז מיותר ולא מספיק חצילים שהיו הלהיט הגדול שבה.

המנה החריפה: אטריות ביצים עם עוף, חלב קוקוס, קארי אדם, בצל ירוק, בוטנים וכוסברה, בלי הכוסברה והבצל הירוק

המנה החריפה הייתה מאכזבת מאוד. למעשה היא טעימה בדיוק לביס או שניים, מה שהופך מנה גדולה שכזו לחדגונית מאוד. למזלנו היו לנו שלוש מנות להתחלף בהן, ככה שכל אחד מהמזינים קיבל קצת מהכל והיה איזון של הטעמים. האיטריות דמויות הפסטה היו יבשות ודביקות, העוף היה בחתיכות גרוטסקיות ולא מזמינות במיוחד.
החלשה מבין המנות, אבל תוספת נחמדת לרענון החיך בטעם חדש ופיקנטי בין ביסים אחרים.

וכעת לחלק הרע:
אמש היה סוער. היו רוחות חזקות ומעט מאוד טפטופים (בראשון לפחות).
כשהתקשרו אלינו לבשר שאי אפשר להוציא את הבצל (מה שאגב נטע ספק של מנה מוכנה מראש אחרת מדוע אי אפשר להסיר אחר מהרכיבים) ציינו גם שעקב מזג האוויר ייתכנו עיקובים.
זוגתי השכילה להעיר שאנחנו נמצאים במרחק לא רב מהמסעדה - עד רבע שעה בהליכה נינוחה \ פחות משתי דקות בכלי תחבורה ממונע, ואמרו לה שלא תדאג כי המנות האחרון כבר מוכנות ורק יכינו את המנה החלופית ויוציאו אותה לשליח שנמצא בסניף [כל זה קרה כמובן אחרי שכבר הזמנו ועבר זמן מה]
מה רבה הפתעתנו כשקיבלנו את המנות שעה ועשרים דקות אחרי השיחה, מה שהופך את הזמן שעבר מרגע ההמתנה ללמעלה משעה וחצי.
דקות לפני שהשליח הגיע התקשרנו (שוב) כדי לשאול איפה האוכל, היינו נסערים ורעבים אך מלבד "בדרך" לא הוצע לנו שום פיצוי או הסבר או אפילו התנצלות.

זה יהיה המקום לדברי סיכום, אבל אין לי תובנות מלבד שראשון לציון היא חור שחור בו כל רשת אהובה הופכת לגרועה מהרגיל, השירותיות ירודה וכך גם הטעם.
נותר רק להמליץ לקוראים שיקחו בחשבון שלא כל מקום אהוב מועתק \ מוטמע היטב בסביבה שונה או תחת ידיים אחרות (ראו גם את מוזס ראשון, או אפילו מוזס כפר סבא - תסתכלו בתגובות).