אינדירה | אליה וקוץ בה

שבת בצהריים, זמן נהדר לאכול משהו.
לפעמים בשבת יש כוחות נפשיים לבשל ולהתפנק בבית, אבל בשבתות אחרות רק רוצים לברוח החוצה ולאכול משהו טעים שיהפוך את סוף השבוע לחוויה.
השבת שעליה מדבר הפוסט הזה אכן הכילה חוויה, אבל לזה נגיע בסוף.
קריאה מהנה!

פאקורה: ירקות בבלילה בטיגון עמוק

זוגתי ואני אכלנו באינדירה לאחרונה לפני ארבע שנים.
מה שזכרנו מהביקור ההוא היו מחירים מופרזים ומגוון מנות שלכולן היה את אותו הטעם.
עוד זכרנו שאת רוב השתיה מוזגים במטבח מבקבוקים בלתי נראים והיא מגיעה לשולחן בכוסות.
הפעם המחירים הרגישו סבירים, לאוכל היה טעם מצויין ומגוון ולגבי השתיה פשוט הזמנתי את מה שהיה בבקבוקים כי לא התחשק לי להמר.
הארוחה החלה מצויין בפלטת מטוגנים.

לחם נאן שום

מיד הגיע גם לחם הנאן שהזמנו.
לא בדיוק הלחם שהזמנו אלא גרסא משודרגת ומעט יקרה יותר (שלושה שקלים למיטב זכרוני) שלו עם שום ועלווה כלשהי.
זרמנו עם הטעות, שיהיה לתרופות כמו שאומרים הצעירים.
לא עבר זמן רב והגיע גם האוכל.
בין לבין הצצתי סביב, היו כמה זוגות וכולם נראו כאילו הם נהנים.
האווירה הייתה נעימה, העיצוב היה קצת משנות התשעים אבל לא היו לי תלונות.

עופות, אורז, קארי, תענוגות לחיך

האוכל היה מצויין.
זו הייתה ארוחה שבה קולות הנאה הושמעו, צלחות לוקקו, שאריות נארזו הביתה עם תאוות גדולות והייתה הרגשה של ערך לכסף למרות שמנות עיקריות היו יכולות להגיע עם תוספות \ לחמים כלולים במנה (תמחור של 70-80ש"ח לקערית של עיקרית עלולה להרגיש כמו שוד במקרים מסויימים).
כאמור, היה טוב וטוב שהיה.
הטעמים היו מדוייקים, עזים, הצבעים היו משמחים ומגרים, כולם היו מרוצים.

לסיכום:
היה שווה לבוא, נהנינו מאוד, אני ממליץ בחום אבל ישנה הסתייגות אחת. בערב של אותו היום אני הקאתי בצבעים עזים למשך דקות ארוכות. זוגתי דווקא הרגישה מצויין.