אם עקבתם אחרי הפוסט הקודם של הבולס ושל ענבר.מיאו - בוודאי שמתם לב שערכנו אמש ביקור אצל עזרא ובניו על האש.
אני לא יודע איך לשפוט את המוסד הקולינרי ותיק הימים הזה, כי הוא נופל להמון קטגוריות וגם בעצם מדובר במקום ייחודי מאוד.
אני אפילו זוכר את עצמי מגיע לשם גם לפני כעשרים שנים ונהנה כמעט באותה מידה (למרות שבתור ילד בטח נהנתי יותר, וגם לא הייתי צריך לשלם בכלל).
את העשן רואים מרחוק, וכשמתקרבים מריחים גם את המנגל. כשנכנסים נתקלים בענן של עשן, קולות של אנשים וצלילים של פחמים מתפצפצים לצד נגינה של מכונות משחק (דיספנסרים של מתנות ושטויות, וכו'). אני זוכר שפעם היו מכונות שוות יותר, וגם גלגל ענק עם כיסא יחיד שאפשר לשבת בתוכו ואז המכונה פשוט מסובבת אותך בצורה מביכה בעיגול גדול.
הלכתי על שיפודי בקר (20ש"ח לשיפוד) לצד פרגית עם שומן כבש (9ש"ח).
כמובן שלקחתי גם ערימה של צ'פס. אם אתם אוהבים הרבה צ'יפס - ממליץ לקנות חמגשים ולשים את הצ'יפס בתוכה, כי הצלחת של הצ'יפס טיפה יותר קטנה. אפשר גם לקחת צלחת של המקום במקום הצלחות החד פעמיות, גם הן גדולות יותר.
הצ'יפס עולה 10ש"ח, לא משנה בתוך איזה כלי תשימו אותו.
משקה ענבים, לאפה וצלוחית חומוס עם טיפה חריף סגרו את הרכישה. תכננתי לקחת גם קערה של עמבה (חינם, מצווה לקחת) אבל לא היה לי מקום על המגש או בידיים, ואח"כ שכחתי כבר.
בשעות מסויימות ובימים מסויימים ההמתנה בתור יכולה להיות מייגעת. צריך לדעת להדחף, אבל לא לשכוח להיות מנומס, בסה"כ כולם בדיוק כמוכם, רוצים שיפוד, אולי משהו בלאפה, קצת סלט כרוב, משהו קר לשתות.
כשעומדים בתור למנגל עצמו, במידה ויש יותר מאדם אחד (בשעות הערב ובשבת יש לפעמים שלושה וארבעה אנשים) ניתן לגשת טיפה מהצד ולתת את השיפודים לא למי ששם אותם, אלא למי שמוריד (טיפ של מקצוענים).
אני רוצה להקדיש שורה מיוחדת של כבוד לאנשים שמתפעלים את המנגל במשך שעות, ויש להם גם את היכולת לעשות את זה בחום ובעשן, גם לעשות את זה כמו שצריך, גם להיות אדיבים ובעיקר לזכור מי שם מה, כמה, ואיך הוא נראה וכמובן להבדיל בין סוגים של שיפודים תוך כדי שהם מונחים על מנגל חם ומעשן.
שיפודי עזרא זה לא מסעדה של ממש. המקום מותאם לאדם הפשוט, הן במחירים, הן בהגשה, בסוג האוכל, בגישה האנושית, בעיצוב, במידת ההשקעה מסביב, בכל דבר.
חלל עצום עם שולחנות ריקים שעליהם הסועדים עורכים את מה שבא להם, את הנייר והצלחות וכו'. הסלט מגיע מפאיילה ענקית, ולידה קערה של מלח שאפשר לדחוף לתוכה את היד ולתבל בנדיבות. יש בקבוקים של שמן זית ושל מיץ לימון שמסתובבים, למקרא שבא לכם לתבל עוד.
לא מדובר במקום יוקרתי, והם אפילו לא מנסים להיות אלגנטיים. מדובר במקום פשוט, זול וטעים.
אדם יכול לבוא ולאכול ערימה של שיפודים, לשלם מעט ולהנות הרבה. גם החוויה, הטיולים, התחנות השונות, כל אלו מוסיפים אלמנט של הנאה ומעצימים את הבילוי.
גם החומוס של עזרא הוא חומוס לאנשים פשוטים. לא ברור מי הכין אותו או מתי, אבל הוא טעים. הוא נראה ומרגיש כאילו שהוא לא הגיע ממארז פלסטיק, הוא עדין, מתובל מעניין, ומגיע עם קצת חריף.
הילדים ברקע צועקים, המבוגרים שמחים. אף אחד לא מתלבש יפה מדי בשביל להיגע לעזרא, כולם באים בסה"כ בשביל למלא את הבטן בזול. הקהל מורכב ממשפחות, אנשים שעושים איזה אירוע, קבוצות גדולות, בודדים, יש הכל מהכל.
הערב מגיע לסיומו. כולם עייפים אך באמת מרוצים. אתה מרגיש כאילו שעקצת, כאילו שחסכת ואכלת וניצחת את המערכת.
שווה לנסוע לאזור רק בשביל השיפודיה הזו, לא בכל פעם ופעם שרוצים שיפוד, יש הרי מקומות הרבה יותר איכותיים, או כאלה שיש להם בויטרינה כבש, אבל מצד שני אם אתם עוברים בדרך זו מצווה לעצור.
אנחנו מתחילים להתארגן לכיוון האוטו, ולי יש פיצוץ בגרון.
אני לא חושב שאי-פעם התאכזבתי בשיפודי עזרא.
נ.ב.
יש משהו שלא דיברתי עליו בכל הפוסט ואפילו לא אכלתי, אבל אני ממליץ עליו ללא עוררין: החמוצים של עזרא.
חמוצי הבית מגיעים במארז פלסטיק של מה שנקרא בתחום החומוס "חצי קילו". ברשימה שלי הם נמצאים קרוב מאוד למקום הראשון. הם עשויים טוב, מתובלים בחריפות, ויש להם צבע כתום חזק. הם טעימים ברמות שאני לא יכול להעביר בכלל, משהו שלא מצפים ממנו כשאוכלים חמוצים.
קחו בחשבון שהקופסא שלהם לא מתמודדת טוב עם נסיעות ברכב וצריך לשמור עליה אם אתם לא רוצים שיישפך.
הסיבה שלא קניתי אתמול היא מכיוון שלפעמים הם באמת חריפים, ולא תמיד בא לי לקחת את הסיכון שהבטן שלי תתחיל לדבר באמצע הלילה.
אני לא יודע איך לשפוט את המוסד הקולינרי ותיק הימים הזה, כי הוא נופל להמון קטגוריות וגם בעצם מדובר במקום ייחודי מאוד.
אני אפילו זוכר את עצמי מגיע לשם גם לפני כעשרים שנים ונהנה כמעט באותה מידה (למרות שבתור ילד בטח נהנתי יותר, וגם לא הייתי צריך לשלם בכלל).
 |
| משפחת עופות מובילה את צעיריה אל השיפודי |
את העשן רואים מרחוק, וכשמתקרבים מריחים גם את המנגל. כשנכנסים נתקלים בענן של עשן, קולות של אנשים וצלילים של פחמים מתפצפצים לצד נגינה של מכונות משחק (דיספנסרים של מתנות ושטויות, וכו'). אני זוכר שפעם היו מכונות שוות יותר, וגם גלגל ענק עם כיסא יחיד שאפשר לשבת בתוכו ואז המכונה פשוט מסובבת אותך בצורה מביכה בעיגול גדול.
הלכתי על שיפודי בקר (20ש"ח לשיפוד) לצד פרגית עם שומן כבש (9ש"ח).
כמובן שלקחתי גם ערימה של צ'פס. אם אתם אוהבים הרבה צ'יפס - ממליץ לקנות חמגשים ולשים את הצ'יפס בתוכה, כי הצלחת של הצ'יפס טיפה יותר קטנה. אפשר גם לקחת צלחת של המקום במקום הצלחות החד פעמיות, גם הן גדולות יותר.
הצ'יפס עולה 10ש"ח, לא משנה בתוך איזה כלי תשימו אותו.
משקה ענבים, לאפה וצלוחית חומוס עם טיפה חריף סגרו את הרכישה. תכננתי לקחת גם קערה של עמבה (חינם, מצווה לקחת) אבל לא היה לי מקום על המגש או בידיים, ואח"כ שכחתי כבר.
 |
| מי שמבין עניין יכול לזהות בקלות (לא כל השיפודים שלי) |
כשעומדים בתור למנגל עצמו, במידה ויש יותר מאדם אחד (בשעות הערב ובשבת יש לפעמים שלושה וארבעה אנשים) ניתן לגשת טיפה מהצד ולתת את השיפודים לא למי ששם אותם, אלא למי שמוריד (טיפ של מקצוענים).
אני רוצה להקדיש שורה מיוחדת של כבוד לאנשים שמתפעלים את המנגל במשך שעות, ויש להם גם את היכולת לעשות את זה בחום ובעשן, גם לעשות את זה כמו שצריך, גם להיות אדיבים ובעיקר לזכור מי שם מה, כמה, ואיך הוא נראה וכמובן להבדיל בין סוגים של שיפודים תוך כדי שהם מונחים על מנגל חם ומעשן.
 |
| טעם הזית זה אומר שהשמן הוא לא מזיתים? |
חלל עצום עם שולחנות ריקים שעליהם הסועדים עורכים את מה שבא להם, את הנייר והצלחות וכו'. הסלט מגיע מפאיילה ענקית, ולידה קערה של מלח שאפשר לדחוף לתוכה את היד ולתבל בנדיבות. יש בקבוקים של שמן זית ושל מיץ לימון שמסתובבים, למקרא שבא לכם לתבל עוד.
לא מדובר במקום יוקרתי, והם אפילו לא מנסים להיות אלגנטיים. מדובר במקום פשוט, זול וטעים.
אדם יכול לבוא ולאכול ערימה של שיפודים, לשלם מעט ולהנות הרבה. גם החוויה, הטיולים, התחנות השונות, כל אלו מוסיפים אלמנט של הנאה ומעצימים את הבילוי.
גם החומוס של עזרא הוא חומוס לאנשים פשוטים. לא ברור מי הכין אותו או מתי, אבל הוא טעים. הוא נראה ומרגיש כאילו שהוא לא הגיע ממארז פלסטיק, הוא עדין, מתובל מעניין, ומגיע עם קצת חריף.
הילדים ברקע צועקים, המבוגרים שמחים. אף אחד לא מתלבש יפה מדי בשביל להיגע לעזרא, כולם באים בסה"כ בשביל למלא את הבטן בזול. הקהל מורכב ממשפחות, אנשים שעושים איזה אירוע, קבוצות גדולות, בודדים, יש הכל מהכל.
 |
| הסחלה של הצ'יפס שלא באמת אוכלים אלא אם רעבים באופן מגעיל |
הערב מגיע לסיומו. כולם עייפים אך באמת מרוצים. אתה מרגיש כאילו שעקצת, כאילו שחסכת ואכלת וניצחת את המערכת.
שווה לנסוע לאזור רק בשביל השיפודיה הזו, לא בכל פעם ופעם שרוצים שיפוד, יש הרי מקומות הרבה יותר איכותיים, או כאלה שיש להם בויטרינה כבש, אבל מצד שני אם אתם עוברים בדרך זו מצווה לעצור.
אנחנו מתחילים להתארגן לכיוון האוטו, ולי יש פיצוץ בגרון.
אני לא חושב שאי-פעם התאכזבתי בשיפודי עזרא.
 |
| חתיכת שומן אחרונה |
נ.ב.
יש משהו שלא דיברתי עליו בכל הפוסט ואפילו לא אכלתי, אבל אני ממליץ עליו ללא עוררין: החמוצים של עזרא.
חמוצי הבית מגיעים במארז פלסטיק של מה שנקרא בתחום החומוס "חצי קילו". ברשימה שלי הם נמצאים קרוב מאוד למקום הראשון. הם עשויים טוב, מתובלים בחריפות, ויש להם צבע כתום חזק. הם טעימים ברמות שאני לא יכול להעביר בכלל, משהו שלא מצפים ממנו כשאוכלים חמוצים.
קחו בחשבון שהקופסא שלהם לא מתמודדת טוב עם נסיעות ברכב וצריך לשמור עליה אם אתם לא רוצים שיישפך.
הסיבה שלא קניתי אתמול היא מכיוון שלפעמים הם באמת חריפים, ולא תמיד בא לי לקחת את הסיכון שהבטן שלי תתחיל לדבר באמצע הלילה.
