‏הצגת רשומות עם תוויות פירות ים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פירות ים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 19 במאי 2019

אתם כותבים: ג'קו מאכלי ים, מסעדת דגים בנתניה

 והפעם בפינת "אתם כותבים", תשבוחות על מסעדת דגים באזור התעשיה החדש של נתניה.


שלום אתר אוכל בחוץ,
רצ"ב לספר על מקום ותיק וידוע בנתניה שנקרא ז'קו מאכלי ים.
זה מסוג המקומות שבאים עם המשפחה לעשות אירוע, לאכול דג או פירות ים, או צהריים מהירים אם אתם כמוני עובדים בסביבה.
הפעם יצא שחזרתי שוב לאכול שם עם המשחפה המורחבת לכבוד יום הולדת של חותנת.
בדרך כלל אין מה לעשות ומכיוון שהתפריט שלהם לא מתאים מאוד לצמחונים או טבעונים יוצא שאני וזוגתי אוכלים בעיקר את סלטי הפתיחה שרמתם משתנה בהתאם ליום, אולי איזה צ'יפס, ומדי פעם פסטה שהשתיקה באמת יפה לה.
בימי קיץ כשהמסעדה עמוסה, אם אתם אוכלים מנה חמה יחסית אין ספק שתקבלו עיגולי זיעה לוהטים בבית השחי.
מעטות הפינות שאפשר לקבל בהן בריזה של מזגן, וכך באמת היה אתמול.
בקנאה מרובה ראיתי קבוצה של שלושה סועדים מבקשים לעבור מקום כי השולחן שלהם קפוא.
אבל מה לעשות, משפחה לא בוחרים, והמשפחה הזאת מאוד רוצה לאכול דגים.
כמו שאפשר להבין, באנו למודי אכזבות.
קשה להתרגש מבעוד מועד כשאתם יודעים שאתם הולכים להכנס למסעדה שנראית כמו מכונת זמן אל שנות התשעים, במיוחד כשהתפריט שאפילו שמגיע באייפד הוא עדיין עתיק יומין.
דווקא הפעם היה שוונה.
מה אומר ומה אספר, לתפריט נוספו מנות ידידותיות לחיך הצמחי, בפרט קרפצ'יו חציל שאיננו קרפצ'יו כלל, אלא סתם חציל בגריל על צלחת עירומה, אבל בהחלט טעים, ומנת כרובית בטיגון עמוק מצופה בבלילה אקטרה קריספית וקצת צ'ילי מתוק שמאוד חגגה על הבלוטה של הטעם.
בין זה, לבין הצ'יפס הייחודי של המקום שנראה כמו סירות, לבין סלטי הפתיחה שהיו הפעם טעימים מהרגיל כאשר החומוס היה מושלם ומושחת במיוחד, יצאתי נרגש ומרוגש. כמובן שגם הלחם הנאפה במקום שהוא הכלאה של פוקצ'ה ופיתה עם קצח, רוזמרין וקצת שמן זית היה קסום וכך היו גם החמוצים המתוקים של המקום.
לקינוח נהנינו מאוד ממנה שהייתה כנראה גם היא חדשה, עוגת פאדג'שוקולד חמה לוהטת ולחה שפשוט הייתה תענוג.
נחמד מאוד לגלות שגם בתי עסק ותיקים שלכאורה לא רוצים לחדש כי הקליינטורה קבועה מוכנים להכניס מדי פעם שינוי כזה או אחר שמתגלה על הצד הטוב ביותר.
בברכה,
יוני בן חמו

יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

גוצ'ה דיזינגוף

יום שישי צורב.
אישתי ואני מגיעים אל גוצ'ה ספוגים באווירה הלחה של צהרי תל אביב.
באופן מפתיע יש מספיק מקום בשביל לשבת - עם זאת לא מספיק מקום כדי להתלונן שהמסעדה ריקה. נראה כאילו העסקים טובים.

אנחנו מתיישבים במיקום סביר אם כי קרוב מדי לדלת ולעמדת השירות.
היחס הטוב חונק בעוד שלושה אנשי צוות שואלים אם אנחנו מוכנים להזמין בעוד אנחנו עוד לא הספקנו לעבור על הראשונות בתפריט.

כדי להתקרר ולפתוח את העניינים אנחנו מגרשים את המלצרית השלישית עם הזמנה של משקאות. מוחיטו הדרים בשבילי, מוחיטו רגיל בשביל החמודה.


מוחיטו הדרים  - גוצ'ה
סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי (38ש"ח)


המוחיטו הרגיל הוא רגיל, מוחיטו ההדרים מכיל דברים אחרים. האלכוהול החל לדגדג וההזמנה התגלגלה.
הזמנו שתי צלחות משותפות ומנה אחת בשבילה:
300גר' טבעות קריספי קלמארי (49ש"ח)
סלט קיסר עם שרימפס בטמפורה (55ש"ח)
סלמון חרדל, עם רוטב חרדל דיז'ון ופירה (81ש"ח)
המנות יוצאות מהר מאוד, ממש לפי הסדר שמניתי פה. אנחנו מרוצים אם כי לאט לאט נגמר המקום על השולחן הקטן המיועד לזוג. כנראה שמעצבי המקום לא ניהלו שיח עם אלו שבחרו את כלי ההגשה העצומים. שתי צלחות, שתיה קלה ושני קוקטיילים על השולחן ופתאום נופלות המלחיות והצלחות עומדות בולטות מקווי המתאר המרובעים.


טבעות קריספי קלמארי - גוצ'ה
טבעות קריספי קלמארי (זרועות דיונן מטוגנות בבלילה בשמן עמוק)

כמות הקלמארי לא רעה, הטבעות עצמן גדולות מאוד, הציפוי טעים וגם העלווה שתחת החתיכות (להבדיל ממקומות אחרים שאפילו הקישוט שלהם והחסה הפונקצינלית נראים רע).
האיולי שהגיע יחד עם המנה היה מצויין אפילו לשונא מיונז מושבע שכמותי. פיסת הליים תרמה מאוד לעל העסק.
הטבעות היו מעט צמיגיות אך לא באופן בלתי אכיל, משהו שגרם לי להזכר בחיוב בקלמארי אחר שאכלתי לא מזמן, הוא היה עשוי במידה המדוייקת ואף עלה פחות.

סלט קיסר עם שרימפס בטמפורה - גוצ'ה
סלט קיסר עם שבבי גבינה, פיסות אנשובי, שרימפס בטמפורה וקרוטונים ממש גדולים

סלט קיסר הוא לא סתם סלט.
למרות שמדובר בסלט עם מרכיבים מעטים מאוד, מדובר במארג של כמויות, יחסים וטעמים עדינים שחייבים לשמר.
החסה הייתה קרועה למידות הנכונות - כאלה שאפשר להכניס לפה.
השרימפס היו מצויינים, פריכים, חמים מאוד ועם זאת לא פוגעים בשלמות הסלט ובטמפרטורה שלו.
רוטב הקיסר לקה בחסר - הורגש שהרכיב החסר בו הוא אנשובי. את האנשובי עצמו הניחו על הסלט עצמו בתור קישוט, פיסת פילה לי ופיסת פילה לאישה שלצידי והנה נעלם גורם הטעם בסלט הזה. גם הגבינה כמעט ולא הורגשה.
מה שכן הורגש היה הקושי של הקרוטונים שהיו כמעט בלתי לעיסים.

לא צילמנו את נתח הסלמון היפה, אבל אנחנו זורים כל חלק בו.
מהביס הראשון נשמעה בשולחן תלונה שהרוטב שכיסה את הדג היה מלוח מדי. כשאישה ששמה על כל דבר ובכל מצב ואז שמה עוד מלח אומרת שמשהו מלוח מדי - נדלקת לי נורת אזהרה.
הצוות סילק מיד את המפגע וחזר עם מנה דומה, כאשר הרוטב מונח בסירה בצד.
הישרות היה בהחלט ראוי, קשוב, אדיב ונדיב (התלונה היחידה שהייתה לי היא שהייתי צריך לבקש סריראצ'ה כמה פעמים עד שלבסוף הביאו).

באותו הזמן בשולחן לצידנו ישב זוג שהגיע לפנינו. הם הזמינו בדיוק את אותה מנת הדג, אבל שלהם לא הגיעה. הם חיכו וחיכו, ראו את הדג שלנו מגיע, חוזר למטבח,  ואז ראו גם את הדג החלופי, ושלהם עדיין לא בא.
כשהדג שלהם הגיע לבסוף - האישה פרסה חתיכה וגילתה שהוא ורוד באמצע - לא לפי טעמה.
גם אותה מיהרו לשרת ולתקן את מידת העשיה, בהחלט יחס ראוי.

על אף הפאשלות הקטנות (אלמנטים בסלט הקיסר, מרקם הקלמארי, מליחות הרוטב) הביקור לא היה מאכזב.
לגוצ'ה יצא שם של יקרנים, אך זה לא בדיוק המצב. המנות נדיבות והמחירים לא גבוהים במיוחד או שונים ממזללות המבורגרים איכותיות כאלה ואחרות. השירות הטוב והרמה הכללית פיצו על אי הדיוקים הקטנים.

אולי בפעם הבאה אספר לכם על הביקורים לדיינר של גוצ'ה, גם הוא לא רע.

יום ראשון, 15 באפריל 2012

הסדנא - ירושלמיות נהנות יותר

בסוף השבוע האחרון ביקרתי את אחותי ובן זוגה, שיחיה, בעיר הקודש. את כל השבת העברנו בדירתה בצפייה בסדרות, כתיבת עבודות וגיחות למטבח. את שלושתנו ניתן לאפיין כגרגרנים לא קטנים, עם זאת אף אחד מאיתנו לא מועסק בתנאים ששמים אותו בקטגוריה מעל מעמד פועלים.

הגיעו להן שעות הערב, מאסנו בפיתות (חמץ! אללי!) עם אבוקדו וגבינת עיזים ובבית לא באמת היה דבר מה אטרקטיבי במיוחד כחומר גלם לארוחת ערב. בשיקולי עלות ביחס לאיכות כמו גם קרבה גיאוגרפית החלטנו ללכת לסדנא. מקריאה מהירה של התפריט ניתן להסיק בקלות שלא מדובר בסעודה זולה, אבל ביחס לתמורה הרי שגם לא הייתי מחשיבה אותה יקרה במיוחד.

חלקנו שלוש מנות כולנו יחד, כל אחד שתה שני משקאות אלכוהוליים והברמנית מזגה לנו צ'ייסרים על חשבון הבית (מיתרונותיה של ישיבה על הבר - כדאי לאמץ).

פריטו מיסטו: סלסלה של שרימפס, קלאמרי, ארטישוק ודגיגונים מטוגנים. מגיעים עם מיונז מתובל ופלח לימון.
טעים בטירוף, אבל לא יחס הגון בין הקלאמרי לשרימפס (היו רק שניים). המחיר: 68 ש"ח

פריטו מיסטו: סלסלה של שרימפס, קלאמרי, ארטישוק ודגיגונים מטוגנים. מגיעים עם מיונז מתובל ופלח לימון.


מיקס נקניקיות: שלוש נקניקיות שונות, טעימות אחת אחת, בייצור ביתי. מוגשות עם עגבניה צלויה, כרוב כבוש והחרדל הכי קטלני וטעים שאכלתי מזה זמן מה. על הצלחת היה גם בצלון צלוי (אך לא צלוי מספיק) שנכנס לקטגוריית ה'קישוט לא אכיל' אותה קשה לי לסבול. מאידך, אם אתם אוהבים בצל חצי חי אז תהנו. המחיר: 72 ש"ח

שלוש נקניקיות שונות, טעימות אחת אחת, בייצור ביתי. מוגשות עם עגבניה צלויה, כרוב כבוש והחרדל הכי קטלני וטעים שאכלתי מזה זמן מה.

ניו יורק סטייק (סינטה על העצם): מסביר את עצמו לא? היו מנות של 350, 400 ו-450 גר' כשהמחיר הוא 30 שקלים ל-100 גר'. הזמנו 350 מדיום רייר. המדיום רייר אכן היה מדיום רייר, הבשר היה טעים מאוד. התוספות: פלחי תפוחי אדמה מטוגנים מעולים, ירקות נוספים צלויים, עלים ירוקים וחרדל. הוגש על קרש חיתוך גדול שהפך את עבודת הניסור לכיפית מהרגיל.

ניו יורק סטייק (סינטה על העצם)

לטובה יצוינו במקום: העיצוב הכללי, האווירה הנעימה, הסכינים המקסימים והנברשת הענקית שנראית קצת כמו אינסטליישן שלי משנה שעברה.







חשבון סופי: 450 כולל טיפ, לשלושה אנשים עבור ארוחה של 2 עיקריות ועוד מנת ביניים, מנת לחם, 2 כוסות עראק, 3 קוקטייל הבית שהיה משהו טעים עם תפוחים וויסקי סאוור וכוס אחת של מרלו מקומי מוצלח.
אז נכון, זו לא בדיוק ארוחת פועלים, אבל יצא לי כבר לצאת על חשבון של 100 לאדם במסעדות בינוניות על אוכל לא טעים במיוחד כולל שתיה, אז להוסיף עוד קצת ולקבל אוכל איכותי נראה לי שווה את זה, אם כבר יוצאים.


הסדנא, דרך חברון 28 ירושלים
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג