גומבה תל אביב

מכירים את גומבה? יש מצב שלא.
אני לא הכרתי. לא הכרתי ואז פתאום גיליתי שיש להם כבר שלושה סניפים.
שלושתם מפוזרים באזורי תעשיה: קריית מטלון פתח תקווה, לזרוב ראשון לציון, ויגאל אלון תל אביב שהוא למעשה אזור שכולו משרדים, אז התאוריה שלי טיפה נשברת שם, אבל מקווה שאתם עוקבים אחרי הטרנד שאני מנסה לתאר.

בתמונה מטה תוכלו לראות:
1.אנטיפסטי פטריות צלויות בעלות סמלית של 25₪, אשר מוגש עם פרמז'ן, רוקט ותחמיץ בלסמי.
2. קנלוני בלנקו, בעלות של 53₪, ממולא בגבינת עיזים, פסטו, אגוזי מלך, וברוטב שמנת ופרמז'ן, מכוסה פרמז'ן מעל.
3. סודה.

קנלוני, פטריות, סודה.

אז רשמים מהמגש הנ"ל: טעים!!! טעים בטירוף למעשה. ניסיתי את מנת הקנלוני בשלוש הזדמנויות שונות, והיא הייתה מדהימה בכל פעם. ההבדל היחיד היה שבאחת הפעמים אגוזי המלך היו קצוצים גס יותר.
את הפטריות יצא לי לנסות פעמיים, טעם אחיד לחלוטין, טעים, וכמות שעולה על הנורמה למנות ראשונות.
אני חייב לחזור שניה לקנלוני, הוא ממש ממש טוב.

לגבי המקום עצמו: ההזמנה נעשית בדלפק אחד, קבלת המזון נעשית בדלפק אחר, ההגשה היא עצמית, כך גם ההושבה.
הסניף שביגאל אלון הינו רחב ידיים, ויש גם שולחנות מוצלים מחוץ למסעדה, העיצוב הוא תעשייתי, אך יש בו גם את הקירות הקלישאתיים של מוצרי מזון מאיטליה שיש במקומות שמתמחים במזון איטלקי, כאן ניתן גם לרכוש מהם.
בסניף המדובר קיים גם דלפק נוסף המציע משקאות אלכוהול, קינוחים ושתיה חמה. אין לי מושג אם זה חוזר על עצמו בסניפים אחרים, אבל אם אגיע אזכור לעדכן.

פיצה מרגריטה קלאסית.

ומנושא לנושא באותו נושא, למעלה תוכלו לראות פיצה מרגריטה (45₪), עם אדם שמנמן ברקע בשביל פרופורציות.

היא לא קטנה ביחס למחיר, או בשביל פיצה אישית, והיא לא רעה. היא לא פיצה שחובה לכתוב עליה בהודעה המונית לכל אנשי הקשר בוואטסאפ, אבל היא אחלה, סביר להניח שהפיצות עם התוספות יהיו יותר טובות.

מצאתן טעות? גיליתם שאתם לא מסכימים? פגעתי לכם בכבוד?

ספרו לנו כיצד!

פיצה האט: קלצונה, זיווה, חתול בשק

שלום רב ושרב חם.
בעבר בוודאי קראתם בעמודים אלו ממש על תלונות שהצטברו אצלנו הן מאנשים חיצוניים והן מכותבי המערכת כנגד פיצה האט השם יקום דמם אף שהוא זכור לטובה.
היו אלה תלונות על אכזבות מפיצה האט, היו גם היו גדלים מזעזעים של פיצה, או תשבוחות על הבאה של צ'יזי בייטס לארץ שהגיעו יד ביד עם מחיר מעט גבוה.

הפעם נתמקד במוצר אחר, מעט חמקמק.
כבר מההתחלה יש לציין שמדובר על חוויה מאוד לא אחידה בסניף אחד בלבד, זה הממוקם ביד אליהו, היכל מנורה מבטחים.
סוף מעשה בהקדמה תחילה, הפעם בסגנון פרוזה לא אחידה:
שילוט הופיע על הסניף, כזה הנושא מבצעים מיוחדים.
אחד המבצעים היה זיווה בהנחה.
לאחר יום השלט נעלם, והזיווה כלא הייתה בסניף.
לאחר בירור, נטען שמעולם לא הייתה להם זיווה, אבל יש להם קלצונה, באותו מחיר.
את הקלצונה לקח בערך עשרים דקות להוציא, את הזיווה חמש.
אם תסתכלו למטה בוודאי תוכלו לנחש איזה מהם הוא הקלצונה ואיזו היא הזיווה, אבל אתם תטעו, כי ככה זה בפיצה האט.

הנה, בבקשה:

זיווה, קלצונה, בורקס פיצה

זיווה, קלצונה, בורקס פיצה

לא רק המחיר היה זהה, גם הטעם.
באופן מעניין, המוצר נעלם מהסניף די מהר, וגם הצוות לא היה אותו צוות בפעם אחרת שעברתי בסביבה.
אולי זו אחת מתעלומות החיים, אולי צילמתי רוחות רפאים, אולי אני סתם עומד בחוץ בזמן שהעולם לחוץ.
אי אפשר לדעת, אבל אולי זו בעצם הדרך של פיצה האט לשמור על אחידות בתחום האכזבות.
אם אתם אף פעם לא שומרים על רמה אחידה - חוסר האחידות הוא האחידות שלכם.
הבנתם?

אתם כותבים: ג'קו מאכלי ים, מסעדת דגים בנתניה

 והפעם בפינת "אתם כותבים", תשבוחות על מסעדת דגים באזור התעשיה החדש של נתניה.

שלום אתר אוכל בחוץ,

רצ"ב לספר על מקום ותיק וידוע בנתניה שנקרא ז'קו מאכלי ים.

זה מסוג המקומות שבאים עם המשפחה לעשות אירוע, לאכול דג או פירות ים, או צהריים מהירים אם אתם כמוני עובדים בסביבה.

הפעם יצא שחזרתי שוב לאכול שם עם המשחפה המורחבת לכבוד יום הולדת של חותנת.

בדרך כלל אין מה לעשות ומכיוון שהתפריט שלהם לא מתאים מאוד לצמחונים או טבעונים יוצא שאני וזוגתי אוכלים בעיקר את סלטי הפתיחה שרמתם משתנה בהתאם ליום, אולי איזה צ'יפס, ומדי פעם פסטה שהשתיקה באמת יפה לה.

בימי קיץ כשהמסעדה עמוסה, אם אתם אוכלים מנה חמה יחסית אין ספק שתקבלו עיגולי זיעה לוהטים בבית השחי.

מעטות הפינות שאפשר לקבל בהן בריזה של מזגן, וכך באמת היה אתמול.

בקנאה מרובה ראיתי קבוצה של שלושה סועדים מבקשים לעבור מקום כי השולחן שלהם קפוא.

אבל מה לעשות, משפחה לא בוחרים, והמשפחה הזאת מאוד רוצה לאכול דגים.

כמו שאפשר להבין, באנו למודי אכזבות.

קשה להתרגש מבעוד מועד כשאתם יודעים שאתם הולכים להכנס למסעדה שנראית כמו מכונת זמן אל שנות התשעים, במיוחד כשהתפריט שאפילו שמגיע באייפד הוא עדיין עתיק יומין.

דווקא הפעם היה שוונה.

מה אומר ומה אספר, לתפריט נוספו מנות ידידותיות לחיך הצמחי, בפרט קרפצ'יו חציל שאיננו קרפצ'יו כלל, אלא סתם חציל בגריל על צלחת עירומה, אבל בהחלט טעים, ומנת כרובית בטיגון עמוק מצופה בבלילה אקטרה קריספית וקצת צ'ילי מתוק שמאוד חגגה על הבלוטה של הטעם.

בין זה, לבין הצ'יפס הייחודי של המקום שנראה כמו סירות, לבין סלטי הפתיחה שהיו הפעם טעימים מהרגיל כאשר החומוס היה מושלם ומושחת במיוחד, יצאתי נרגש ומרוגש. כמובן שגם הלחם הנאפה במקום שהוא הכלאה של פוקצ'ה ופיתה עם קצח, רוזמרין וקצת שמן זית היה קסום וכך היו גם החמוצים המתוקים של המקום.

לקינוח נהנינו מאוד ממנה שהייתה כנראה גם היא חדשה, עוגת פאדג'שוקולד חמה לוהטת ולחה שפשוט הייתה תענוג.

נחמד מאוד לגלות שגם בתי עסק ותיקים שלכאורה לא רוצים לחדש כי הקליינטורה קבועה מוכנים להכניס מדי פעם שינוי כזה או אחר שמתגלה על הצד הטוב ביותר.

בברכה,

יוני בן חמו

הפתעה: פונדק אסא סטקיה

קודם כל המיקום:

מיקום זה חשוב, שהרי נאמר לוקשן לוקשן לוקשן.

פונדק אסא (סטקיה, כך במקור) אמנם משווק כסניף בית דגן, להבדיל מאחרים, אבל בפועל הוא נמצא בתחנת דלק הלכודה בין בית דגן, מחלף השבעה ומכון וולקני.

שנית, ההיסטוריה:

אין לי מושג מתי הם פתחו, לכאורה לפני חמישים שנה.

יכול להיות שזה נכון, המקום בהחלט משדר "ותק", וכך גם הלקוחות.

אני זוכר שאכלתי שם כמה פעמים לפני כעשרים שנה, וזה נראה דומה, הריח דומה, והיה מפוצץ בסועדים בצורה דומה.

הדבר היחיד שהשתנה הוא שאינני אוכל בשר יותר, אז לא היו לי סיבות לבוא.

העלילה:

עצרנו לארוחת צהריים לפני מסע כבוד אל בית עלמין.

כל הדרך ניסו להזהיר אותי שלא יהיה לי מה לאכול, כאילו אני פרימדונה, מסרב לישון על עדשים, צועק על המלצרים ומצר על האפשרויות. יהיה בסדר.

ואכן היה.

מבין אופציות החומוס המצומצמות, חומוס רגיל עם טחינה רגילה יצא דווקא מהמם, טעים, ומפתיע ביותר.

וואללאק הופתעתי לטובה.

אם אתם נתקעים עם אנשים שממש רוצים לגרור אותכם למקום של מינגולים - לפחות יהיה לכם חומוס לא רע.