דה דיינר - הדיינר של גוצ'ה

הפוסט שאתן עומדות לקרוא הוא תוצאה של מספר ביקורים בדיינר, לא רק ביקור אחד או שניים ואת ההצדקה לביקורים התכופים שלי תוכלו לגלות במורד כמה שורות ומספר תמונות.

סטייק פילה בקר ביין אדום וציר בקר, עם מעט שעועית ירוקה בצד וצ'יפס עוד יותר בצד. מעל הסטייק יש שום קונפי.

הקרבה לאזור העבודה והמגורים היא הסיבה הראשונה לביקורים התכופים, אבל זו רק אחת מהן.
העובדה שהמקום פתוח עד 02:00 בימים ש'-ד' ואפילו עד 03:00 בימים ה'-ו' היא סיבה נוספת.
ועכשיו גולת הכותרת: המחירים במקום סבירים, ז"א - ישנם מחירים גבוהים יותר באזור ובכלל, במיוחד למנות שהן מוקפדות וטעימות כמו המנות בדיינר, אבל סביר להניח שמה שבאמת גורם לך להרגיש עוד יותר טוב (מלבד האוכל המצויין) הוא הדיל.
יש 30% הנחנה בימים א'-ה' בין 16:00 - 19:00, ומלבד זאת יש את אותה ההנחנה בכל יום אחרי חצות שזה מצויין כי אלו הן בדיוק השעות בהן אני שורץ באזור אבן גבירול ומחפש לבלוס.

אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה.

למען הסדר הטוב אני רוצה ליידע אתכן שאני אוכל גם מנות ראשונות, אבל הן לא מצולמות כי איתן הכי קשה להתאפק או אפילו לזכור שיש לך בלוג אוכל ומחוייבות כלשהי כלפי קוראים סקרנים ורעבים.
לרוב אני פותח את הארוחה שם עם קריספי קלמארי (דומה לאחיו בגוצ'ה הרגיל אם כי המטבל שונה) או עם הקרפצ'יו המצויין שלהם.

אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עם אפיל יותר עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה, קטשופ וחרדל.

ליווי נהדר לכל הארוחה הוא מוחיטו ההדרים, גם הוא זהה לזה שבמסעדת גוצ'ה המקורית אם כי כאן יש יותר מקום לאנרפרטציה של הברמן התורן ולקיימותם של רכיבים. למשל - סלייסים שונים של תפוזים, תפוזים שונים, קיימות או אי נוכחות של עלי נענע, כמות קרח וכו'.

מוחיטו הדרים צונן: סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי, עלי נענע לקישוט טעים.

נקודה מעניינת היא הצ'יפס של גוצ'ה, שהוא טעים מאוד, דקיק ולפעמים מגיע מעט סמרטוטי. מדי פעם הוא כמעט רך מדי, ועם זאת עדיין מצויין ושונה בנוף הצ'יפס המקומי.
מה שעוזר לו ללא ספק הוא הנוכחות של רוטב הסריראצ'ה האהוב, מה שנדיר כיום כי היבואן שמייבא סריראצ'ה ארצה תקוע עם המשלוח הנוכחי ולכן אין מלאי בחנויות השונות.
לצערי הגעתי אף למצב בו אני מבקש ממסעדות (וממלצרים \ מנהלי משמרת שונים באותן המסעדות) לרכוש מהם בקבוק.

צ'יפס עם סריראצ'ה חרדל וקטשופ.

התמונות שלי מעט מטעות, קשה לראות את העושר הקיים בתפריט, אולי הסיבה היא שאני כל הזמן דוחה מנות אחרות לפעם אחרת ומתמקד בשני הסטיקיים (האנשים עמם אני סועד דווקא מנסים בכל פעם דברים אחרים ולא מתאכזבים).
בכל מקרה, בפעם הבאה אני בטוח אלך על כריך.
שימו לב שהתפריט שקישרתי אליו הוא של הערב, יש גם תפריט עסקי לצהריים וכאמור מחירים של שעות שמחות בין לבין.

פילה ורדרד מבפנים וסגור היטב מבחוץ, עם שן שום מעוכה עליו ושעועית ירוקה לצידו.

טוב, זה הכל להיום.
עשיתי לעצמי תאבון, מקווה שגם לכם.
אם אתם הולכים לבדוק את המקום תנסו להכנס ראשונים בדלת - ככה יהיה לכם סיכוי יותר טוב לשבת על הספות ומי שיבוא איתכם יאלץ לשבת על כיסא כמו אדם פשוט.

גוצ'ה דיזינגוף

יום שישי צורב.
אישתי ואני מגיעים אל גוצ'ה ספוגים באווירה הלחה של צהרי תל אביב.
באופן מפתיע יש מספיק מקום בשביל לשבת - עם זאת לא מספיק מקום כדי להתלונן שהמסעדה ריקה. נראה כאילו העסקים טובים.

אנחנו מתיישבים במיקום סביר אם כי קרוב מדי לדלת ולעמדת השירות.
היחס הטוב חונק בעוד שלושה אנשי צוות שואלים אם אנחנו מוכנים להזמין בעוד אנחנו עוד לא הספקנו לעבור על הראשונות בתפריט.

כדי להתקרר ולפתוח את העניינים אנחנו מגרשים את המלצרית השלישית עם הזמנה של משקאות. מוחיטו הדרים בשבילי, מוחיטו רגיל בשביל החמודה.

סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי (38ש"ח)

המוחיטו הרגיל הוא רגיל, מוחיטו ההדרים מכיל דברים אחרים. האלכוהול החל לדגדג וההזמנה התגלגלה.
הזמנו שתי צלחות משותפות ומנה אחת בשבילה:
300גר' טבעות קריספי קלמארי (49ש"ח)
סלט קיסר עם שרימפס בטמפורה (55ש"ח)
סלמון חרדל, עם רוטב חרדל דיז'ון ופירה (81ש"ח)
המנות יוצאות מהר מאוד, ממש לפי הסדר שמניתי פה. אנחנו מרוצים אם כי לאט לאט נגמר המקום על השולחן הקטן המיועד לזוג. כנראה שמעצבי המקום לא ניהלו שיח עם אלו שבחרו את כלי ההגשה העצומים. שתי צלחות, שתיה קלה ושני קוקטיילים על השולחן ופתאום נופלות המלחיות והצלחות עומדות בולטות מקווי המתאר המרובעים.

טבעות קריספי קלמארי (זרועות דיונן מטוגנות בבלילה בשמן עמוק)

כמות הקלמארי לא רעה, הטבעות עצמן גדולות מאוד, הציפוי טעים וגם העלווה שתחת החתיכות (להבדיל ממקומות אחרים שאפילו הקישוט שלהם והחסה הפונקצינלית נראים רע).
האיולי שהגיע יחד עם המנה היה מצויין אפילו לשונא מיונז מושבע שכמותי. פיסת הליים תרמה מאוד לעל העסק.
הטבעות היו מעט צמיגיות אך לא באופן בלתי אכיל, משהו שגרם לי להזכר בחיוב בקלמארי אחר שאכלתי לא מזמן, הוא היה עשוי במידה המדוייקת ואף עלה פחות.

סלט קיסר עם שבבי גבינה, פיסות אנשובי, שרימפס בטמפורה וקרוטונים ממש גדולים

סלט קיסר הוא לא סתם סלט.
למרות שמדובר בסלט עם מרכיבים מעטים מאוד, מדובר במארג של כמויות, יחסים וטעמים עדינים שחייבים לשמר.
החסה הייתה קרועה למידות הנכונות - כאלה שאפשר להכניס לפה.
השרימפס היו מצויינים, פריכים, חמים מאוד ועם זאת לא פוגעים בשלמות הסלט ובטמפרטורה שלו.
רוטב הקיסר לקה בחסר - הורגש שהרכיב החסר בו הוא אנשובי. את האנשובי עצמו הניחו על הסלט עצמו בתור קישוט, פיסת פילה לי ופיסת פילה לאישה שלצידי והנה נעלם גורם הטעם בסלט הזה. גם הגבינה כמעט ולא הורגשה.
מה שכן הורגש היה הקושי של הקרוטונים שהיו כמעט בלתי לעיסים.

לא צילמנו את נתח הסלמון היפה, אבל אנחנו זורים כל חלק בו.
מהביס הראשון נשמעה בשולחן תלונה שהרוטב שכיסה את הדג היה מלוח מדי. כשאישה ששמה על כל דבר ובכל מצב ואז שמה עוד מלח אומרת שמשהו מלוח מדי - נדלקת לי נורת אזהרה.
הצוות סילק מיד את המפגע וחזר עם מנה דומה, כאשר הרוטב מונח בסירה בצד.
הישרות היה בהחלט ראוי, קשוב, אדיב ונדיב (התלונה היחידה שהייתה לי היא שהייתי צריך לבקש סריראצ'ה כמה פעמים עד שלבסוף הביאו).

באותו הזמן בשולחן לצידנו ישב זוג שהגיע לפנינו. הם הזמינו בדיוק את אותה מנת הדג, אבל שלהם לא הגיעה. הם חיכו וחיכו, ראו את הדג שלנו מגיע, חוזר למטבח,  ואז ראו גם את הדג החלופי, ושלהם עדיין לא בא.
כשהדג שלהם הגיע לבסוף - האישה פרסה חתיכה וגילתה שהוא ורוד באמצע - לא לפי טעמה.
גם אותה מיהרו לשרת ולתקן את מידת העשיה, בהחלט יחס ראוי.

על אף הפאשלות הקטנות (אלמנטים בסלט הקיסר, מרקם הקלמארי, מליחות הרוטב) הביקור לא היה מאכזב.
לגוצ'ה יצא שם של יקרנים, אך זה לא בדיוק המצב. המנות נדיבות והמחירים לא גבוהים במיוחד או שונים ממזללות המבורגרים איכותיות כאלה ואחרות. השירות הטוב והרמה הכללית פיצו על אי הדיוקים הקטנים.

אולי בפעם הבאה אספר לכם על הביקורים לדיינר של גוצ'ה, גם הוא לא רע.