אוכל בחוץ: פיצה סרט

‏הצגת רשומות עם תוויות פיצה סרט. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 22 במרץ 2012

פיצה, פתח תקווה והעולם.

הפריפריה זה אחלה.

אני לא יודע אם פתח תקווה באמת נחשבת לפריפריה, הרי היא באזור חיוג 03, היא די קרובה להכל, אבל בכל זאת, היא נורא פריפריאלית בהתנהלות ובהיצע שלה.

הנקודה שלי היא שבפריפריה תמיד יש אוכל טוב. אמנם לרוב לא מדובר במסעדות פאר, אבל יש היצע, זה טעים ואפילו די זול, כי מה לעשות, בפריפיה אנשים משלמים פחות בעבור אותם דברים שבתל אביב הם היו ממשכנים כליה עבורם.

משולש אחרון בפיצה USA, פתח תקווה (חיים עוזר 30)

מעשה ביום חופש מהעבודה בו הרגשתי לא טוב בבוקר, אבל בערב החלטתי להתלוות אל ענבר במסע לפתח תקווה, עיר הולדתה. היו לה סידורים ולי היה זמן פנוי, ככה שזה השתלב יופי.
בשלב כלשהו הגענו למדרחוב, וענבר הלכה לעשות תמנות פספורט. אני ניצלתי את הזמן כדי להסתובב ולחפש משהו לנשנש. גיליתי מולי את פיצה ניו יורק, והם בדיוק מכרו את המשולש האחרון ואמרו לחזור בעוד חמש דקות, כשהפיצה החדשה תצא.
כעבור חמש דקות כבר לא נותרו משולשים, והם אמרו בדיוק את מה שאמרו לפני חמש דקות.
שיהיה להם לתרופות, כמו שאומרים אצלנו.

ענבר ואני מזילים ריר על פיצה USA

שימו לב לתמונה מחנות הצילום, זו התמונה האחרונה בפוסט ויש שם שילוט מצחיק.
בכל מקרה, המשכנו במדרחוב והגענו לפיצה פריז. הפיצה נראתה מצויין, למעשה כל הפיצות בפוסט הזה נראו בערך אותו הדבר (למעט פיצה ניו יורק, שלא ראיתי אותה במצבה השלם אלא רק בידיים של אנשים שאוכלים אותה).
בפיצה פריז מגש הפיצה היה מונח על הויטרינה ולא מתחתה, ככה שהוא היה חשוף לרחוב המלוכלך, ובמקום להציג אותו לראווה בסביבה מוגנת - המגש היה תחת מתקפת זבובים וברחשים.
ויתרתי על התענוג.

פיצה לונדון במדרחוב, פתח תקווה (ההגנה 15)

במרחק צעדים בודדים מפיצה פריז הייתה פיצה לונדון, עם משולשים גדולים וחמים בטעם של פעם, טעם של פיצת ילדות קלאסית (מהסוג הטוב, לא מהסוג הרע). זה אותו טעם שיש לפיצה סרט שאני כ"כ אוהב לדבר עליהם פה בבלוג.
לא הבנתי לגמרי מה הקטע של לשים כ"כ הרבה פיצריות במרחק של פחות מדקה הליכה אחת מהשניה, כאשר כולן מגישות למראית עין את אותו סוג הפיצה, ויש להן שמות מבלבלים של מקומות מחוץ לארץ.
אבל יש קטע, כנראה.

נעליים בטעם צלב קרס

התחנה האחרונה הייתה פיצה USA אותה אני כבר מכיר ואוהב מאד.
הם מתמחים בדיוק באותו סוג פיצה, גדול, עסיסי, כמו פעם, בטעם עשיר שמעלה זכרונות של ילדות.
קנינו משולש כ"א (בנוסף למשולשים שאכלנו בפיצה לונדון), ואז לפני שהלכנו לקחתי עוד אחד לדרך, שיהיה טעים.
בל נשכח ששתיתי טרופית, שזה כמובן הכי טוב כשאוכלים משהו ילדותי.

שלטים מצחיקים בחנות הצילום, עשו לעצמכם טובה ותסתכלו מקרוב.

לא בתמונה הזו, דווקא בזו שמעל, תוכלו לראות נעליים עם דוגמאות צבעוניות שנראות כמו צלבי קרס.
הן נמכרו בחנות שהייתה דקת הליכה מפיצה USA, בצמוד לטורקיש שווארמה הנהדרים, אבל זה כבר סיפור אחר.

נ.ב.
אל תשכחו להסתכל על השלטים בחנות, זה טוב.

יום שני, 13 בפברואר 2012

פיצה סרט והפלאפל של סעדיה

העלילה הזו הולכת להיות מעט מוזרה, אבל בסה"כ מדובר באחלה בילוי בעיר.

הערב התחיל למעשה כשחברי שאול ואני הלכנו לפיצה סרט (אבן גבירול 24). כשהגענו לשם והתיישבנו נזכרתי פתאום שאני עדיין חולה ואין לי ממש חוש טעם. במקביל גיליתי שיש להם על הדלפק רוטב Sriracha. מדובר ברוטב תאילנדי חריף שמאוד אהוב על אמריקאים. הם אוהבים לספר עליו סיפורים, ליצור מתכונים במיוחד בשבילו או בהתבסס עליו, או אפילו להצטלם איתו ולהעלות לאינטרנט.

אני שמחתי כי הרוטב הזה באמת טעים וקצת נדיר בארץ, אבל הוא בעיקר עזר לי להרגיש טעמים.

הנה רצף תמונות ואז אני אמשיך לספר סיפורים:

כאן אני מחזיק את רוטב ה-Sriracha ליד השלט שמספר על דברים

משולש רגיל ומשולש זיתים של פיצה סרט, זה מה שאני אכלתי

כאן כבר הבנתי שאני לא מרגיש טעמים אז שמתי מלא רוטב

שני משולשים של פיצה סרט לצד רוטב Sriracha

רוטב Sriracha הגבר

מבט הפוך של הפיצה של שאול (זיתים ופטריות) הפיצה שלי, ורוטב סרירצ'ה הגאוני

בשלב כלשהו אחרי האוכל - שאול החליט שהוא עדיין לא שבע, ושהוא רוצה ללכת לאכול פלאפל מאוד ספציפי על קינג ג'ורג'. זרמתי כי באמת שלא היה לי מה לעשות באותו זמן, וגם עמוק בתוכי הבנתי שאני לא שבע כי אכלתי רק את אותם שני משולשים, ובצהריים אכלתי רק מנה זעירה של פלאפל בלי תוספות מלבד צ'יפס.

באותו שלב של הערב לא הייתי מודע לזה שאכלתי כבר פלאפל בצהריים. הייתי חולה, ולא באמת הייתי מאופס על עצמי. לא הצלחתי ממש לחשוב, רק ניסיתי להניע את הגוף שלי קדימה כדי לא להגיע הביתה וליפול לתוך הספה או המיטה.

עוד כמה תמונות ואז להמשך הסיפור:

סעדיה הוא ד"ר, אז הוא בטח מבין עניין

כאן ניתן לראות איך שמים חמוצים מתוך הויטרינה ישר לתוך הפיתה שלי, אני לא בטוח אם זה ד"ר סעדיה מוזג

ככה נראית מנת פלאפל מוגמרת של ד"ר סעדיה

הקליניקה של ד"ר סעדיה ממוקמת בקינג ג'ורג' 45 (אפשר לקרוא לזה גם המלך ג'ורג' ואפשר לקרוא לזה רחוב המלך קינג ג'ורג' סטריט - בחירה שלכם). אני לא יודע כמה מכם מכירים את המקום, אבל יש לי הרגשה כאילו הוא תמיד היה שם. אם לא הוא ספציפית - אז אולי מקומות שנראים בדיוק כמוהו. הרי כל כמה שנים יש התחדשות של פלאפליות שנפתחות במקום עסקים אחרים שכשלו, פרק זמן בו הקרקע יציבה (וזולה) ויש דרישה לפלאפל - בעצם הרי תמיד יש דרישה לפלאפל.

אם אתם זוכרים מה קראתם לפני דקה - לא היה לי חוש טעם.

כדורי הפלאפל הירוקים והחמים שיצאו מהשמן לתוך הפיתה שלי לא היו מורגשים לי בכלל.

למעשה זו הייתה המנה הכי מבוזבזת בעולם. שכחתי לשים עמבה (חולה ומפוזר - לא ידעתי מה טוב בשבילי), כך שהדבר היחידי שהרגשתי באותו ערב היה רטוב בפיתה.

למעשה הרגשתי גם את הטחינה, היא הייתה מהולה וטיפה גועלית, לפחות עם מעט חוש הטעם שיש לי, או שהיה לי באותו רגע נתון.

בחרנו לשבת בחושך, בגן מאיר, להסתכל על נשים מעצבנות שידברו מעצבן אל הכלבים המעצבנים שלהם. לא הגעתי אפילו לאמצע של המנה. הכלבים ניסו לקחת לי אותה מהספסל.

נשאר רק להיות חולה בחושך ולחשוב על החיים.

יום שני, 6 בפברואר 2012

פיצה דומינוס

אם אתם רוצים תמונות של פיצה - הן מתחת לטקסט

רציתי לספר לכם איך הזמנו הביתה שני מגשים.

האחד היה עם פפרוני, והשני היה עם חצי פפרוני וחצי פטריות פורטובלו.

בנוסף היה גם בקבוק פנטה, לחם שום ופונדנט שוקולד.

רציתי לספר את כל זה, אבל לא צילמתי את לחם השום, לא חשבתי שצריך לצלם את הפנטה, ובכלל לא ממש התאמצתי עם התמונות של הפיצה כי הייתי רעב.

התיישבתי בדיעבד לספר איך היה, וכמובן שהיה אחלה, אחרת הייתי מתלונן כבר מתחילת הפוסט, אבל במקום תלונות יצא לי שיר הלל ארוך לזכותם של דומינוס פיצה. זה קטע מוזר, אבל הם מלווים אותי כבר המון שנים ואף פעם לא נתתי להם את הכבוד הראוי.

פיצה דומינוס היא כנראה הפיצה הכי משתלמת שתוכלו למצוא אי פעם בחיים שלכם, לפחות בישראל.

אני לא מדבר על כל מיני פיצריות קטנות ומקומיות או הפיצות המתקראות "חצי חינם", "כמעט חינם" או "שלושת רבעי חינם". אם אתם אוהבים לאכול קרטון זה הקטע שלכם, וזכותכם.

ברור שיש לי מקום בלב גם לפיצות של פעם, כאלה שאפשר להשיג עדיין בעיירות פיתוח, בפריפריה הרחוקה, או במקומות שמנוהלים ע"י דוד כלשהו, מבוגר יחסית, שלבטח יקח איתו את הסוד אל הקבר או אל התור של מבקשי קצבת הכנסה.

תמיד יש להם פיצה מדהימה, יש כאלה כמעט בכל עיר מיושנת, ויש אחת או שתיים אפילו בתל אביב (תנסו פעם את פיצה סרט). דומינוס הם פיצה תעשייתית, אבל הם עדיין עומדים בכבוד מול פיצות אחרות.

דומינוס יודעים לספק את הסחורה. יש להם את המבצעים הכי שווים, הם מספיק מקצועיים כדי להודות ולפצות כשהם מפשלים, הפיצה שלהם לא רעה בכלל (תלוי בסניף וביום ובאנשים - אבל כאמור הם יודעים לפצות אם משהו רע קורה), יש להם סניפים בכל הארץ, ויש להם תוספות שמשום מה עדיין שמורות כיום רק לפיצריות שף או בוטיק.

יש לי מקום בלב גם לפיצות איכות שנאפות ע"י מקצוענים ויש עליהן תוספות אקזוטיות שנרכשות במיוחד, אני די אוהב פיצה, ואני מוכן לכבד אותה ברוב צורותיה וטעמיה. לא חסרות פיצות שהן על הגבול, אבל אף פעם אין יותר מדי פיצה.

זו היא לא כתבה יח"צנית, דומינוס לא שילמו לי, וכנראה שלא ישלמו לי לעולם (כי אני מבוגר מדי בכדי לעבוד באחד הסניפים שלהם), אבל בתור לקוח מרוצה שלהם כבר למעלה מעשור - לא איכפת לי לקדם אותם מעט, והשם הטוב יודע שהם לא באמת זקוקים ליחסי הציבור שלי - העסקים טובים.

אגב, הלוואי ודומינוס היו משלמים לי, אפילו בפיצות, הייתי מוכן לקדם אותם על כנפי מלאכים.

אגב, אני בטוח שכמעט לכל אחד שמזמין מהם מספיק הייתה ההיתקלות שלו. הפיצה עלולה להגיע מעוכה לגוש, השתיה נשכחה בסניף, החליפו את הפיצה שלכם עם מזמין אחר, משהו לא מבושל דיו, משהו שרוף וכו', אבל הם כאמור יודעים לפצות, יודעים להתנצל, וזה ברור שתקלות כאלה מתרחשות כשיש לך אינספור לקוחות בצירוף של עובדים בשכר מינימום (או יותר, אף פעם לא שאלתי).

אני יכול לספר לכם על מקרה של קילקול קיבה קבוצתי שהתרחש אחרי דומינוס, אבל גם על זה פיצו אותנו שוב ושוב, וזה היה יכול להתרחש בכל מקום ואלוקים הרחום יודע שמקומות אחרים לא היו ממצמצים לכיוון שלנו. אני מניח שצריך ללמוד לקחת את הטוב עם הרע. אפשר לראות דוגמאות לכך בעמוד הפייסבוק של דומינוס. מדובר בעמוד פעיל מאוד, ועל כל תלונה יש מענה וניסיון לתקן את העוול.

חלק מהגודל של דומינוס מביא איתו גם יכולות שיווק שאין לאחרים, הגעה דרך פרסומות ושיתופי פעולה, ומבצעים שהם דוחפים לרגל כל אירוע. כאמור - הקסם של דומינוס הוא בעיקר בזמינות ובהנחות על כמויות גדולות, אבל מצד שני אם אתם בקטע של להזמין פעם אחת ואז לחמם פיצה כל השבוע - הרווחתם.

הקסם האמיתי של דומינוס (הפעם באמת באמת) הוא בתוספות. המגוון עשיר, הוא כולל גם בשר. פיצה עם פפרוני זה באמת תענוג, והניו יורק הוט פסטרמי שהם הוסיפו לאחרונה הוא פשוט מדהים. גם מחבר הפטריות (יער, פורטובלו, שמפיניון) בהחלט מדבר אליי, וכמובן יש את כל הקלאסיקות הבטוחות, הירקות למיניהם ומבחר גבינות. כרגע יש אפילו תוספת של שום!

אגב, מה הפיצה האהובה עליכם?

מה התוספת האהובה עליכן?

אנחנו נשמח לשמוע!

אני לא בטוח מה מניע את הפוסט הזה, אני פשוט זורק אותיות ויוצאות לי מילים ואני חושב על פיצה. האמת היא שאני עדיין די חולה ולכן אין לי תאבון, אבל אני ממש ממש נהנה להסתכל על תמונות של פיצה, באמת שזה כיף.