המקווה סנדוויץ' בר

כן, אני אוהב כריכים, כריכיך זה טעים, אין כמו סנדוויץ' טוב, ככה אני.
אז נכון, את היום הספציפי הזה רציתי בכלל לסיים בסאלאם בומביי, אבל הגעתי אליהם לקראת ארבע והדלתות היו סגורות מתמיד.
אומנם לא היה מנעול מבחוץ והיה עדיין אור דולק, אבל היה נעול מבפנים, ולא ראיתי איש.
דפקתי, עמדתי מחוץ לדלת, בכיתי.

החלטתי ללכת למקום לא רחוק הקרוי "המקווה סנדוויץ' בר". המכשול היחיד שעמד בדרכי היה תוואי הרחובות של תל אביב.
על המקום שמעתי לא מזמן, אבל בפעמים שניסיתי להגיע אליו פשוט כשלתי.
הפעם החלטתי לעבור את כל הסמטאות האפשריות כך שמצאתי אותו לבסוף. זה לא היה קל, רחובות הרכבת, מקווה ישראל, החשמל, ברזילי ואלנבי יוצרים מתווה סבוך בו המספרים והרחובות משתנים מבניין לבניין, אבל הנה.
המקום אגב נסגר בסביבות שש, וזה בסדר כי האזור הזה של הרחוב ריק בערבים וממילא מכיוון שמדובר בעסק קטן - למתפעל אותו מגיע לנוח.

היה לי פלאש פועל משום מה, אבל הנה, תראו איזה כריך יפה, ואילו תפוחי אדמה ושאר ירקות

שתי תמונות בלבד, זה כל מה שהצלחתי לצלם. השעה הייתה אחרי ארבע והייתי רעב, מיהרתי לצלול לתוך הכריך והתמונות הן לא משהו, אז באמת, סליחה והכל.
הזמנתי את סנדוויץ' המקווה (38ש"ח), AKA סנדוויץ' הבית - להלן מתוך התפריט: בשר קורנביף בלחמניה מרוקאית (פרנה) עם איולי חזרת, חרדל, חסה פריכה, פרוסות עגבניה, מלפפון חמוץ וריבת בצל.
כמובן שביקשתי להוציא את ריבת הבצל, וכשגיליתי שיש גם בצל חי שלא הופיע בתפריט - זוגתי מיהרה להוציא אותו בשמי.
כל הטוב הזה מגיע עם שלוש תוספות (שמגיעות עם כל כריך), שוב, הנה מתוך התפריט: קוביות צ'יפס מתובלות, סלט ירקות טרי וכרוב כבוש מבושל בבירה ובקבנוס ומלפפון חמוץ ביתי.
למען הסדר הטוב זה הולך ככה:
* קערה אחת עם אחלה קוביות תפוח אדמה ממש ממש טעימים.
* קערה אחת עם סלט טרי ועליו שפליטה של רוטב מיונזי כלשהו, עם מלפפון חמוץ מעל, כאשר המלפפון החמוץ הוא אכן ביתי, אבל לא להיט.
* קערה אחת של הכרוב הכבוש, עם גושי בצל גדולים ולאדם כמוני זה לא ממש קרץ.

כריך הקורנביף מסתתר מאחור, מקדימה תפוחי אדמה ירקות וחמוצים, בפינה העליונה ניתן לראות כרוב כבוש עם בצל

את האוכל הגיש לנו אדם חביב שמתוך שרוולו ביצבץ קעקוע של הארלי דייווידסון.
את האוכל שלי אכלתי בליווי כוס גזוז אננס של פעם (7ש"ח, ריפיל חופשי), בכוס השניה שתיתי כבר גזוז לימון.

גזר הדין:
הכריך שלי היה מצויין.
נכון, זה לא רובן, אין לו את הטעמים הדומיננטיים או הרגשה ששווה לחזור בשבילה שוב ושוב, אבל אם לא הייתי מכיר את רובן אולי הייתי הופך את המקווה למקום החדש שלי.
המקום עצמו מעוצב יפה ונקי, עם רטרו שיק. הכל מתבצע מהר ובניקיון, והמקום עצמו די מזמין.
הריך כאמור היה מצויין, הבשר היה איכותי וטעים, פרוס בעובי המתאים אבל משום מה לא הרגשתי שיש לי מספיק ממנו. חסרה לי האפשרות של להזמין כריך כפול או משולש ולאכול בהגזמה. הדבר שאני הכי אוהב בסנדוויץ' טוב זה לאכול הרבה ממנו, כנ"ל לגבי נתח טעים.
ממה שהבנתי המקום נוהג לפרוס כ200גרם לכל כריך (היה משקל ליד מכונת הפריסה, אבל המידע הזה מצאתי דווקא באינטרנט).
למען ההגינות - כמות האוכל השביעה אותי מאוד ולא הצלחתי להגיע אפילו לחצי מהסלטים.

אני ממליץ לכם בחום לתת למקום הזדמנות. אולי תגלו שזה הכריך המועדף עליכם, זה הרי הכל עניין של טעם.
לינק לתפריט