טוסט אצל סיילנס

הבטחתי ולכן אקיים!
חזרתי שוב (ושוב) אל אותו המקום, במטרה לקבל את המנה שאני רוצה.
בפעם הראשונה רציתי (וביקשתי) כריך רוסטביף וקיבלתי כריך עוף.
בפעם השניה ביקשתי טוסט רוסטביף וקיבלתי כריך רוסטביף.
למקרה שיפספתם את הפוסטים הקודמים - האוכל היה ממש טעים, אבל לא בדיוק מה שהזמנתי, לכן חזרתי שוב ושוב כדי לתת להם הזדמנות לדייק. ובכן, קראו את עלילותיי.

בר סלטים \ מבחר תוספות

הנחת היסוד שלי אמרה שאם אני רוצה לתת להם מרחב לתקן אז אני צריך ליצור מרווח בין הביקורים שלי. זה גם נראה די מפגר לכתוב שוב ושוב על אותו מקום, כמובן שזה גם יוצר רושם של ביקורת מכורה מראש ככה שמזל שהיו לי דברים רעים לומר עליהם.
מהבחינה הזאת לא באמת הייתה לי שליטה, זו הייתה שעת יום מוקדמת אבל הייתי ממש ממש רעב כשעברתי שם, אז קפצתי על המציאה. טוסט!
(בתמונה הבאה רואים שקשוקה - אני לא אוהב כי יש לי בעיה עם ביצים נוזליות, אבל בגדול זה תמיד נראה ומריח טוב)

שקשוקה ממתינה לכם על הבר - לא כולם אוהבים אבל זה בהחלט נראה טוב

התוספות שבחרתי לטוסט היו: חצילים, עגבניות, אננס, זיתים ותירס.
זה מגוון מאוד ולא בהכרח מסתדר בטעמים, אבל הטוסט היה גדול וביקשתי מלכתחילה שיהיה פיזור עם טעמים שונים בכל ביס. הרטבים היו קצת חרדל דבש, בלסמי, פסטו, ומסתבר שהקטע שלהם זה לשים מעל הטוסט עצמו קצת רוטב שום, בתוך הטוסטר, מה שמוסיף טעם לא רע, קצת צריבה, אבל גם שמנוניות מבחוץ ואפילו מיונז שרוף שזה דבר שיכול לבאס אנשים שלא אוהבים.

השף בתמונה עושה ששששש, ומסתכל בחיוך בעודך תוהה אם תקבל את מה שביקשת

בזמן שהמתנתי לטוסט היו עוד צמד נשים שהזמינו טוסים גם כן, מה שכמובן עורר אצלי את החשש שאני אקבל איזה טוסט עם טונה או חלילה בצלים למיניהם. קשה מאוד לבדוק מה הולך בפנים כי הטוסט ישר נארז בנייר ואז בשקית נייר ואז בשקית ניילון, שזה טוב לטוסט ולסועד, אבל קשה לוודא ככה את זהות הטוסט - שוב הלכתי לאכול באזור הדמדומים והחששות.

אני בוחן את הטוסט בחשש בעודי פותח את האריזה

אז כן, אני סתם מושך זמן כי יש לי הרבה תמונות טובות, הייתי יכול לסיים את כל זה בשורה או שתיים.
גיליתי את הקטע עם הרוטב מבחוץ כשראיתי אותם עושים את זה לטוסטים של הבחורות שעמדו לידי. לא ראיתי שעשו את זה גם לי, אז כשפתחתי את השקית וגילית סימנים של רוטב - חששתי (ובצדק) שאני עומד לקבל את הטונה ממנה ניסיתי להמנע.

טוסט גדול ועסיסי עם רוטב שום מבחוץ

למזלי הרב הפעם זה באמת היה הטוסט שלי.

הוא היה טעים ונפלא ועלה רק 18ש"ח, הוא היה גם יפה וריחני - מה שגרם לאנשים במשרד להגיד דברים נוראיים כמו "אולי תביא לי חתיכה".

טוסט כזה לא חולקים עם אף אחד, אלא אם ממש ממש ממש ממש אוהבים אותו, ובמקרה של אהבה כזו מומלץ לתת לבחיר ליבך 18ש"ח שיקנה טוסט לעצמו וזהו.

טוסט סקסי עם גבינה ותוספות, רואים את החצילים והתירס והעגבניות וסימנים של פסטו והנה אני מתחיל להזיל ריר

אחרי הטוסט לא נשאר דבר מלבד כמה מהתוספות בצורתן השמנונית.
הידיים שלי היו מטונפות והבטן הייתה מלאה, אז השארתי אותן על הנייר.
באמת שהיה לי טעים וטוב, מה שמרגיע את הסאגה סביב סיילנס.
אז כן, שווה לחזור לשם, ואם באים בשעה טובה ומדברים עם הבחורים שעובדים ומדריכים אותם - הם מביאים לך את האוכל הטוב במחיר הטוב.
זו היא לא פרסומת, אני פשוט אדם רעב, אדם פשוט ורעב, והנה רבע ל12 ואני שוב רעב.
תהיו לי בריאים!


נ.ב.
תמונה אחרונה לקינוח

אם היה לי מזלג או משהו אולי הייתי אוכל גם את זה

סיילנס (Silence) - כריך רוסטביף

כמעט שבועיים עברו מאז הפעם האחרונה שביקרתי את סיילנס בר סלטים (13 יום ליתר דיוק).
הרגשתי שאני רוצה גיוון מהדברים הרגילים, וגם ראיתי שלהבדיל ממקומות סמוכים אחרים - הלחץ בסיילנס היה פחות, משמע מסיימים מהר יותר והולכים לאכול עוד יותר מהר.

כמו שסיפרתי בפעם הקודמת, סיילנס מתאפיינים במגוון מנות מתוך תפריט מבולבל עם עושר גדול של פריטים לטעות בהם.
שלא תבינו אותי לא נכון, האוכל שלהם מצויין, ועליו ועל עלילותיי בביקור הנוכחי תשמעו מיד.

כריך רוסטביף בבגט שלום

מאז ביקורי הקודם (והראשון למעשה) חפרתי קצת וגיליתי שיש לסיילנס עוד סניף, באחד העם פינת אלנבי ושרבים ממליצים עליו. להזכירכם - גם אני המלצתי על האוכל שלהם, רק פחות על השירות. האוכל כאמור היה מצויין בפעמיים שהייתי, אבל יש טוויסט, ואני מקווה שלא מדובר במשהו קבוע אלא כאמור בתקופת הרצה או אפילו במעידות קלות מאוד.
הרי לא הגיוני שאדם פשוט יקבל משהו מושלם, יש עקיצה מאחורי כל זכיה ולכל קופון יש קוץ.
הישארו עימנו.

אם כבר כריך רוסטביף אז עם ד"ר פפר!

עברתי על התפריט והחלטתי שבא לי טוסט נקניק עם רוסטביף.
המקום עצמו כשר ללא תעודה ושמעתי את המוכר מסביר למישהי שהם מצפים לתעודה בקרוב, כך שידעתי לא לבקש גבינה בטוסט שלי, אפילו שהם באותה ויטרינה (בקצוות מרוחקים שלה).
בחרתי בבגט, אמנם לא הבחירה הקלאסית לטוסט כי בסופו של דבר זה נהיה קשה מדי, אבל זה היה בגט רך (היו גם לחמים אחרים) והייתי הראשון לזהות את הפוטנציאל.
לתוך הבגט נמזגו חרדל דיז'ון, חרדל דבש ורוטב בלסמי, בנוסף בחרתי בעגבניה וחצילים קלויים (תוספת מחיר). הרוסטביף יצא מהמטבח, מחומם ומעט קריספי בחלקים השונים. הציפיה הייתה רבה.

האחים לבית רוסטביף ישנים את שנת היופי שלהם בתוך בגט.

פתאום שמתי לב שהלחמניה לא הולכת לטוסטר אלא נארזת בעודה טריה בנייר, ומוגשת לי בתוך שקית.
מכיוון שהייתי רעב ומיהרתי - החלקתי את הנושא, שילמתי 25 ש"ח ורצתי למשרד לאכול.
זה לא היה שוד, הטוסט והכריך (רוסטביף בהרכבה עצמית) מתומחרים אותו הדבר (24ש"ח), מה שאומר שבפועל שילמתי שקל על החצילים (ייתכן והשקל הזה זיכה אותי בתוספות אחרות, אבל הבחור בדלפק לא היה אינפורמטיבי, גם לגבי אילו תוספות הולכות בחופשיות ואילו לא.
חלק נוסף שהפריע לי היה שהוא לא היה סגור על מה המנה מכינה (אני כזכור ביקשתי טוסט קורנביף מתוך התפריט, לא מנה בהרכבה, לכן גם הופתעתי כשהוא התחיל לשאול אותי מה לשים בפנים).
האוכל עדיין מצויין, המשך מתחת לתמונה.

תמונות אחרי ביס לא נראות טוב, אבל זה טעים.

הכריך היה מצויין. הכל בו היה נכון, הוא היה פשוט וטוב, למעשה בטח הייתי מפסיד קצת אם הוא היה טוסט, אבל מקום צריך לשים לב למה שמבקשים. אם אדם מגיע פעמיים ובשתי הפעמים מקבל מנה שונה מזו שהזמין - הסטטיסטיקה לרעתם.
מלבד זאת שום דבר לא השתנה, חומרי הגלם טריים וטעימים, השירות חביב ומחוייך, המחירים זולים והאוכל מצויין.
הפיספוס היחיד במקום הזה הוא בתשומת הלב לפרטים.
אני אתן להם עוד פרק זמן ואנסה שוב.

אני מקווה שהרגשתם מהטקסט שאני לא שש "לקטול" את המקום, האוכל מצויין, הוא לא יקר, הכל שם טוב ויפה למעט הטעויות הקטנות שעושות את ההבדל
אגב, הם טוענים שיש כ100גרם של בשר בכריך, אני הייתי מעדיף יותר, או לפחות אפשרות של להגדיל, אבל זה רק אני.

.